אמש הסתיימה עונת NBA מקוצרת בשל השביתה שקדמה את פניה.

והקבוצה שכולם הימרו שהיא תזכה בטבעת האליפות עשתה זאת ללא רחמים והנה מספר סיבות:

                          הגמר

כוכב סדרת הגמר הינו השחקן המושמץ ביותר לברון ג'יימס.

נכון שהשילוב המדהים בין השלישיה דוראנט,ווסטרברוק,הארדן עוד ניסה לתת פייט ,מהמשחק השלישי כבר היה ידוע מי תהיה האלופה.

זה היה גמר ענק של ה-mvp.

הוא היה שני לדוראנט בנקודות למשחק בגמר והוביל את שתי הקבוצות בריבאונדים ואסיסטים, בנוסף לכך הוא היה שחקן ההגנה הכי חשוב בסדרה (ההגנה שלו במאני-טיים על דוראנט במשחק השלישי הייתה נקודת המפנה ברבעים האחרונים ובסדרה כולה) וקלע את הזריקה הגדולה שלה (השלשה אחרי הפציעה במשחק הרביעי).

כמוכן השילוב בין הטריו ג'יימס,וייד ,ובוש היה בלתי ניתן לעצירה בכל פרמטר שבוחנים.

                             פלייאוף

לאורך רוב שלביו , זה לא נראה כמו פלייאוף שייגמר עם אליפות של מיאמי.

כריס בוש נפצע, דוויין וויד חרק ושחקני המשנה בקושי תפקדו.

פעמיים מיאמי הגיעה למשחק חוץ קריטי - בפיגור 2:1 באינדיאנה ומשחק הדחה בבוסטון.

בשני משחקים אלו נגמרו בהצגות בלתי נשכחות של לברון אשר לקח את הקבוצה על גבו הצנום.

עכשיו, לאחר הזכייה באליפות, שני המשחקים האלה מקבלים משמעות הרבה יותר גדולה.

עוד לפני הגמר הנהדר והיציב, שני המשחקים האלה הם שהופכים את הפלייאוף של קינג ג'יימס לכזה שמותר וצריך לדבר עליו במונחים היסטוריים. 

                              דוויין וייד

כמאמר השיר המפורסם של הזמר אהוד בנאי ,הילד בן 30 והגוף שלו מייצר אותות מצוקה מדאיגים.

וויד בוודאי אינו אחד משלושת הכוכבים הגדולים בליגה כרגע, הוא אפילו לא בהכרח היה מספר 2 הטוב יותר בגמר (ווסטברוק, אף על פי ולמרות הכל, תרם לא פחות).

פתאום עולה השאלה האם הגוף של וויד מתקרב לתאריך התפוגה שלו ואם חלון ההזדמנויות של ההיט לא יהיה צר מהצפוי.

                                שיפוט

אם ההחלטה היא כוכבית פוטנציאלית ראשונה על האליפות של מיאמי, נושא השיפוט הוא כוכבית פוטנציאלית שנייה. הוא דורש התייחסות כי רבים, רבים מדי, ראו שיפוט מוטה לחלוטין לטובת מיאמי לכל אורך הפלייאוף, ורבים מתוכם לקחו את זה לכיוון הקונספירטיבי. עולם ה-nba זקוק יותר מתמיד לאוטוריטה פרשנית, קודם כל בתחום זה. כי אין כיום כמעט משחק, סדרה או תואר, בעיקר כאשר מדובר בקבוצה עמוסת כוכבים, שלא מלווה בטענות על שיפוט מוטה ומושחת ברמות דציבלים מתגברות. ריבוי התלונות מעקר דיון חשוב, כי לשופטים כן יכולה להיות השפעה על זהות המנצחת במשחק וסדרה, פרשת השופט המהמר עדיין די טרייה וחשוב שתהיה ביקורת על תפקודם.

חשוב לציין , שבמספר משחקים בשלב הפלייאוף   נהנתה מיאמי  משיפוט חד-צדדי, ומכך ששלושת הטעויות הקריטיות ביותר בפלייאוף היו לטובת ההיט - כך ,למשל,הפאולים שלא נשרקו על רונדו ודוראנט במשחקים השניים והפאול הרביעי של דוראנט במשחק השלישי.

אבל מכאן ועד תיאוריות קונספירציה והאשמת השופטים בהכרעת האליפות הדרך ארוכה.

הפלייאוף הזה וסדרת הגמר  לא היו יוצאי דופן ברמה שמחייבת את הזעקה שנשמעה, זה לא הגמר של 2006 ולא קרוב למה שהלך שם אז.

אחת התלונות המרכזיות היא שנגד לברון לא שורקים כמעט אף פעם לעבירות ולכוכבים אחרים כן.

זה נכון, אבל לא מסיבות זדוניות.

הרבה מאוד עבירות מעצבנות נשרקות כששחקן התקפה יוצר מגע עם שחקן הגנה שלא עמד מספיק יציב ומצליח להזיז אותו. את לברון אי אפשר להזיז, הפיזיות ושיווי המשקל שלו גורמים לכך שהוא כמעט תמיד נראה יציב לחלוטין בהגנה ולא משאיר שום סיבה לשרוק נגדו. זה עוד אחד מהיתרונות של הגוף המדהים הזה שלו.

                                  אוקלהומה סיטי

חשוב להחמיא לאוקלהומה אשר הדיחה בנונשלטיות את שתי האלופות הקודמות (דאלאס מאבריקס והלוס אנג'לס לייקרס) בהתאמה וכן היא הפכה פיגור מול הספרס לניצחון ענק (וזאת ללא יתרון ביתיות.)

אך אין ספק שחוסר הניסיון במעמדים אלו ועייפות כתוצאה ממאמץ אינטנסיבי ולא מתפשר הובילו לכך שהקבוצה נשברה במשחקי החוץ שנערכו במיאמי למרות הופעה מושלמת של קווין דוראנט,ראסל ווסטרבוק ,וג'יי הארדן.

לא בטוח שמול הספרס ההיט היו זוכים באליפות בקלות שכזו, אך אין ספק שלברון ג'יימס השתיק את מבקריו בצורה חכמה ומבוקרת.