ברשימתי "שלושה ימים, חמש ארצות" סיפרתי על המקומות בהם ביקרנו, אבל לא נכנסתי להסברים כיצד ניתן מבחינה מעשית לבצע את המשימה שהשווצתי בכותרת בביצועה. האמת היא, כי באירופה המאוחדת של ימינו, אין כל קושי בביקור במספר רב של ארצות בזמן קצר, המגבלות היחידות הן המהירות המרבית המותרת בכבישי אותן הארצות בהן אתה מבקר והמרחק הגיאוגראפי הנתון. לדוגמה אביא כאן נתיב בו עברתי מספר פעמים, ווינה-בודפשט. לאחרונה נסעתי בנתיב זה באוטובוס והנסיעה ארכה כשעתיים וחצי, סביר בהחלט בהתחשב בעובדה שהמרחק בין שתי הערים הוא כ-243 ק"מ. יוצא, כי המהירות ממוצעת בה נסענו הייתה 97.2 קמ"ש, אולם לפני עשרות שנים, כאשר נסעתי במסלול זה בפעם הראשונה, הנסיעה ערכה כארבע שעות.

יבשת אירופה כמובן לא התכווצה והמרחק ביו שתי הבירות לא השתנה. אומנם יש לשער, כי רשת הכבישים השתפרה מאז והמהירות המרבית בהן עלתה, אבל גורם זה בלבד לא נותן הסבר לקיצור זמן הנסיעה ב-37.5%. הגורם המרכזי שהאריך את הנסיעה היה הגבול פעיל שהיה קיים באותה התקופה בין שתי המדינות ובדוגמא הנתונה, לא גבול כלשהו, אלא גבול מבוצר, שזכה לכינוי מסך הברזל. גם בגבול רגיל, ביקורת דרכונים ובדיקת מכס גוזלות זמן, אבל במעבר בין המערב ולמדינות הגוש הקומוניסטי, הבדיקות היו קפדניות ביותר, במיוחד לגבי אזרחי הארצות האלה.

היום לא רק שנעלמו לחלוטין הגבולות, אבל מי שלא מכיר את השפות האירופאיות השונות, לעתים כלל לא יבחין שעבר למדינה אחרת. ביום ראשון לטיולנו האחרון לנו במלון קטן בסלובקיה ואחר ארוחת הבוקר היינו תוך דקות מועטות כבר בפולין. בכניסה לחלק מהיישובים בארץ מצוי שלט בנוסח "ברוכים הבאים ל...", בכניסה לפולין לא היה שלט כזה. אותו הנוף, אותם ההרים, אותו הכביש הדו-מסלולי צר, שמשאית הנוסעת עליו לפניך גורמת בו לפקקים ארוכים, רק אני המכיר את ההבדלים בשפות, הבחנתי בכך ששלטי האזהרה, הפרסומות, שמות היישובים, הם בשפה אחרת.

דבר דומה קרה לנו כאשר סיימנו את ביקורנו הקצרצר בפולין. בתכניתנו היה לעצור לארוחת צהריים ב-cieczyn, אולם לפתע מצאנו את עצמנו בחלקה הצ'כי של עיר הגבול המחולקת הזאת. נסענו בכביש מהיר רב מסלולים והשיבה על עקבותינו הייתה כרוכה בסיבוכים ואובדן זמן, על כן וויתרנו ואת הפסקת צהריים ערכנו בצ'כיה. גם למחרת בבוקר, אחר ארוחת בוקר מצוינת במלון הצ'כי, מצאנו את עצמנו לפתע בסלובקיה. השוני בשפות כאן קטן עוד יותר ולמעשה ההבדל היחידי הוא, כי בסלובקיה ההליך החוקי הוא האירו ועל כן המחירים יקרים יותר. את היום סיימנו בארוחה, בסיור בזק ובקניות בברטיסלבה וכאשר יצאנו את בירת סלובקיה, הגענו תוך מחצית השעה לשווכאט, שדה תעופה של ווינה.

זאת היא החוויה המזומנת לכל מי שמטייל בימים אלה ברחבי אירופה, להרבה מדינות גבולות משותפים עם שש-שבע מדינות אחרות. אוסטריה לדוגמה, גובלת בגרמניה, שוויץ, איטליה, קרואטיה, הונגריה, סלובקיה וצ'כיה. יתרון גדול נוסף עבור התיירים, כי במערבה של היבשת  אינכם חייבים יותר להחליף כסף ולנסות לחשב את הפרשי המחירים בין המדינות השונות (אם כי, כידוע, גם המחירים הנקובים באירו משתנים ממדינה למדינה, ראה מדד הביג מק המפורסם). למען האמת, גם בארצות מזרח-אירופה יקבלו מכם ברצון אירו, אם כי שער החליפין יוטה במובהק לרעתכם, אך עם המחירים המצחיקים לעתים במדינות אלה, למי זה אכפת?

הקנייה היחידה שערכתי בפולין הייתה של גבינת כבשים מעושנת שמכרו נשים בקיוסקים לאורך הכביש. כסף פולני לא היה לי, אך שילמתי ברצון את המחיר באירו שהמוכרת נקבה וכלל לא אכפת לי, כי האיכרה אולי עשתה צחוק מאחורי גבי מהתיירים הטפשים. גבינה טעימה כזאת לא אוכל להשיג באף מקום בארץ ובוודאי לא ב-20 שקלים. אני אישית אצטער מאוד אם יקיץ הקץ על גוש האירו.    

פעם אחת הצלחנו אפילו להפיק תועלת כספית מאופיה הרב-לאומי של אירופה. הגשמנו חלום ישן וערכנו טיול בריביירה. באותה הזדמנות עמדנו להיפגש גם עם קרובי משפחה שנפשו בשוויצריה. כהרגלי, ערכתי תוכנית מפורטת בת כשבוע, לפיה עמדנו לבקר במקומות אחדים בשוויץ, איטליה וצרפת. את הרכב היינו צריכים לקבל בתחנתנו הראשונה בשווייץ ולהחזירו בצרפת. כידוע, גובות חברות ההשכרה תשלום עבור החזרה בארץ אחרת (הסכום משתנה מארץ לארץ, אך הוא עלול להגיע אף למאה אירו), אבל לאשתי בא לפתע רעיון גאוני.

היא הסתכלה במפה והבחינה בכך ששדה התעופה של בזל משרת שלוש ארצות (שמו המלא euroairport basel-mulhouse-freiburg). מה אם נקח את המכונית בחלק הצרפתי של העיר? וכך אכן עשינו. נחתנו בשדה התעופה של בזל ומבין שלוש האפשריות: לעבור ביקורת דרכונים בשווייץ, בגרמניה, או בצרפת, בחרנו באחרונה. קיבלנו את הרכב בסניף הצרפתי של חברת ההשכרה, יצאנו עמו למולהאוס הצרפתית וכעבור כמה מאות מטרים בלבד, עשינו פניית פרסה ונכנסנו לבזל השווייצרית. במשך יומיים טיילנו בשוויץ, אחר נסענו לריביירה האיטלקית, המשכנו לזאת הצרפתית ואף ערכנו גיחה קצרה למונקו. את המכונית החזרנו במרסיי וכמובן לא חוייבנו בדמי החזרה בארץ אחרת.