מי שעיניו בראשו ידע כי הדרג המדיני יצא נקי, הצבא יצא מלוכלך ושלום יבוא על הארץ. מתפלאים? אני לא, מנוי וועדה ממשלתית, סיים את כתיבת הדו"ח עם כתיבת כתבי המנוי.

אם נחזור אחורה, נכנסה ישראל למלחמה, בחופזה, הצבא כשל, הכרעה צבאית לא הייתה. ההישג המדיני יבחן לאורך זמן. ברור כי החיזבאללה התחמש והוא פעיל וזומם. במבחן התוצאה, מלחמת לבנון II היא המלחמה הראשונה בה צה"ל לא הביא הכרעה ברורה, הנקראת בלשון העם "ניצחון". לא צריך וועדת חקירה להסקת מסקנות אלו.

כאשר מחפשים, כרגיל אצלנו את ראשו של מי לערוף, הרי שישנם שלושה בעלי תפקידים אשר אחראים ביחד, כל אחד בתחום המומחיות שלו, לנהל את המאמץ הנקרא מלחמה ולהעביר אותו להישג מדיני מכריע. ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל. שני אחראים לקחו אחריות,התפטרו. אחד אוחז בקרנות המזבח, נראה לכם הגיוני?

למה הם כן והוא לא, כי הוא חזק, מוכשר והוא יישאר לתקן הכול, לא כי זה מקום העבודה שלו, לא בגלל שהוא דבק לכסא כל חייו, רק בשל הצורך הבוער בעצמותיו לתקן את הנדרש, אשר דרך אגב אם הוא דורש תיקון הרי שהוא כראש ממשלה נכשל לא?

אז דעתי ברורה, רק על הכשל, בלי זדון כמובן, אהוד אולמרט צריך ללכת הביתה. נכנס למלחמה בלי לדעת איך יצא ניהל אותה גרוע. הביא תוצאה מבישה, ימים יגידו כמה.

המחאה והדבקות בתביעה לראש של אולמרט, יש להן כמובן מקום. האם זו הבעיה שלנו? לא, זו אינה הבעיה. הבעיה שלנו היא אובדן דרך, אובדן ערכים, חוסר ניהול, דבקות צינית בכיסאות ושררה. מי באמת יוודא שהכול מתוקן? מי יתקע לידנו שלא נחזור שוב על שגיאות קודמות.