זוכרים את השנים בהם נהגנו ללגלג על הערבים? השנים שהנעלים המיותמות בחולות סיני העידו על הפחד שהיה לאויבי העם הזה? נראה לי כמו שנות אור, גם אם לא התכוונו גם אם לא תכננו, הכנסנו את הפלשתינאים לקרבנו בגלל שאנחנו בעלי חמלה? בגלל שהשמאל לחץ על הימין? או בגלל שלא היה נביא אחד בעירנו שקם ואמר- טעינו אז ב-67 שהשארנו את עזה בכלל בתחומנו בוא נעצור, בוא לא נמשיך לשקם.

עזה זו בעיה של מדינות ערב שלמעשה מעולם לא רצו בקרבתה רק היה להם ועד היום נוח להשתמש בה לצרכיהם הפוליטיים. פתחנו מעברי גבול שחלילה לא יאמרו עלינו בעולם שלא נתנו להם אפשרות לבוא להתפרנס, שהם כח עבודה זול, שגם הם אנשים בעלי משפחות והם באו, והם למדו אותנו והפכו להיות סוג של בבואה, רצינו לשדרג אותם והצלחנו בגדול.

היינו להם למורים טובים והם היו לתלמידים טובים יותר, למדו את חולשותינו ועשו היטב את שיעורי הבית שלהם. ונניח שלא משנה מי ראש הממשלה ונניח שלא משנה מי שר הבטחון העם הזה קם על רגליו ומילא את הכיכרות כשהנושא הביא איתו ניחוחות של ארוטיקה ואונס.

היה לנו קל לתת לטלויזיה לעשות לנו את העבודה כשלמעשה הכתבים נהפכו לדוברי העם, מלחמת לבנון השניה נופלת קטיושה בנצרת, משה נוסבאום מערוץ 2 דוחף מיקרופון לפניו של נציג המשטרה ושואל: למה אין להם מקלטים? מה הם אזרחים סוג ב'?

הלו איש, כתב, אני גרה לא בנצרת וגם לי ולשכני אין מקלט והוא בשלו לעורר פרובוקציה. אני שמנהלת מאבק בנושא המיגון מאוגוסט 2006 מבקשת סיוע מאותה מדיה ע"מ לעורר אנשים לסייע לי אבל שמי לא אהובה אלפרון אין בי אטרקציה.

לא מרשה לעצמי לרגע לכעוס על מי שאינו עוזר לי , הזמן יקר, רצה לבד. מרגישה ולא מטאפורית כנביא שחוזה את האזעקה הבאה ומי יודע איזה סוג הפעם של מלחמה תהיה, כותבת ומדגישה "אויבנו שדרגו עצם למה שאנחנו לא?" ומקבלת תשובות ברמת גיחוך שילד בכיתה א' לא היה עונה לי ציטוט סגן שר הבטחון "מיכל עשיתי לך משהו רע? למה את זורקת בוץ כלפי מעלה".

וגם אם במכתב הבכורה שלי באתר זה ביקש מאנשים לא לכתוב, לעשות. אני מחפשת במה, במה שתביא לידי עוד אנשים שאכפת להם.