מה שהתרחש אמש בטקס לחללי אסון הכרמל לא רק עורר תדהמה בקרב הנוכחים. הוא שם חותמת רשמית לכך שישראל הופכת בשנים האחרונות ממשטר דמוקרטי לדיקטטורה אפלה וחשוכה. ממתי בטקס זיכרון שכזה משבחים במשך מספר רגעים לא מבוטל את ראש הממשלה ומספרים כמה טוב הוא היה וכמה עשה? זה לא רק מתחיל לכאורה להזכיר את הנאומים של הדיקטטורים הגדולים המגיעים לנאום בפני עמם - זאת מהות הדיקטטורה: השמת המשטר והפוליטיקאים במרכז המפה ולא הציבור.

המדיה הינה הכלי המהותי ביותר בשלטון דמוקרטי. מה שהעיניים שלנו רואות בעיתונאות ובטלווזיה ומה שהאוזניים שלנו שומעות מהרדיו - איתו אנו יוצרים את השיח הציבורי. במדינת ישראל 2011 מתחילות להיווצר מספר מגמות אנטי דמוקרטיות בעליל שמונעות מהציבור את ידע השיח הציבורי במלואו ועל ידי כך מעניקות לפוליטקאים חסינות גם מעבר לזו שהם זוכים לה כח"כים ברשות המחוקקת. קחו למשל את אי ההסכמה על דחיית ערוץ 10 או את התיקון לחוק לשון הרע. האם באמת נראים שניהם כמהלכים תמימים לחוליטין? לפי הידיעות החוב של הערוץ בשנתיים האחרונות ירד כך שועדת הכנסת שעסקה בנושא הייתה יכולה לאפשר לו עוד כמה חודשים בהם היה מתקיים דיון ציבורי בנושא. ההצבעה האפלה הזאת מעכשיו תסתום את הפה של דרוקר, שלח, קרא וחבריהם שבסך הכל התנהגו בצורה "חצופה" למדי מול אותם פוליטיקאים. עכשיו גם הנגע הזה הוסר. אחרי שיו"ר מועצת רשות השידור הוא חברו של ראש הממשלה והוא עצמו השר הממונה, גם כאן ישנו פתח מסוכן. ערוץ 2 צריך מעתה ללמוד להתנהג בהתאם...

דוגמא נוספת היא התיקון ל"חוק לשון הרע" שהעלה הקנס למפרסמים ללא הוכחת נזק לפי 2 מהסעיף הישן לחוק. עתה ניתן להניח שכל עיתונאי יתחיל לחשוב טוב טוב על כל טיפת ביקורת שהוא עלול לעביר על אי איזה פוליטיקאי. התיקון לחוק עלול ליצור פתחים דרכם התקשורת לא תוכל להיכנס ולחקור לעומקם של דברים ולחשוף מעשי שיחתות.אך זה לא הכל, קחו את העיתון הרשמי של החבר של ראש הממשלה (שלדון אדלסון, איש עסקים יהודי עמיד מאוד). הוא מופיע בכל מקום שיד הציבור קרובה אליו. "ישראל היום" עובר מיד ליד כמו אוכל, והוא מצוי ברכבות, בתחנות המרכזיות, בסופרמקרטים, בפרסומות, בעיתונאים הרבים שעברו אליו ועוד ועוד. במצב כזה כביכול יכול עורך העיתון (שאין לי דבר רע נגדו או מי מאלה מכותביו) לא לפרסם ידיעות מסוימות שעלולות לפגוע בפוליטקאים והכל מטעמי צנזורה. עיתונאים בכירים (ולא דווקא מ"ישראל היום") הודו שלעיתים מאימיים עליהם כדי לא לפרסם ידיעות כאלו ואחרות. עד לפני כמה שנים מצב זה לא היה קיים.

נעבור אתה למהלכים פוליטיים כאלו ואחרים שהתבצעו מלבד התיקון ל"חוק לשון הרע". על פניו נראת פגיעה לאורך זמן במעמדו של בית המשפט העליון. פוליטיקאים מכנים אותו בנקיטת מעורבויות פוליטיות ותוקפים את העומדת בראשו בצורה אישית. התקפות על מערכת השיפוט הפכו לדעתי מכלי מסית ומסוכן לדבר לגיטמי לחלוטין. ברגעים אלו למעשה נפרצים כל המחסומים בין רשות שופטת לרשות מחוקקת. תארו לכם מצב שבו הימין או השמאל במדינת ישראל ישלטו בכנסת ישראל, ייכפו בועדת השימוע למועמדי העליון (כפי שהוצעה בהצעת חוק מסוימת) דעה מסוימת ואם איננה מקובלת על הפוליטיקאים או שמע יישמע המועמד להוט במיוחד לתקן עוולות או לחשוף שחיתויות - הם לא יאפשרו לו להיכנס לבית המשפט? מדוע בנוסף לכך על הפוליטיקאים לחוקק את "חוק גרוניס" שיהיה הלכה למעשה נתין של הכנסת ויאלץ לכאורה לנהוג בסלחנות כלפי ח"כים שהטיבו עימו? תארו לכם מצב שבו לא יישבו מאחורי סורג ובריח האנס משה קצב, הנוכל אברהם הירשזון והגנב שלמה בניזרי. אתם מצליחים לתאר זאת? אתם קולטים כמה אחוזי הנחה יקבלו שורה ארוכה של פוליטיקאים העלולים להיות מורשעים בקבלת שוחד או קבלת דבר במרמה? ייתכן שיימצא השיבר שימנע מהם בכלל לעלות למשפט.

שאלה נוספת המעלה תמיהה רבה היא מדוע היה דחוף כל כך לראש הממשלה בנימין נתניהו להקדים את הבחירות המוקדמות לראשות המפלגה בעת הזאת? הסיבה הרשמית היא כלכלית, אך מצעד כזה עולה טעם רע מאוד של ניסיון לכאורה לנצל את מעמדו הרם במפלגה כבר עתה ולהבטיח את עמידתו בראש התנועה בבחירות שאמורות להיערך בסוף 2012 (כלומר תשעה חודשים אחרי הפריימריז).תחשבו לרגע כמה כח יש לראש ממשלה שהיועץ המשפטי של ממשלתו היה פרליקטו בעבר? תחשבו לרגע איך ראש המוסד וראש השב"כ הוחלפו לפתע. הכוורת של ביבי לא יכולה להיות יותר מרותית ממה שהיא היום.

וזה מתבטא בסופו של דבר ביחס של לשכת ראש הממשלה אליו. אסור בשום פנים ואופן שטקס זיכרון שבמרכזו יעמדו משפחות הנספים ורצון המדינה להתייחד איתם, להפוך לטקס שבו משפחות הנספים צריכים לדעת את המסר החשוב ביותר - יש לנו ראש ממשלה מושלם ואם לא הוא היה קטסרופה. הללו את המליכ.