באחד מימי סוף השבוע שעבר הלכנו עם חברה מקומית להצגת בלט בבית האופרה היפיפה של בודפשט. אחר ההצגה נכנסנו לבית קפה ידוע, לשתות משהו ולפטפט. רק אחר שהתיישבנו, גילינו, כי בשולחן לידינו יושבת חבורה בת שש נפשות - ארבע מבוגרים ושני ילדים - של ישראלים. דיברנו באנגלית, כי רעייתי אינה דוברת הונגרית ושכנינו לא יכלו לדעת, שאנו מבינים את שפתם, אבל אני צוטטתי לשיחתם ובמהירה הגעתי למסקנה, שכיוון שהם נמצאים זה לראשונה בהונגריה, כלל וכלל לא תזיק להם קצת הדרכה.

אחת מהטרוניות של הישראלים הייתה, כי הזמרת הבלונדינית הנאה בידרה את באי המקום בלהיטים אנגליים, ספרדיים, איטלקיים ופה ושם גם הונגריים. אפילו העובדה שהיא השמיעה לכבודם גם שיר ישראלי, לא שינתה את טעמם. הם לא באו להונגריה, כדי לשמוע נעימות שיכלו לשמוע גם בבית, הם קיוו לקבל הצצה לתוך התרבות ההונגרית. כאשר גיליתי להם, כי אני ישראלי ומתמצא במקצת בבודפשט, הם הציפו אותי בשאלות. גם אני הסתקרנתי ושאלתי אותם, כיצד התגלגלו דווקא לבית קפה זה? תשובתם הייתה: דרך הפייסבוק.

הסברתי להם, כי בית קפה זה איננו המקום המתאים לשמיעת לחנים עממיים הונגריים. קיימים בבודפשט כמה מסעדות, בתי-קפה, בהם מנגנות תזמורות צועניות, אם כי רובן הגדול נכנעות לטעמם של התיירים מהארצות השונות ומשמיעות שירים בשפתם, או מוסיקה קלאסית קלה ומסתפקות במספר לחנים הונגריים המוכרים בעולם. אוכל להראות להם מסעדה, בה יוכלו לשמוע מוסיקה אוטנטית, הן מנגינות הונגריות והן צועניות. 

קפצתי עם אחד הגברים למרחק של כמה רחובות והראיתי לו את המסעדה איליה התכוונתי. חבורתם נשארת עוד מספר ימים בבודפשט וערב אחד יוכלו לבקר גם בה. האיש התלהב מהאזור כולו (כיכר פרנץ ליסט), השוקק המוני אדם, בו מסעדה אחת נושקת לרעותה והמהווה, במיוחד בסופי שבוע, מקום מפגש אהוד על בני הנוער. בדרכנו בחזרה, נכנסתי עמו גם לחנות ספרים 'אלכסנדרה', בה נמכרים לצד ספרים, גם יינות והעליתי אותו לקפטריה בקומה ממעל. הצגתי לפניו את האולם בסגנון הניאו-רנסאנס, אולי היפה ביותר מסוגו בכל בודפשט, בגאווה רבה, כאילו היה לי חלק בעבודת השחזור המדהימה, אבל אלה המכירים אותי, לא היה מתפלא. בודפשט תהיה תמיד העיר היפה בעיניי ואני מברך על כל תוספת, שיפור ההופכים אותה לעוד יותר מקסימה.

כאשר שבנו לשולחננו, הציגו לנו מכרינו מבית הקפה, שאלות נוספות. הם נדמו לבני-כפר המבקרים בפעם הראשונה בעיר הגדולה והאזינו בעיניים פקוחות לרווחה להסברינו. אחת משאלותיהם הייתה, איזה מאכל הונגרי אנו מציעים, כי יטעמו (הם סיימו זה עתה ארוחה מלאה). התברר, כי אף פעם לא שמעו על קינוח התאווה המזרח אירופאי ששמו רסק ערמונים. להצעתי, הזמינו מנה וסיימו אותה בשקיקה, תוף ליקוק שפתיהם. כמובן, גם זה היה חידוש עבורם, כי ניתן להשיג מטעם מיוחד זה לשימוש ביתי, בצורת חפיסה קפואה, באריזה המזכירה את מרגרינה 'גולדבנד', בכל סופרמרקט. במטוסים מובל המטען בתא חיצוני, בו הטמפרטורה מגיעה ל-50 c° וכך מגיעים המוצרים הביתה עדיין קפואים. אשתי סיפרה, כי כאשר יש לנו אורחים בלתי צפויים, היא מוציאה חפיסה כזאת מהמקפיא ובעזרת פומפייה רגילה, מפיקה ממנה שמונה מנות. יש להוסיף רק קצת קצפת ממעל והרי לכם קינוח טעים להפליא המוכן להגשה.

שאלתם הבאה של הישראלים הייתה מוזרה עוד יותר: בעיר בה יש בכל פינה שנייה סופרמרקט הפועל 24 שעות ביממה, שאלו, איפה ניתן למצוא סופרמרקט? הצעתי להם, כי ישאלו את השוער במלונם.

פגישה מקרית זאת הראתה לי מהו ההבדל בין מדריך טיולים לידע אישי. בבודפשט כמובן התהדרתי בידע הרב שלי, אך אני יודע אל נכון, כי בנסיעה לארץ אחרת, אין דבר המשתווה לעצותיו של אדם מקומי בעל ניסיון, אם יהיה לי המזל להיתקל באחד כזה.