האירוע המתוקשר האחרון שבו נראה סא"ל שלום אייזנר מכה בכת נשקו בפעיל הדני מ"ארגון הסולדריות האירופאי" הינו אירוע מכונן לבדיקת תפקודו של הרמטכ"ל בני גנץ.

לכל החלטה שתתקבל תהיינה השלכות ואין כאן יכולת של גנץ להימנע מלקבל החלטה גורלית וחותכת: או הדחת הקצין הבכיר שע"פ דובר צה"ל כשל בתפקידו וכך גם היענות מוחלטת ללחץ הציבורי שרואה את האירועים בעין שלילית, או שגנץ ישאיר בצבא את הקצין שלדעתו (ולדעת רבים מהצד ימין של המפה הפוליטית) מייצג את היד החזקה כנגד האנרכיסטים הקיצונים המנסים להרים ידם על חיליו של אייזנר ובכך יאותת לכל אותם פרובוקטורים שאם הצבא אין להתעמת.

צריך לומר את האמת: אייזנר נתפס עם המכנסיים למטה. כי לא משנה כמה הארגון הקיצוני הזה, שטוען שישראל מדינה מסוכנת יותר מדרום אפריקה של האפרטהייד, עורר את הפרובקוציה - אייזנר כמפקד הבכיר בשטח נכשל בתפקידו להישאר מתון ומאופק.

ארגוני השמאל הרדיקאלי הללו מחפשים בסך הכל את התשומת לב הזאת של צה"ל. הם מנסים להתגרות שבוע-שבוע, יום-יום ושעה-שעה בחיילי צה"ל. האחרונים דווקא לרוב מתנהגים בצורה מאופקת למדי וראויים על כך לשבחים. גם כאשר מתרחשים פעם בכמה זמן מקרים של התנגדות, הצבא איננו משתמש בשום דרך למעט דיפלומטיה. חציית גבול מטעמם של המפגינים מעווה עילה למעצר.

אך התמונה משתנה כאשר בסרטון שהארגון הזה משחרר (ויש לציין שלקח להם יותר מ-24 שעות עד שהם העלו את זה לרשת) הוא מצליח לתעד התנהגות ברוטאלית של קצין בכיר בצה"ל כלפיהם. כמובן שזו לא המציאות כפי שהיא מתרחשת בשטחים ולבטח עוד יתברר שגם בסרטון הזה היו אקטים שנמחקו/נערכו אבל יש לזכור שאלו דרכים פשוטות לקידום המלחמה השקטה שהם מבצעים נגד הצבא. הצבא החל בשנים האחרונות גם לתעד הפגנות, אך דווקא הוא חסר אונים במקרים כאלו וחבל.