עסקת שליט היא סוף שמח לקיץ עצוב. איי-שם בקיץ 2006 לאחר חטיפתם של גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר יצאה ישראל לאחת המלחמות המיותרות שידעה המדינה הזאת. מלחמה שהמדינה נגררה אליה בטעות. דבר גרר דבר ובלי לשים לב צה"ל היה עמוק בבוץ הלבנוני. צמרת ההנהגה והביטחון שכללה את ראש-הממשלה אולמרט, שר הביטחון פרץ, והרמטכ"ל דן חלוץ, מחיל האוויר, הידרדרה למלחמה על הכבוד ולא למלחמה עם מטרה אמיתית. מדינת ישראל קברה באותו קיץ 119 מבני הארץ ולא השיגה את מבוקשה, החזרתם של גולדווסר ורגב משבי חיזבאללה.

   הזמן עבר הקיץ העצוב ההוא נגמר והמשכנו בחיינו כשהדיי הפיצוצים מלבנון 2006 עדיין באוזנינו. ברחוב אולי היה אפילו חשש שמדינת ישראל כבר לא בטוחה כפי שהייתה, שצה"ל לא יכול עוד להגן עליה כבעבר. עסקת גולדווסר ורגב נחתמה וקיבלנו את ארונותיהם של השניים. גלעד נשאר מאחור. יצאנו לעופרת יצוקה שקענו בבוץ העזתי. פגענו בחמאס קשות. וגלעד נשאר מאחור. לי באופן אישי הייתה הרגשה כאילו הקיץ המקולל ההוא מעולם לא נגמר.

   ענני המלחמות כבר התפוגגו. יש ראש-ממשלה חדש, שר ביטחון חדש, שני רמטכ"לים כבר עבר צה"ל מאז אותו קיץ. והיה נראה שממשלת נתניהו לא מסתכלת אפילו על נושא גלעד שליט, שזה לא מעניין אותה. אף אחד משרי הממשלה לא נתן דעתו על המאהל של משפחת שליט, השלט שספר את ימיו של גלעד בשבי עלה בעוד יום, ועוד חודש ועוד שנה. ולראש הממשלה היה יותר חשוב להמשיך את הבנייה בהתנחלויות מאשר לדון במרץ בדבר שיחרורו של ילד ששירת את המדינה ונפל בשבי.

   אני הייתי נער שעולה ל-יב' בקיץ ההוא. ראיתי את ההתנהלות של ממשלת ישראל עם מקרה שליט ושאלתי את עצמי, איך אתגייס לצבא כשאני יודע שממשלת ישראל וצה"ל לא עושים כלום. מה יקרה אם אפול בשבי כמו גלעד? גם אז ישב ביבי, או אולמרט או ברק או לא משנה מי.. ולא יעשה כלום?!

יותר מדיי לילות שאלתי את עצמי איך יכול ראש-ממשלה בישראל ללכת לישון כשהוא יודע שיש ילד אחד שיושב באיזה מרתף חשוך, בטח לא דאגו לו גם לחימום, רחוק מבני משפחתו בתנאים לא תנאים?

   הימים המשיכו לחלוף בזה אחר זה, והפכו לשבועות שהפכו לחודשים שהפכו לעוד שנה שגלעד בשבי החמאס. הכעס שלי על האימפוטנציה של הממשלה בנושא גלעד שליט כבר הגיע לשיאים חדשים. ואז, ערב אחד קיבלתי טלפון מחברה שלי, "יש עיסקה לשחרור גלעד שליט" היא אמרה לי. העברתי מיד לחדשות וראיתי שבאמת מדברים על זה. דמעות נזלו לי על פניי. התרגשתי ושמחתי. סוף-סוף מישהו עשה משהו בשבילו.

   אם נדבר לרגע על המחיר, הוא אכן גבוה, 1027 אסירים תמורת חייל אחד. אבל החייל האחד הזה ישב 1941 (!!!) יום בשבי. זה לא כמו לשבת בכלא של מדינה שדואגים לך ואתה מקבל יחס של אסיר. פה הוא קיבל יחס אל אויב. במשך למעלה מ-5 שנים. אני מאמין ובטוח שלמדינת ישראל יש לא מעט דרכים לסגור חשבון עם הרוצחים האלו והיא תמצא את הדרכים לסוגר את החשבונות איתם. זה לא צריך ליפול על גבו של ילד בן 25 שישב 5 שנים בשבי. מעבר לזה, זה כבר לא היה סיפור של המחיר, אלא עניין של זמן. כמה זמן ממשלת ישראל תדחוף ראשה לחול ולא תעשה כלום בנושא גלעד שליט? כמה זמן הוא עוד יעביר בשבי חמאס עד שיקום ראש-ממשלה אמיץ מספיק כדי להגיד, "אני השליט שיחזיר את גלעד!"?

   עסקת שליט, כאמור, היא סוף שמח לקיץ עצוב. קיץ שבו נחטפו לנו 3 חיילים נהרגו 119 נוספים, נתפסנו עם המכנסיים למטה ולא היינו ערוכים למלחמה כה עיקשת מול ארגון טרור. מלחמת לבנון השנייה אמנם נגמרה ב-14 באוגוסט 2006, אבל הקיץ המקולל ההוא נגמר ב-18.10.2011, אחרי 1941 יום.