הרעיון המרכזי הוא לאפשר לרוכש הרכב, להשתמש בו ללא הגבלה (או לפי תנאי ההסכם) כאשר , כנגד תשלום חודשי קבוע, המהווה בחלקו ערך רכישה, מקבל הרכב את כל הטיפולים הדרושים ללא הגבלה , בדרך כלל במשך 3 שנים, לאחר תקופה זו יש לקונה אפשרות לממש את רכישת הרכב סופית ולהתנתק ממחויבויות הדדיות, או , לחלופין להחליף את הרכב בחדש ולהמשיך את התקשרותו עם המחכיר לתקופה מליאה נוספת. למי זה מתאים? ישנם שתי קבוצות עיקריות של צרכני רכב ליסינג באירופה וארה"ב:

1. משתמשים הנוסעים קילומטרים (ק"מ) רבים ולא יכולים להרשות לעצמם לעצור את פעילותם בגין ההתעסקות עם טיפולי הרכב, בינם רוכלים נוסעים, מייצגי חברות, סוכני ביטוח, וכו.

2. משתמשים אשר אין באפשרותם לממן את רכבם במזומן ולמעשה רוכשים את הרכב בתשלומים ולפי היכולת יחדשו את הרכש, סוג זה של רוכשים נמצא בסכנה גדולה של אי יכולת תשלום ובדרך כלל, אם לא שילמו שלשה חודשים יראו את רכבם נלקח מהם וייקנסו כבדות. לכן מספרם נמוך למדי.

אם כך , מדוע שיטת הליסינג אינה טובה בישראל?: מאחר ובישראל יצרו , הממשלה, חברות הליסינג והצרכנים שלהם , בדרך כלל חברות הייטק או מפעלים מצליחים וגם לעיתים עסקים יחסית קטנים אשר חוסנם הכלכלי נתון בספק,,מודל של ליסינג אשר חורג מהמקובל בעולם: מעין רכב לכל פועל ( או יותר נכון עובד , שכיר בכיר) כאשר הרכב יכול לשמש את בני משפחתו גם מעבר לשעות העבודה עד כדי השארת הרכב לבן/בת הזוג או ילדים בבית ונסיעה בתחבורה ציבורית או מאורגנת למקום עבודתו,,ובנוסף שימוש ברכב ובדלק בצורה חופשית ללא הגבלות.

היכן הפגיעה בכלכלה? באבסורד:

צי רכב הליסינג בארץ מהווה אחוז מאד גדול של התפוסה על כבישי הארץ ובייחוד במרכזה, רוב הרכבים מאויישים רק על ידי הנהג ובכך גורמים לעומס כמעט קבוע על הכבישים, לפקקים , עיכובים וריבוי תאונות, כפועל יוצא : לאובדן שעות עבודה רבות, שיתוק פיתוח אמצאי תחבורה ציבורית יעילה מהירה וזולה. הצורך בתחזוקת כבישים מוגברת ומאוד יקרה, כיבוש השטח המצומצם של קרקעות יקרות למען בניית כבישים נוספים בינהם כבישי אגרה.

צריכת דלק לא אחראית וגרימה לעליית מחירו עקב חוסר ההגבלה, זיהום אוויר מהקשים במדינות המערב והרבה שאננות וחוסר איכפתיות כלפי הזולת, גם על הכביש וגם בחיי היום-יום.

מעבר לכך, מספר הרכבים המשומשים למכירה, אין שני לו בעולם המערבי, ברובם מכוניות משפחתיות גדולות ומעלה אשר עלות תחזוקתן גבוה וצריכת הדלק שלהם ובמקביל זיהום האוויר שלהם , חסר פרופורציות לגודלה של המדינה , מקומות החנייה בעריה, הריאה הירוקה אשר על שיטחה וכמובן המקום על כבישיה.

מזמן שכחו בארץ כי , מבחינת גודל פיסי של המדינה, חוסנה הכלכלי והצרכים האמיתיים שלה , אינם דומים לאירופה או ארה"ב. שיגעון הגדלות הוא חלק משם המשחק ומגלומנייה חסרת אחריות בכל תחומי הכלכלה והאקולוגיה מנהלים את משק רכב הליסינג והתחבורה.

כבר היום, כאשר יש איום ממשי של הממשלה להעלות את המיסוי על הדלק, לא רק בעלי הרכבים הפרטיים יענשו , אלא גם מפעלים וחברות קטנות אשר "מצ'פרות" את עובדיהם ברכב ליסינג, יפגעו וכבר היום אנו מתחילים לשמוע על רצון לשינוי מדיניות הרכש בסקטורים אלו.

עד כאן ראינו את הסיבות לטעות שיטת הליסינג, כפי שהיא נהוגה בארץ, והשפעתן על כלכלת המדינה, עתה יש לראות את הפגיעה ב"זוכה" , אותו שכיר המקבל בגאווה גדולה את רכבו השחור ומטייל בו בשכונה על מנת לגרום לשכניו להזיע מעט (שוויצינג) מקינאה עלובה.

כבר בשנות השבעים סיפרו לנו הגשש החיוור ( http://www.israblof.com/a32193-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%a3) על משכורת "כאילו". אבל למה כאילו?: מי שעבד בארצות אירופה המערבית יכל לפגוש בקלות צעירים אשר כשהם משוחחים על שכרם, הם מדברים על שכר לפנסיה! כן גם צעירים בני 19-20, זה עניין של מסורת, הדאגה לעתיד ולפנסייה טובה יותר חשובה כמו הדאגה לחופשה טובה ואוכל מעולה, כאשר יבוא אליהם מנהל עסק ויציע להם רכב שירות, ישאלו אותו--זה נכנס לחישוב הפנסייה?, "לא" יענה כמובן הבוס משום שלפי החוק אינו יכול לחשב נתון זה להצהרת פנסיה. הוא כן יכול להוריד את ההוצאה ממס ההכנסה שלו אך זה לא יטיב עם השכיר. לכן , למעט מנהלים בעלי שכר מאוד גבוה, לא נמצא ציבור המקבל רכב עבודה לשימוש עצמי. נהפוך הוא, ברוב ארצות מערב אירופה, על מנת שמפעל או עסק יחזיק ברכב מוכר לצרכי מס, הוציאו חוקים כגון אפשרות החזקת רכב נטול כיסאות אחוריות כמו גם חסר חלונות למעט דלתות הנהג והנוסע הקידמי. מכוניות אלו גם מזוכות מרוב מרכיבי המס. הדבר הכי נפוץ שנראה זה חניית עסק אשר עד שעות הערב יוחנו בה כל המכוניות של העסק ונהגיהם יקחו את רכבם הפרטי, אופניים או תחבורה ציבורית על מנת לחזור לביתם.

כך גם לגבי יתר מרכיבי המשכורת, אין כמעט מרכיבים אשר אינם עונים על הגדלת רמת החישוב לפנסייה. אם בעל עסק ירצה לצ'פר עובד שלו ברכב זה יתקיים אך ורק על חשבונו המלא ומאחר וזה לא מעניין כלכלית , נמצא מעט מאד מקרים כאלו.

תוצאה ממדיניות זו, הרבה פחות רכבים בכבישים, הרבה יותר תחבורה ציבורית יעילה וזולה. רשת רכבות מפינה לפינה וכמובן הרבה פחות זיהום אוויר. הממוצע של שימוש ברכב פרטי הוא של כ-10000 ק"מ לשנה לדייר בשטח עירוני ו15000 ק"מ לגר מחוץ לעיר. גודל המכונית המוחזקת ע"י התושבים העירוניים יהיה גולף ומטה ( בדרך כלל גימור סטיישן ומנוע דיזל - למעט שוויץ ופריז) ולתושבי הכפרים מסחריות נוחות.

יש לצפות כי בזמן הקרוב , אם המצב הכלכלי בישראל ימשיך בדרכו השוגה, יכנס שוק הליסינג למצוקה ויחד איתו , השכירים ברמה בינונית ומטה יראו עצמם חייבים לקנות את רכבם הפרטי, זה אינו אומר כי מצבם הכלכלי או הייתרה לפנסייה שלהם תיגדל. רצוי מאוד , כבר היום להתנקת בהדרגה משיטת הליסינג אשר מהווה משקל כבד על הכלכלה בארץ, ולהפנות משאבים לבניית מערכת רכבות מקצועית כמו גם תחבורה עירונית יעילה וממעיטה בזיהום. במקביל יש לראות מחדש את כל מרכיבי השכר בפועל ולפנסיה.