היא קמה בבוקר עם כאבי בטן  נוראים, ובכל זאת החליטה ללכת לעבוד. במשך היום פחתו הכאבים ונותר מהם כאב עמום כזה ותחושה לא נוחה ומעיקה משהו.

למחרת היום הכאבים חזרו והלכו כלא היו, וכבר היה ברור שמשהו לא בסדר.

במהלך היום היא קבעה תור לרופא משפחה דרך הקופה, ובערב כבר שמנו פעמינו לרופא המשפחה.

הוא שאל מספר שאלות כלליות, ונתן הפנייה לבדיקה מקיפה יותר באחד מבתי החולים.

אחרי מספר ימים הגענו לבדיקה המיוחלת, בדיקות דם, צילום חלל הבטן, בקיצור בילוי של יום שלם בבית החולים ע"מ לשלול אין ספור אפשרויות, ובסופו של יום יצאנו כלעומת שבאנו ללא הבחנה וללא הסבר לכאבים התכופים בבטן.

אחרי מספר ימים חזרנו לרופא המשפחה עם התוצאות או יותר נכון אין תוצאות, וואלה כבר התחלתי לחשוב שבכלל מדובר באיזה ענין פסיכוסומטי שלא קשור לבעיה פיזיולוגית אמיתית, אותה תחושה שנעלמה בכל פעם שהיא נתקפה בהתקפת כאבים חזקים ולא מובנים.

בצר לנו נאלצנו לקבוע תור למומחה, המתנה של שבועיים וכמובן תשלום  פרידה ממספר מאות שקלים בעד בדיקת אותו רופא מומחה.

עברו שבועיים ונסענו לעבר אותו רופא מומחה, שבדיקתו היתה קצת יותר מעמיקה, שאל אין ספור שאלות וקבע שאולי יש בעיה בתפקוד כיס המרה או הכבד, וואלה סוף סוף יש כיוון אולי אור בקצה המנהרה, כאשר הוא המליץ לבוא לקליניקה הפרטית שלו ולעבור בדיקה שם שכמובן תעלה לנו לא מעט.

אחרי אין ספור תחקירים באינטרנט באין ספור פורומים רפואיים הומלץ לנו לקבוע תור אצל רופאה מומחית שכנראה תצליח לתת אבחנה רצינית ומעמיקה והיא נחשבת למומחית בתחום.

שוב קבענו תור, הוברר לנו שהפעם נאלץ להיפרד מעוד כמה אלפי שקלים 3000 ש"ח ליתר דיוק ונקבע לנו תור תוך שבועיים, מי עושה חשבון על כסף כאשר הסבל הופך להיות בלתי נסבל ולכאב אין מזור.

הגענו לאותה פגישה עם הרופאה המומחית, היא בדקה את החולה ואבחנה את הבעיה כאבנים בכיס המרה ברמת חומרה קריטית שלא תותיר ברירה אלא להוציא את כיס המרה בגלל המחצבה שהחליטה להתנחל דוקא  בבטנה של אותה חולה, אותה רופאה ביררה מה האפשרויות הכספיות שלנו, וחקרה אותנו באם יש לנו ביטוח בריאות פרטי, הודענו לה שאנחנו צריכים לחשוב על הענין ונחזור אליה עם תשובה בימים הקרובים.

למחרת התקשרנו לרופא המשפחה סיפרנו לו על האבחנה ומה שנאמר לנו והוא אמר שצריך לקבוע תור לניתוח, וכנראה שזה יקח מספר חודשים עד שהיא תנותח, כי לא מדובר בניתוח מציל חיים ולא דחוף בחומרתו, טוב בכל זאת לא הוא זה שצריך לשאת בכאבים.

התקשרנו למזכירות הקופה בה אנו חברים, הסברנו את המצב וביקשנו שאת הניתוח תעשה אותה רופאה מומחית שאיבחנה את הבעיה שהיא גם עובדת עם הקופה, הובהר לנו שזה יצריך תשלום נוסף לאותה רופאה.

אחרי מספר ימים היגיע האישור מהקופה לניתוח בבית חולים אסותא בת"א, ונקבע לנו יום לניתוח.

סוף סוף הגענו ליום המיוחל שיגאל את החולה מיסוריה, הגענו ב6 בבוקר עברנו תהליך רישום בו התחייבנו להשתתפות העצמית לרופאה, ועל התחיבות במקרה של שימוש במכשירים או עזרים במהלך הניתוח שאינם כלולים בסל או השד יודע מה, והשארנו פרטי כרטיס אשראי לחיוב למקרה שנחליט לברוח, הוצע לנו חדר פרטי,אחות צמודה ושאר דרכים להוצא מאיתנו עוד כסף, כמובן שויתרנו.

אין ספק בית חולים אסותא זו ליגה לאומית לעומת ביתי חולים להם הורגלנו עד היום בכל זאת כבן העמק  שמכיר רק את בית חולים עפולה, או בתי חולים אחרים שיצא לי לבקר בהם במהלך השירות הצבאי (ביקורים) אין מה להששות.

הניתוח עבר בהצלחה, אחרי כ4 שעות שכללו התעוררות מההרדמה כבר היינו במחלקה, חדר לשניים ואלה ליגה לאומית, חברתי היתה חצי רדומה ונשארתי לצידה עד השעות המאוחרות, כאשר חיכיתי שאותה מנתחת תבוא ותעלה למחלקה ותגיד מילה או תבדוק את חברתי, נאדה. (לזכותה אציין שבגמר הניתוח היא יצאה אליי אמרה לי שהניתוח עבר בהצלחה ושחברתי נמצאת בחדר ההתאוששות ששם כבר יעדכנו אותי מתי היא עולה למחלקה).

למחרת הלכתי לעבוד ואחה"צ שבתי לבית החולים, חברתי כבר היתה עירנית יותר ומלבד כאבים של אחרי ניתוח היא הרגישה טוב, שאלתי אם היא כבר ראתה את הרופאה והיא אמרה לי שלא, היא לא ראתה רופא מצאת הניתוח רק את האחיות המטפלות, לצידה שכבה חולה שעברה את אותו היתוח ע"י רופאה מאסותא שכבר ביקרה אותה עשרות פעמים, ביררתי מתי היא יוצאת ואמרו לי שהיא לא תוכל להשתחרר לפני שהרופאה המנתחת תאשר זאת.

עבר עוד יום, יום השחרור המיוחל היגיע  קבענו שנהיה בקשר טלפוני, סיימתי את יום העבודה ואחה"צ הגעתי לבית החולים והובהר לי שהרופאה המנתחת עדין לא היגיעה , המאושפזת שהיתה בחדר עם חברתי כבר יצאה בשעות הבקר, רק בשעה 21:00 אחרי שעצביי כבר היו מרוטים היגיע אותה רופאה מנתחת, 3 ימים לאחר הניתוח !!!, שאלה מה המצב? איך המרגש? התנצלה על האיחור והסבירה שהיא עובדת בשיב"א והתעכבה שם מכל מיני סיבות ורק עכשיו התפנתה להגיע לאסותא.

הלכה לכתוב מכתב שחרור, נתנה מספר הסברים והציעה את שירותיה של דיאטנית קלינית איתה היא עובדת בשיב"א שאליה כמובן ניתן להגיע רק באופן פרטי.

ואני שואל את עצמי איך הגענו למצב הזה בכלל ?????????????

אני משלם מאות שקלים ע"פ חוק בריאות ממלכתי , אני משלם גם קופ"ח זהב פלטינה או כל מתכת יוקרתית שרק תרצו או שהם רוצים, והנה היגיע הפעם לה אני נזקק לשירות רפואי אני מוצא עצמי מוציא עוד אלפי שקלים לביקורים אצל רופאים מומחים, נאלץ לשלם על ציוד במהלך הניתוח,לשלם למנתח , ועל כל אלה אני מחזיק בפוליסת ביטוח רפואי פרטי למקרה קיצון שחלילה אזדקק לו.

לאן הולך כל הכסף הזה? איך הגענו למצב הזה?

היום כאשר מחאת המתמחים היגיע לשיאה, חלקם שובתים רעב,חלקם הגישו התפטרות בשנית, חלקם מאיימים לעזוב את הארץ, כאשר מגבים אותם מנהלי בתי החולים בישראל שכל רצונם הוא להגדיל את השר"פים בבתי החולים שלהם, ולהפוך את הרפואה בישראל לרפואת מעמדות לאלה שיש להם ולאלה שאין להם, כאשר רופאים מומחים מנתחים בבתי חולים פרטיים וגובים עשרות אלפי שקלים על כל ניתוח, וכל זאת על חשבון זמן עבודתם הקבועה בבית החולים בו הם עובדים, שאת מקומם מחליפים אותם מתמחים שעדין לא רשאים לבצע ניתוחים באופן פרטי עד גמר התמחותם, כאשר מרבית הציוד בו משתמשים הרופאים בניתוחיהם הפרטים הוא ציוד של בית החולים עצמו.

אני לא רוצה לחרוץ דיעה מי צודק ומי לא, אני הבנתי שבסה"כ הדרישה להעדפת הפריפריה התקבלה, הדרישה למקצועות חיונים התקבלה, המשכורות עלו ב50% והתורנויות יצומצמו באופן מתון עד שהמערכת תתיצב, ויוצב שעון נוכחות ע"מ אולי לשים קץ להיעדרויות  הממושכות של המומחים בקליניקות הפרטיות שלהם ובמהלך ניתוחים שמבוצעים על ידיהם  בבתי חולים אחרים מה שצריך להקל על אי נוכחותם בבתי החולים והעמסת יתר על המתמחים שנותרו מאחור ע"מ לגבות את ההיעדרויות הממשוכות הללו.

האם לזה התכוונו כאשר חוקקו את חוק הבריאות הממלכתי? משלמים הרבה יותר ומקבלים הרבה פחות.