1: רבים האמינו שנבחרת ישראל מסוגלת לנצח את נבחרת יוון.

עצם העובדה שהספורט היווני נמצא בתקופה קשה הנובעת מהמשבר הכלכלי שחווה יוון מחד, והעובדה שהשנה יצאו הרבה שחקנים ישראלים לשחק בליגות אירופה השונות מאידך משחקת לטובתנו.

אך על המגרש התמונה שונה.

הנבחרת שלטה אופטית במחצית הראשונה אך לא הצליחה ליצור מצבי הבקעה שיורידו אותנו ליתרון של שער או שניים.

היוונים אשר באו להוציא תוצאת תיקו הסתגרו ברוב חלקי המגרש ועשו הכל על-מנת של לספוג שער אשר יפתח את המשחק.

לא ראינו מהנבחרת שום דבר יצירתי או מתוחכם אשר יפתח את ההגנה היוונית הכבדה.

הקישור היה חלש איטי וכבד ולא ברור למה במשחק כזה בחר פרננדז שלא לשחק עם שי חלוצים אשר לבטח היו פותחים אופציית מסירה אחד לשני.

העובדה שרפאלוב,זהבי ובניון התעקשו לחדור מתחת למעטפת של היוונים במקום לבעוט מרחוק כדי לפתוח את ההגנה הצפופה ,הקלה על היוונים לנקוט בשיטת מוריניו לפיה מפריעים ליריב לשחק ולא יוזמים שום מהלך התקפי.

השער היווני נוצר כתוצאה של טעות כפולה של בירם כיאל ואלמוג כהן אשר במקום לשחרר את הכדור בדקו את נפחו ,וכך אי-אפשר לנצח משחק כדורגל.

ברור שלנבחרת חסרה שיטה וכיוון שהיו יכולים לסייע לה ברגע האמת.

2:גם מצבה של נבחרת הכדורסל הישראלית אינו מזהיר.

היעדרו של גבוה דומיננטי לצד יניב גרין וחסרונו של כספי אלצו את שיבק לנקוט בהגנות מתחלפות כגון: מצ'אפ-זון ,ואזוריות לוחצות.

במקום זאת ראינו שחקנים מבוהלים שמחטיאים ליי-אפים פשוטים תחת הסל וכן משחק הגנה נרפה.

הנבחרת הייתה חייבת לסמן את נוביצקי ופרקר כמטרה ולשמור עליהם בוקס אנד וואן כדי לא להפוך אותם לשחקני קלאץ' ברגע האמת (אם שאר השחקנים בגרמניה וצרפת היינו מסתדרים).

אמש נראה היה שהנבחרת סוףסוף הגיעה לאליפות אירופה.

היא החלה לשמור ולכפות על הסרבים זריקות קשות כאשר מנגד יותם הלפרין ואפיק ניסים  נהלו את המשחק היטב והריצו את המתפרצות כאשר אלישי כדיר מתפקד כגבוה נוסף ולוקח כל כדור שזז.

אך הבעיה המנטלית המאפיינת את הספורט הישראלי הכתה בנו גם הפעם,ושוב ירדנו מובסים מה שכנראה יחזיר אותנו הביתה ביום שני בערב.

חבל שבגלל טעויות של טירונים אנו לא מגיעים להישגים.