כמו בתקשורת גם לבבית-המשפט העליון יש בעיות אשר החלו בתקופותו של נשיא בית-המשפט העליון בדימוס אהרון ברק.
חבל שהפוליטיקאים במקום לתקן את הנזק מעצימים אותו
אין ספק שנשיאת בית-המשפט העליון דורית בייניש צדקה בקשר לדברים שאמרה בכנס ים המלח.
הדברים הללו מחדדים את הוויכוח הקיים בין הממסד המשפטי לממסד הפוליטי.
דבר זה החל בתקופת נשיא בית-המשפט העליון אהרון ברק אשר הכריז ש"הכל שפיט" .
כלומר: לבית-המשפט יש מנדט ועצמאות לדון בכל סוגיה שהיא .
דבר זה העצים את כוחו של בית-המשפט על חשבון הממסד הפוליטי.
הגיע הזמן לעשות רפורמות בבית-המשפט (כפי שהציע פרופסור דניאל פרידמן) ,אך לא לרמוס את כוחו כפי שמנסים לעשות חברי כנסת מהלכוד ומהאיחוד הלאומי.
בית-המשפט איננו שמאלי כפי שטען שר התשתיות עוזי לנדאו ,אלא יש בו ערב רב של דעות.
אך לצערי הרב דורית בייניש לא השכילה להתמודד עם טענות אלו ולא נסתה לתקן את הליקויים.
אפשר להתנגד לחלק מיוזמות החקיקה, אבל ההתנגדות חייבת להיות לגופן של ההצעות. לא לגופם של פוליטיקאים. כאשר ביניש תוקפת פוליטיקאים מימין, היא מציבה את עצמה במקום הנגדי - משמאל. לא שזה לא היה ידוע.
ולכן, בכל מדינות המערב, וכמעט בכל המדינות הדמוקרטיות, שופטי ביהמ"ש לחוקה נבחרים על ידי פוליטיקאים באופן שהיושבים בדין ישקפו את מגוון הדעות. רק בישראל מנעה האוליגרכיה המשפטית והשיפוטית את המבנה הדמוקרטי הראוי. רק בישראל נוצר האבסורד שבו שופטים מקצועיים של ביהמ"ש העליון הם גם שופטי בג"ץ, שהפך לבימ"ש חוקתי אף על פי שאין חוקה.
ההליך הזה היה הכל, רק לא דמוקרטי. צריך לברך על המשבר ועל הדברים שאמרה ביניש משום שהדברים הללו מבהירים את מה שלא היה ברור, לאלה שהתעקשו לטמון את ראשם בחול. ביניש הציבה את עצמה במקום מסוים - מול הימין הפוליטי בישראל. כדאי להפנים זאת משום שזו בדיוק הסיבה לצורך בשידוד מערכות.