* בבודפשט מחוסרי בית רבים. אתה נתקל בהם בצמתים - בשונה מהארץ, הם אינם מבקשים נדבה, אלא מנסים לגייס תרומות לארגונם ויש להם אפילו ביטאון כלשהו -  ובערבים, מתכוננים לשינה בפתחי חנויות סגורות. ביציאה מתחנת הרכבת הדרומית, אין מעבר חצייה מרומזר, אלא, כמו במקומות רבים בעיר, מעבר תת קרקעי. בשבוע שעבר ירדתי למעבר זה, כדי להגיע לצידו השני של הכביש. להפתעתי, מצאתי, כי הוא חסום על-ידי יריעה התלויה כמעט לכל רוחבו. הצצתי פנימה וראיתי, כי המקום הפך למשכנם של מחוסרי בית. על הרצפה עמדו מיטות, הונחו מזרונים ואף רבצו וישבו דמויות אחדות. איש לא התייחס אליי כשחציתי בחופזה את המעבר, אבל הרגשתי כפולש לביתם של זרים. כעבור יום, כאשר הזדמנתי שוב לאותה הסביבה, שמתי לב, כי הולכי הרגל, שכנראה מודעים למצב, נמנעים מהשימוש במעבר התת-קרקעי וחוצים את הכביש בין המכוניות החולפות.

קראתי בעיתון, כי עיריית בודפשט העמידה בחורף זה לרשות מחוסרי הבית 5500 מקומות אכסון והיא מעריכה, כי כ-2500-3000 נשארו ללא סידור. העירייה ערכה לאחרונה מבצע לפינוי 13 המעברים התת קרקעיים העיקריים ממחוסרי בית. רובם של ה-116 האיש שנספרו במעברים האלה, הועברו לאכסניות שונות, אולם 30 מהם לא הסכימו לקבל עזרה. מהכתבה הסתבר, כי המקום ליד תחנת הרכבת, שהתגלה לי באקראי, הוא דווקא אחד הפתרונות הזמניים של העיירה. במקום יש חימום וגישה לשירותים.

* שלט על קיר אחד הבתים: "זהירות! מפולת שלגים וקרח. החניה במקום היא על אחריותם של הנהגים". פתרון זול. בעלי הבית, במקום לתקן את הגג, מציבים שלט קטן ובכך מסירים מעצמם את האחריות.

* פרסומת בתחנת אוטובוס. "עצבני? מתוח? מזיע? תופעות אופייניות לנוסעי חינם. יש לנו חדשות טובות עבורך: קיים מרפא למחלתך. קנה כרטיס נסיעה, או מנוי!"

באחד הימים הלכתי לראות את ה"תזמורת 100 הצוענים" הידועה, הקוצרת הצלחות בכל רחבי העולם, עליה קבלתי המלצה חמה מזוג שבדים שראו אותה בגוטבורג. זוהי הופעה מושקעת, מרהיבה, בת יותר משעתיים וחצי בה - לאכזבתי הרבה, אך אולי לשמחתם של אלה שאינם חובבי הז'אנר הזה של מוזיקה - לא הושמעה לו אפילו מנגינה עממית הונגרית אחת! התזמורת ניגנה קטעים קלאסיים רבים מברהמס, ליסט, מוסוגורסקי, רוסיני, מונטי, שטראוס, דיניצו ועוד, לצד לחנים עממיים כמו אוצ'י צ'ורנה, פוליאוצ'קה. לקינוח הושמעו ה"יידישע מאמע" ולקול מחיאת הכפיים הקצובות של הקהל "הבאנו שלום עליכם", שבסיומו בירך המנצח את הקהל ב'שלום'. קטע ההדרן היה יהודי אף הוא, ה"מיין שטטלה בלץ", במסגרת התוכנית הופיעו סולנים רבים מחברי התזמורת, אבל המצטיין מכולם היה נגן הצימבלום השמן (צימבלום, או דולצימר, כלי נגינה בו פורטים על מיתרים באמצעות מקלות נגינה). צריך לראות את האיש הזה, כדי להאמין באיזה ווירטואוזיות ומהירות הוא מפעיל את מקלות הנגינה!

* בימי פורים אלה, נערך בבית שפינוזה קפה/מסעדה/תיאטרון בלב הרובע היהודי, פסטיבל המוזיקה היהודי "בחליל ובתוף" שבמסגרתו נערכו במקום יום-יום תוכניות בידור. בחרתי לראות את אחד הסופרים והעיתונאים הידועים ביותר והאהובים עליי במיוחד, מגיש תוכנית על ברטולד ברכט, בליווי שקופיות. הזמרת והזמר ששרו קטעים מ"האופרה בגרוש", היו עלובים למדי, אבל הפסנתרן שליווה אותם ואף ניגן קטעי סולו, היה מהמבריקים שראיתי בימיי. הוא לא פצח את פיו, אבל המימיקה המדהימה בה ליווה את נגינתו, החיו עבור הקהל הנלהב יצירה זאת.

* כמדי שנה, בין ה-18 למרץ וה-3 לאפריל נערך בבירה ההונגרית פסטיבל האביב ואינני יכול אלא להסכים עם כרזת הפרסומת של המגזין על תוכניות הבידור וההופעות הזמינות בבודפשט:

bored, it is not our fault!" "if you are (אם אתה משועמם, זאת אינה אשמתנו).