ליל אמש (חמישי) נאם הנשיא האמריקאי ברק אובמה נאום פוליטי ואידיאולוגי ברור. הוא לא פחד מלשנות חצי עולם, להיכנס לאותם חורים מפויחים ומסריחים שאין מהם דרך חזרה ופרץ דרך הן בדבריו לגבי המזרח התיכון בכללותו והן לגבי מתווה המשא ומתן של הפלסטינים עם ישראל. "די כבר" הוא אומר לנתיניו בבית הלבן ובצמרת הממשל "נתניהו כמו ילד קטן. הוא לא יזום - אנחנו ניזום בשבילו". וואלק גם אני הייתי מנסה את זה אם הייתי נשיא ארה"ב והשותף הישראלי שלי חושש מיציבות הקואליציה הסופר ימנית שבנה לעצמו.
צריך לומר את האמת, גם אם שמעתם את לשכת ראש הממשלה אומרת חד וחלק שאובמה מנותק מהמציאות - אזי שההפך הוא הנכון. הגיע זמנם של כל חבורת הזיגזג הפטית הזו לקבל החלטות. נתניהו מצד אחד לא יכול שלא להסיר דמעה כאשר ציפי חוטובולי אומרת לו להתנער מכל ישיבה בכלל על משא ומתן ושיבטיח לעולמי עד שישראל גם לא תיסוג מאלפית הדונם שמעבר לקו הירוק. השבוע בנאומו הוא אמר ש"יהיה מוכן לוותר על חלקי מולדת", מה שהוא לא אמר זה שכבר נמאסלו שההוא מארה"ב יושב לו על הגב. כדי להראות שאין שום לגיטימציה לניהול המשא ומתן מביא נתניהו מספר הסברים: פיוס בין ארגון הטרור חמאס שאינו מכיר במדינת ישראל וארגון הפת"ח זה הראשון, שני הוא מבקש הכרה של מדינת ישראל כמדינה היהודית והפלסטינים לא מוכנים כלל לשמוע על הנושא, ושלישית מדינה פלסטינאית מפורזת ונוכחות ישראלית בבקעת הירדן הינו דרישה ישראלית כפי שתיאר ראש הממשלה שלנו. 
אובמה אינו שונא ישראל - נהפוך הוא. הוא מנסה להבהיר בנאומו שמה שמניע אותו זה הרצון להמשיך את הקשר שבין שתי המדינות. לארה"ב חשובה מאוד היציבות הכלכלית של ישראל ושיתוף הפעולה עימה. לכן, אובמה נותן לנתניהו כל שביקש בנאומו: על ההסבר הראשון של נתניהו הוא מגיב בכך שהוא סולד מהקשר שבין החמאס והפת"ח. מצד שני אין כאן ממש הנחיה לפעולה. תגובתו להסבר השני והסופר ציוני של נתניהו הרוצה שישראל תוכר כמדינת העם היהודי - גם בזה אובמה תומך (והוא הפך לנשיא הראשון בתולדות ארצות הברית שדיבר על כך והסכים לכך) ולהסבר השלישי, אותו אובמה מנמק ברצונו לשמור על ריבונות ישראל ועל ביטחון אזרחיה, המדינה הפלסטינים תהא מפורזת מנשק. 
לא זאת עוד - אובמה אף מתנגד לכל חצי רעיון פטתי של הפלסטינאים לתלות תקווה בספטמבר. בספטמבר לא יקרה דבר, אומר אובמה. גם אם נתניהו ימשיך להראות סימני התנגדות לרעיון השלום הנרקם, ארה"ב לא תיתן פרס לטרוריסטים ואלו שרוצים לפגוע בביטחון ישראל והעולם. הוא מתריס בפלסטינים ומהר "הכירו בקיומה של מדינת ישראל". אי הכרה שכזאת מחסלת את הניסיון לשלום.
צריך לזכור שלום עושים עם אויבים - לא עם חברים. שלום הוא דבר קשה ועשוי לקרוע לבבות של אנשים. אך בשבילו צריך לחתור.
ומילה לגבי השלילי בנאום. אובמה לא יכול להיות רק עם ישראל - הוא פוליטיקאי ויש לו בחירות בקרוב. הוא מסכים לגבולות 67' כפי שביקשו הפלסטינאים, אבל עם החלפות. כל הסכם שלא יהיה בסופו של דבר ידבר עם קווי 67' פחות או יותר ועם החלפות, גדולות ככל שיהיו או קטנות כפי שיהיו. המדינה הפלסטינאית אומר אובמה, תהיה בערך בגדה המערבית. אם זאת, אני לא אהבתי לשמוע שאובמה בוכה הן על ילדי שדרות והן על ילדי עזה - פעם אחת ולתמיד: הטרור של חמאס יוצר את הבעייה הזאת. נשיא ארה"ב שיתמוך פעם אחת ולתמיד במה שישראל עושה, יגרום להבנה שהסבל הוא קיים בשני הצדדים, אך "הילד הרע" הוא זה שנמצא בעזה שהוריו מצודדים ועובדים בשיתוף פעולה עם ארגון טרור והוא למעשה, שלא ברוצונו שאהיד. 
אובמה התייחס ברוב נאומו לתהליכים האפיינים את המזרח התיכון והוא הצהיר שלא ייתן פרס לטרוריסטים. רק לשחורי השלום. כך גם לדוגמא הוא תפס את אסד ואת ההתעלמות הסעודית ואף את הפלסטינאים. רק דרך של שלום תביא לשלום. עוד גורס אובמה כי העובדה שהעולם התפתח ואנו בעידן הפייסבוק, מחייב את השינוי גם בגזרת ישראל במזרח התיכון. בכל מקרה, אחרי שנתניהו אמר "לא" מסיבי לנשיא ארה"ב שביקש ממנו רק עוד תשעים יום של הקפאת בנייה מעבר לקו הירוק היה ברור שאובמה לא יאהב את זה. בכל זאת הוא נותן לביבי צ'אנס נוסף. רק שיקח אותו כבר.