הקריאה לצדק, בכלל, לצדק כלשהו, נובעת מכך שהמוחים והצועקים כנראה חושבים שהמצב הנוכחי, הוא מצב של עוול. עוול, פירושו חוסר צדק. עוול, הוא המושג ההפוך לצדק כפי שמילת שחור מהווה היפוך לניגודה המילולי, "לבן", ההפוך מהשחור. ובכדי לשנות את העוול למצבו ההפוך, יש לבצע תיקון בגישה, במערכת, במחשבה שלנו על החיים ועל העולם, כי מי שהביא את העוול, הוא אנחנו. חלק מאיתנו לפחות, גם אם הם מעטים. וגם אם נדמה לנו לפעמים שהעשירים אשמים, הטייקונים, ראש הממשלה ואולי גם ציפי ליבני ודפני ליף, הרי שאין זה העניין. תיקון העוול, דורש איתור של מקור הבעיה ולכולנו ידוע, שאם רק היינו יכולים, היינו מרכזים בעצמנו כמה מיליוני דולרים בצד. אם היינו יכולים היינו שולטים בעם כמו כל שר אחר והשפעתו. אם רק היינו יכולים, אנו עצמנו היינו נקודות הריכוזיות שכנגדן אנו מלינים. וכשזה בא לידי ביטוי בצורת כסף, אז סביר להניח שכל אחד מאיתנו, היה רוצה להיות טייקון בעצמו.

גישה רוחנית, לעומת גישה חומרית וגשמית בלבד, גורסת שכל סוג של ריכוזיות, הוא אינו דבר טוב ומועיל וכפי שאנו מבינים, הוא אף מזיק. רוחניות, אם משתמשים בה כפילטר העובר דרך רוב החכמות הרוחניות, וביניהן הקבלה, טוענת שריכוזיות של דבר כלשהו, של רצונו העז של האדם לצבירת כוח, מעמד, כסף ושליטה, מקורה בתכונה בסיסית שמפעילה אותנו כשם שהיא מפעילה כל דבר אחר בטבע, היינו הרצון להנאה. רצון לתענוג הנובע ממעמד עליון ורכוש גדול, שתי תכונות המאפשרות לנו לנוח ולקבל על זה פרסים. אמנם גם החרקים שואפים להנאה והיא זו שמובילה אותם מתוך תחושת הרעב לחיפוש מזונותיהם, אבל אנחנו, קצת אחרת. אנחנו צריכים יותר. רצוננו להשגת הנאה הנובעת ממעמד גבוה, כוח, שליטה וכסף והון רבים, הם חלק ממקור הבעיה שאנו במצב הזה, של עוול חברתי. לכן צדק חברתי, חייב לעבור דרך הצינור הזה של שינוי בעצמנו, כחברה אגואיסטית, ריכוזית, ששונאת את האחר כי יש לו יותר.

ואם למישהו יש יותר, אנו חשים עמוק בתוך עצמנו, שזה בא על חשבוננו. אנו יודעים, לנו הבנק לא ילווה ולנו אין שדות גז. אנו מבינים שיש כאלה שקרובים לצלחת ולעוגות השמנות ורובנו, נשאר עם הדג מלוח והצלחות מפלסטיק. אנו מרגישים שהקרקעות שאחרים מתעשרים עליהן והמחירים והמונופולים הם על גבנו אבל אנו גם מבינים שאין לנו הרבה מה לעשות בנידון. אין לנו מה לעשות מלבד להכריח את כולם, לכופף אותם ולקחת להם בחזרה, את מה ששלנו. אנו דורשים ורוצים זאת וכשאנו כנים עם עצמנו אנו גם בטוחים בדבר אחד: זה לא יוביל אותנו לשום דבר. העוול, נשאר עוול והצדק, מי יודע מהו והיכן הוא. ואפילו אם אנחנו ריכוזיים ואגויסטים, כיצד נשנה את זה, הרי זה מה שאנחנו. לא כך?

כך בדיוק. ולכן כשמביטים על התמונה כולה בפילטר הרוחני כאמור, יש לכלול בתוך כל האגואיזם הזה פרט אחד נוסף: אנו אמנם כאלו, אך עם זאת, אנו תלויים האחד בשני. ריכוזיות כזו או אחרת, היא כאמור, על חשבון האחרים. כבוד רב, כסף, שליטה וכדומה, הם רצונות אשר שימוש מופרז בהם, כולל ניצול של האחר ולכן, תלותנו האחד בשני, היא חלק אחר בבעיה. החלק המכיל בתוכו את הפיתרון. מפני שאם אנו כאלו, אגואיסטים ריכוזיים, אבל מצד אחר אנו תלויים האחד בשני, בכבוד, בכוח, ביחסים ובעיקר בעיקר בכסף, הרי שיש לעבור לשיטה הפועלת בהתאם לכך, היינו, השיטה הרוחנית. זו שמכילה בתוכה את הניגודיות לתכונותינו, השלמה להיותנו והיפוך לרצונותינו. ובשיטה שכזו, יש להנהיג תחילה 2 פיתרונות עיקריים על מנת לתקן את המצב הנוכחי מעוול, לצדק:

1 - עקב התלות ההדדית שלנו זה בזה כשוק יצרני וכלכלי אשר בו הכסף מחליף ידיים כמשאב הכרחי לכולם, עלינו להגיע לאיזון כלשהו עם אותה כמות כסף שאינה זורמת נכון במערכת. כלומר, "תקיעת" הזרימה של המזומנים במערכת מסיבות רבות, וביניהן נקודות ריכוזיות רבות, היא מקור גדול לחלק נכבד מהחולי הכלכלי/חברתי שלנו. כשהכסף מתחלק לא נכון בין האנשים, נוצרים מעמדות, ובמעמדות נוצרת שליטה המובילה לשחיתות. בנוסף, אלו שמשתייכים למעמדות החלשים יותר, עושים כל שביכלתם להשיג יותר ולכן מיצרים שוק כלכלי שחור ואפור והכל תחת מעטה של שוק חופשי. ושוק זה, הוא אינו חופשי ותחרותי, אלא פרוץ וללא חוקים, מלבד חוק הג'ונגל: החזק, שולט. בעל המזל, מצליח יותר. מי שיש לו את שניהם, אז בכלל מה טוב ומה נעים. ולכן, בכדי לאזן את המצב ולהיות ראויים להקרא בני אדם הנבדלים מהחיות בזכות הקשר והתלות ההדדית שבינינו, עלינו לחולל חוק של שכר מינימום לפי טווחים. ובשיטת שכר זה, ככל שהמעסיק מרוויח יותר, מעל לסכום מסויים, כך הוא משלם יותר לעובדים שתחתיו. ניתן להסביר זאת כך: כל אדם, אשר מרוויח הכנסה נטו למשל של מעל 30,000 ש"ח, יצטרך לשלם לעובדיו שכר מינימום גבוה יותר מהריצפה הקיימת. זאת כמובן, תוך יצור תיקרה, חישוב מדורג ותנאים נכונים שאינם מקפחים. ובמי שאין עובדים תחתיו, יצטרך לשאת במס סוציאלי כאילו היו לו עובדים. מס זה יסבסד כמובן את כל אלו שידם אינם משגת תרופות למשל, דיור הגון וכדומה. ובמצב זה, בו השכר שלנו תלוי האחד בשני, עקב התלות שלנו זה בזה ממילא, יביא לשגשוג רב:

- על אף שאין על אדם הגבלת רווח, יכולתו לייצור מונופול כזה או אחר ובכלל, יצירת ריכוזיות נעשית קשה יותר שכן, הוא כבר אינו יכול להמשיך ולייצר את עסקיו על בסיס שכר מינימום המייצר שוק עבדים, כגון אלפי קופאיות בסופרמרקט ודוגמאות רבות נוספות.

- בזכות רווח גדול יותר לעובדים, הרווחה גדלה, ולכן פוחת העול מהמדינה. כשהאזרחים יוכלו לממן את צרכיהם, הם יזרימו את הכסף חזרה למערכת, מה שאומר הגדלת אחוזי הקניה ולכן הגדלת המיסים.

- עקב יצירת חוק שכזה יקטן הפער בין המעמדות הקיים כיום. יש להבין שכיום, כמות המעמדות קטנה ועם זאת, הפער ביניהן גדול. הקטנת הפער פירושה, יצירת מעמדות נוספים בחללים הרייקים ואיזון ההפרשים. בנייה נכונה של מעמדות האזרח כך שעם זאת הוא תמיד יכול למלא את מלוא הפוטנציאל שבו, בכל תחום, היא בניה כלכלית לטווח ארוך. אדם שרוצה להרוויח סכומים אסטרונומיים, יצטרך לשלם חזרה אם למדינה, לאזרחיה ולעובדיו. ואם אדם רוצה להיות אומן בלבד המרוויח 15000 ש"ח בלבד או 6000 ש"ח לדוגמא, הרי שתינתן לו האפשרות הזו, באמצעות מיסוי הגון (מס סוציאלי כאמור), מחירים נכונים ועוד

- במידה וחוק שכזה ייושם, ישמר תמיד איזון במערכת אך תנועתה תמיד תתפתח: אם ניקח לדוגמא את המחירים, הרי שברגע שאדם יעלה את המחירים ולכן ירוויח יותר, הוא יצטרך לשלם יותר לעובדיו. בכדי לשלם להם יותר הוא יצטרך או להעניק שירות מועדף יותר ללקוח או להוריד את המחיר עקב המתחרה שהעדיף שלא לגדול עד מאוד. כלומר, חוק זה מייצר תחרות עם חוקים ברורים לטובת האזרח והלקוח ולא מאפשר להרוויח על גבו, בלי שרווחתו וטובתו של הציבור תילקח בחשבון

2 - במידנתנו, הנדל"ן אינו יכול להיוותר כאפיק השקעה והתעשרות כפי שהדבר מתרחש כיום. מיעוט הקרקעות ורצוננו להשיג מחירי תיקרה על נכסינו, מהווים חוצץ הגורם לחלק נכבד מהעוול החברתי כפי שהוא בא לידי ביטוי במחאה האחרונה בעניין הדיור. לכן, יש לחוקק שמאות מרכזית בשוק המכירה וההשכרה. ובפיקוח של שמאות, בגוף מסודר ובריא, לא יוכלו עוד האזרחים להשכיר ולמכור בכל מחיר שחשקה נפשם ובכך, לייצר פער ענק בין המצוי לרצוי. פיקוח שמאות מטעם המדינה, הוא זה שצריך להחליט על מחירי הנכסים תוך לקיחה בחשבון של המצב הריאלי וכל מה שנדרש לכך ובהתאם, לקבוע את ערך הנכס. עם זאת, יש לאפשר לציבור למכור את הנכסים בכל מחיר שעל ליבם, אך עליהם לדעת שהם ישלמו מס של 50% על כל רווח מעל הסכום שקבע הפיקוח.

ומכיוון שאנו לא חברי כנסת, לא שרים או מקורבים אליהם ולא בעלי השפעה רק בקריאה סתמית, עלינו להתחיל לדון בכך בשיחות הסלון ולשנות את מחשבתנו ללא פחד ולהבין: השקפה רוחנית כלכלית, הלוקחת בחשבון את התלות שלנו האחד בשני ועם זאת את היותנו אגואיסטים, היא המגמה הנכונה. שינוי, באמצעות חקיקה, המונעת מאיתנו, מכולנו, ריכוזיות על חשבון האחרים ויחד עם זאת, תגמול האחרים כשהרווחנו יותר, היא השיטה הנכונה. הקשר בינינו, צריך להיות כחוק, מפני שהוא גם ככה פועל ממילא כעקרון טבעי. חוסר השלמתנו עם הכפר הגלובאלי ותופעת הערבות שצמחה בינינו, היא רק התנגדות לטבע שמובילה לחוסר איזון שמוביל לאסונות טבע. והאסון טבע הפעם הזאת, נקרא עוול חברתי. תיקנו, למצב של צדק, דורש התערבות רוחנית באמצעות חוק.