המשחק מול ריאל ביד אליהו לא היה מבייש גמר גביע אירופה השנה. קודם כל השמות. איבקה, פרננדז, יול, מירוטיץ' ובגיץ' מצד אחד, פארמר, אליהו, סופו, פאפאלוקאס, לאנגפורד מצד שני. אלו באמת השמות היותר גדולים של הכדורסל האירופי. כולם על פרקט אחד ביד-אליהו בת"א.

   אם לומר את האמת הגעתי בלי יותר מדי ציפיות ותקוות למשחק הזה. הרי מכבי ניצחה בקושי את אשקלון, פרטיזן (פעמיים) וברק נתניה. אז איזה צ'אנס יש לה מול הבלאנקוס על שלל כוכביה? לא הרבה כנראה. אבל נראה שעם האוכל בא התיאבון. היה ניצוץ חדש בעיניו של פארמר. כשהוא רואה את פרננדז ואיבקה עולים הזיכרונות מהקרבות שלו בניו ג'רזי, זה הצית אותו מחדש והוא פתח באסרטיביות את המשחק עם שלוש חדירות. סוף-סוף אני יכול להגיד שהייתי מרוצה ממנו. אם ראיתם אותו בתחילת השבוע מול נתניה בהשוואה לאתמול, אתם יכולים להבין על מה אני מדבר. השבוע האחרון רק מחזק אצלי את הדעה שפארמר לא צריך לשחק בליגה. אפשר לרוץ עם שאייר, לאנגפורד, בורשטיין ואוחיון בקו אחורי. שג'ורדי ישמר לאירופה.

   אפרופו אוחיון. אני שמח לבשר לכל החשדנים והנשמות הטובות שיוגב אוחיון במכבי כדי לשחק ולהוביל אותה. אם הוא פתח מול ריאל מדריד הגדולה, ואפילו שיחק כל הרבע השלישי בצורה מאוד טובה ויעילה, הוא כאן כדי להוביל את מכבי. זה לא משנה אם הוא יהיה הרכז מספר אחד שלה או הרכז מספר 17 שלה. הוא שחקן רוטציה לגיטימי, הוא שחקן חמישייה וטוב עושה דיוויד שהוא פותח איתו משחק אחרי משחק.

   מדאיג אותי מצבו של שון ג'יימס. הוא הגיע למכבי בקול תרועה רמה. הוא פתח טוב ולאט-לאט הולך ונעלם. דיוויד נבנה בקו הקדמי בעיקר על סופו והנדריקס (לא במקרה) אבל הוא יצטרך גם את ג'יימס ככל שהעונה תלך ותתקדם. את הביטחון שלו בונים בליגה הישראלית ובליגה האדריאטית. לסופו יש מספיק ביטחון וראו את זה אתמול כשהוא השתטח פעמיים להציל כדורים אבודים. דווין סמית ובלו איפסו מעט את הידית, יעיד על כך קרב השלשות שלהם מול ג'יי.סי קארול במהלך הרבע השלישי. פניני עדיין לא. אבל שלושתם היו שם בהגנה.

   דיברתי עם חבר לעבודה שאמר שמכבי צריכה להתחיל "לעשות" הגנה, אחרת היא לא תגיע לשום מקום. אני מצידי אמרתי שאפשר לנצח גם דרך ההתקפה. אני מסופק כמה הגנה הייתה אתמול במשחק, משתי הקבוצות. מכבי ספגה 82 נק' ומנגד המטירה 88 על הגאלקטיקוס ממדריד. זה אומר שההגנה של שתי הקבוצות לא עבדה שעות נוספות. מכבי נלחמה בשיניים כי במכבי הבינו את גודל המעמד במשחק מול ריאל מדריד. בחלקים מסוימים התקבל הרושם שריאל משחקת בשביל פרננדז ואיבקה. ובחלקים אחרים פשוט לא דואגת יותר מדיי. אנחנו ריאל הגדולה הכל יהיה בסדר.

   בסופו של דבר הלב ניצח את המשחק. במכבי כנראה מחויבים יותר לסמל. אם זה פניני, אם זה אליהו, אוחיון ובלו. אפילו לאנגפורד, פארמר, סופו, הנדריקס וסמית נראו יותר מחויבים למכבי מאשר קארול, איבקה או פרננדז לריאל. כשיול נכנס לבעיית עבירות נראה שריאל מעט איבדה את השליטה במשחק. צמד המגדלים (טומיץ', 2.17 ובאגיץ' 2.20) לא הסתדרו עם המאסה של סופו בתוך הצבע. גם הנדרקיס אמלל אותם, הגנתית בעיקר. ולמעשה אחד היתרונות הגדולים של ריאל כמעט ולא בא לידי ביטוי. ההליכה החזקה של מכבי והמלחמה העיקשת, כאמור, בריבאונד ביטלו כמעט לחלוטין את היתרון הגבוה הברור של תאומי המגדל.

אבל מעל לכל היה ליהודים את פאפאלוקאס היווני. מנהל משחק אחראי שמבין את רזי המשחק וקורא אותו כמו ספר פתוח. האמת מאז ימיי שאראס העליזים לא היה למכבי כזה רכז איכותי ויעיל כמו פאפאלוקאס. חבל רק שהוא הגיע למכבי בשלב כל-כך מאוחר בקרירה.

   ראינו ביד אליהו משחק גדול. באמת. אני מוכן שזה יהיה גמר גביע אירופה השנה (האמת גם חותם על התוצאה) למרות שזה נראה לא רע מול ריאל למכבי יש עוד הרבה עבודה. עכשיו בואו נראה את מכבי ממשיכה במומנטום האדיר הזה.