מס' צפיות - 117
דירוג ממוצע -
להיוולד, לחיות, למות
"להיוולד, לחיות, למות, ככה עוברים 70 שנה, זה כמו לדפוק כרטיס בעבודה, אתה בא והולך..." כתבה, בהשראת השיר "בא והולך" של רונן דבח.
מאת: יונינינוש 16/11/11 (01:00)

 

 

להיוולד, לחיות, למות

 

 

הילדים שלנו, הם הנקודה המכרעת ביותר בחיינו והם הגורם המשפיע ביותר על התנהלותנו והרגשתנו באופן כללי. כשרע להם, רע לנו. וכשטוב להם, אין שמחים מאיתנו. היינו מוכנים לעשות הכל בכדי שהם יהיו כל הזמן שמחים. ושלרגע, הם לא יפסיקו לשמוח. או לפחות, שלא יהיו אף פעם עצובים. כי כשזה קורה, אנו במצב רוח רע. מצב רוחנו, הוא תלוי ילדינו ונמדד לפי איך שנדמה לנו שהם מרגישים. ובעידן זה, של התפתחות טכנולוגית/הייטקית, תודה לאל, יש לנו לא מעט אפשרויות לשמח אותם. יש אייפד, יש אייפוד, יש לבטופ, אייפון, "ווי", פלייסטיישן וגם וי או די ובעצם, זו תקופה מצויינת למצוא בה תעסוקה לילד. שיעשה משהו עם עצמו, שמשמח אותנו, כי הוא שמח. ומה שהכי משמח הורים, זו האופציה לא לעשות כלום, כי כל עוד הילד מאושר ומשחק בכלי כזה או אחר, הוא לא זקוק לדבר. גם טוב לו וגם אנו לא נדרשים ליתר פעולה ודאגה. אולי לפעמים אנו צועקים עליו "עזוב כבר את המחשב", מבקשים ממנו לשבת עימנו כמו שהיה עד לא מזמן, כשהוא היה תינוק, אבל בשלב כלשהו, אנו גם מעט מתייאשים ומבינים שאין מה לעשות. מה נעשה? נזרוק את המחשב מהבית? זה עושה טוב לילד. וכשטוב לילד, טוב לנו. ובגדול, אין לנו ממש מושג מה לעשות וכנראה, שהשנים תעבורנה, חייהם יעברו והם יגדלו, מעצמם. יתפתחו מעצמם, ומעולמם הוירטואלי ואנו, רק נצפה מהצד. אנו לא אלו שגידלנו אותם אלא הם גדלו לבד. כשהגוף מקבל אוכל, הוא גדל. לא עשינו הרבה בשביל הנפש שלהם, בשביל הנשמה שלהם. ובטח שאנו אוהבים אותם ונקריב את חיינו בשבילם ואפילו אמרנו להם זאת לא פעם אבל בתוכנו, אנו מרגישים שלא עשינו מספיק ושגם לא רצינו לעשות. ואנו, נהפוך עם השנים לאנשים מבוגרים אבל עדיין הורים, לאותם ילדים שיהפכו מפעוטות מדהימים, לאנשים בוגרים ונקווה שאולי נצליח להסביר להם, מה לעשות עם הנכדים. מאוד נרצה שהם יקשיבו לשיטות החינוך שלנו, על ילדיהם שלהם. סבא וסבתא, בד"כ ידועים כנותני עצות לא רעות בכלל, שההורים לא מיישמים. כן כן, אולי זה יבוא לנו סוף סוף כשנהיה סבא וסבתא... זוג מבוגרים, זקנים, שמספרים לילדיהם כיצד לחנך את ילדיהם שגם יגדלו להיות הורים לילדיהם וכך, מדור לדור, פשוט נגדל ונתרבה. ככה זה. כשהגוף מקבל אוכל, הוא גדל. כולנו, פשוט נגדל, כמו שקרה עד לרגע זה. פשוט נגדל. ונתרבה. נהיה דורות על גבי דורות ואנשים על גבי אנשים, שאין להם שום משמעות בחיים. אנשים, שנולדו, חיו, גדלו ומתו, כמו כל חיה אחרת בעולם.

הכותב הוא איש תוכן באתר משמעות החיים www.mashma.co.il

הכותבת היא הכותב הוא איש תוכן באתר משמעות החיים www.mashma.co.il

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר