אתמול נערך באיצטדיון וומבלי גמר הצ'מפיונס ליג של אירופה, יש האומרים תחרות הכדורגל האיכותית והטובה ביותר בעולם.

אין מה לומר נציגותיהן של שתי הליגות המושקעות ביותר באירופה, הספרדית והאנגלית זכו לייצוג במעמד המכובד הזה שהפגיש בין אלופותיהן ברצלונה אלופת ספרד ומנצ'סטר יונייטד  מהליגה האנגלית.

מעמד שהוא פסגת הכדורגל העולמי והאירופי כאחד, שמסכם את עונת הכדורגל 2010- 2011 שלאחריו כל עולם הכדורגל באירופה יוצא לחופשותיו ונכנס לעונת המלפפונים בה הקבוצות נערכות לקראת העונה הבאה.

המשחק עצמו לא היה משהו, למרות התחלה מדהימה ומפתיעה של מנצ'סטר שהצליחה למנוע מברצלונה לעבור את החצי בכל ה10 ד' הראשונות של המשחק, אבל בזה הסתיים המשחק שכל כולו הפך להיות חד צדדי ברגע שברצלונה השתלטה על המשחק ואף ניצחה בו ובצדק, איך היינו אומרים בילדותנו לא כוחות.

אין ספק ברצלונה הגיע לרמה שספק אם נראה כמותה בעתיד בכדורגל העולמי בשנים הבאות, קבוצה בה נראה שגם אם השחקנים ישחקו עם כיסויי עיניים הם ידעו בכל רגע נתון היכן נמצא חבר לקבוצה שאליו ניתן למסור את הכדור.

איך מגיעים למיומנות כזו? כנראה שזה הרבה יותר פשוט ממה שכולם נוטים לחשוב.

לוקחים קבוצעת נוער, משקיעים בה את כל המשאבים, מוכנים ללכת מספר שנים במדבר בעבור המטרה עד לרגע המתאים, ואז מעלים את הקבוצה כתלכיד מאוחד לקבוצה הבוגרת, בתוספת דובדבן או שניים ויוצרים את הקבוצה הטובה בעולם.

בברצלונה משחקים כ7 , 8 שחקנים ביחד מגיל נוער, כולל הזרים שבה דבר שלא ניתן לראות בקבוצות בכירות אחרות ביבשת, ובזה טמון סוד הצלחת המועדון.

דוגמאות דומות ניתן היה לראות במילאן האגדתית בתחילת שנות ה90, קבוצה שהיתה בנוייה על 8 שחקני בית ממחלקות הנוער המפוארת של המועדון, הוסיפו להם שניים שלושה כוכבים הולנדים או ברזילאים ויצרו קבוצה שהפכה להיות גדולה מהחיים, מעברו השני של הכביש בקבוצת אינטר באותן השנים לא השכילו לעשות זאת וחיפשו קיצורי דרך והביאו עוד כוכב ועוד כוכב ומה שיצא זה אסופת כוכבים ותו לוא.

זה בערך ההבדל המהותי בין ברצלונה של היום לבין ריאל מדריד, ברצלונה בונה על שחקני בית וריאל מדריד מעדיפה את האופצייה של הרכישה, קונים מכל הבא ליד ובונים אסופת כוכבים , לעיתים זה מצליח וברוב המקרים זה מוביל לכישלון רודף כישלון ובעיקר לכיסים מדולדלים וחובות עתק, זה בערך מצבו של הכדורגל האנגלי שנשלט ע"י קבוצת אוליגרכים ועשירי נפט מהמפרץ ששופכים סכומי עתק על כוכבים ונשארים ללא התואר הנכסף.

בארץ ניתן לראות את זה בקבוצת הפאר מכבי תל אביב, מחלקת נוער מפוארת שזוכה בכל תואר אפשרי, אבל בקבוצה הבוגרת משחקים רק כוכבים שיובאו מקבוצות אחרות, יוצרים מן גלאקטיקוס כזה כמו שניסו בריאל מדריד, הבטחה גדולה, כותרות מפוצצות ובסוף פלופ אחד גדול.

בברצלונה משחק הכדורגלן שנחשב לטוב בעולם, ליונל מסי מארגנטינה שמשחק בקבוצה עוד מימי מחלקת הנוער של המועדון, התאום שלו ושל חבריו הוא מושלם, יכולותיו הוירטואזיות הן בסדר גודל עולמי אבל תמיד ישאר האבל הזה, האם הוא כזה גדול או שחבריו הסובבים אותו עושים אותו כזה?  האם מסי יגיע ליכולותיו לו מסביבו ישחקו שחקנים שאינם מתואמים איתו בצורה עיוורת ושמכירים אותו שנים? אני חושב שאת התשובה קיבלנו במונדיאל בה נאלץ מסי לשתף פעולה עם עמיתיו לנבחרת ארגנטינה ושם הוא התגלה במלוא חיוורונו כמו כל נבחרתו שהודחה בשלבים מוקדמים בצורה די משפילה, למי שזוכר את המשחק ההוא נגד גרמניה.

אף אחד לא ישכנע אותי אחרת, וחובת ההוכחה היא עליו שאותה יוכל להוכיח רק במקרה שהוא ישחק ויגיע להישגים גדולים ללא חבריו בקבוצת ברצלונה, בקבוצה חדשה בה הוא יצטרך לסחוף את חבריו ולהובילם להישגים על גבו כפי שעשו כוכבים גדולים באמת בעבר, כמו קרוייף, פלאטיני, זידאן,באג'יו,רומניגה ועוד.

כי ברצלונה משולה בעיניי למכונה מתואמת ומושלמת שכל חלקיה עובדים בהרמוניה, מה יקרה כאשר חלקיה יתפרקו, ואיך היא תמשיך לתפקד ללא חלק זה או אחר זו שאלת מליון הדולר והנעלם הגדול לגבי עתיד המועדון הזה שבסה"כ השגיו בזירה האירופית בהיסטוריה של המפעלים השונים לא משהו ביחס לכמות הזכיות ומידת השגיו ביחס לקבוצות מפוארות אחרות ביבשת כמו מילאן,ריאל מדריד,ביירן מינכן,אייקס,יובנטוס ועוד, שהצלחותיהן נמשכות עשרות בשנים ולא כאירוע חד פעמי של יצירת תלכיד מצליח שיתפוגג עם הזמן ולא יישמר את רציפות ההצלחה וההישגים של המועדון.