בעבר התייחסתי כבר לריבוי הפרקליטים בארץ. ברשימתי "עורכי דין עליך, ישראל" כתבתי בין היתר "כי עוד 1,974 עורכי דין הוסמכו... בישראל פועלים כיום 42,326 עורכי דין. נכון לאפריל 2009 מנתה מדינת ישראל 7,411.000 תושבים. פירושו של דבר, כי על כל 175 תושבים לערך, כולל תינוקות של בית רבן, יש עורך דין אחד". 

בדצמבר 2011, אחר ש-1,102 פרקליטים נוספים הצטרפו ללשכת עורכי הדין, רשומים בארץ 49,279 עורכי-דין. זהו שיא עולמי. בישראל יש עתה עו"ד אחד ל-157 תושבים. לשם השוואה, בארה"ב היחס הינו עו"ד אחד ל-270 תושבים, בבריטניה ל-400 תושבים ובגרמניה לכ-600 תושבים.

במאמרה של שירה אלה "עורכי דין בישראל", מועלית השאלה, האם ההצפה של עורכי דין בארץ גורמת לנזקים? במאמר לא ניתנת תשובה חד-משמעית לשאלה, אבל מובאות מספר דוגמאות לנזק העלול להיגרם מההצפה הזאת:

* תחרות קשה, המביאה להפחתת שכר הטרחה שעורך דין גובה - בשבילי, כלקוח בפוטנציה, אספקט זה דווקא חיובי.

* הרמה המקצועית יורדת - זאת כבר בעיה. אני שוכר את שירותיו של עורך דין, כדי לזכות במשפט. אם עורך הדין שלי מוכשר יותר מזה העומד נגדו במשפט, הוא יוציא אותי זכאי, על אף אשמתי. לעומת זאת, אם איוצג על-ידי פרקליט חסר ניסיון, לא מוכשר, או שניהם גם יחד, אצא כשידי על התחתונה, גם אם חפותי זועקת לשמיים.    

* ריבוי תביעות - הפרקליטים יוצרים עבודה יש מאין וזאת בעצם הסיבה שהביאה אותי לכתיבת רשימה זאת.

בשבוע שעבר צלצלה אשתו של עמית לעבודה נרעשת כולה לבעלה ובישרה לו, כי הוגשה נגדו תביעה בגין חוב של מיליוני שקלים, שכביכול נשאר חייב כאחד הבעלים לשעבר של חברה שפשטה רגל ועליו להופיע בחודש הבא ביהמ"ש. יש כאן כמובן טעות בזיהוי והכוונה לאדם אחר בעל אותו שם. חברי לעבודה נושא את אחד השמות הנפוצים בארץ, כגון יוסף לוי, או משה כהן, או דוד מזרחי, אבל איתרע מזלו והוא גם גר באותה העיר כמו האדם שמחפשים אחריו. הוא נכנס ללחץ, שכר את שירותיו של עורך דין ב-2000 ₪, אבל הוא ורעייתו עדיין לא נרגעו.

לשמע המקרה הבלתי רגיל התעורר במשרד וויכוח וכל אחד ניסה להשיא עצות לחברנו, ממיטב ניסיונו ועל פי השקפתו. לא אפרט כאן מה היו העצות שידידי קיבל מהאחרים, אביא כאן רק את התייחסותי לנושא. 

ההלכה המשפטית בארץ קובעת, כי "אדם הינו בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר". האדם שקיבל זימון, חייב כמובן להופיע בבית המשפט, אבל לעניות דעתי, במקרה של טעות בזיהוי, הוא איננו חייב להיות מיוצג על-ידי עורך דין. כל מה שמוטל עליו הוא הגשת תצהיר החתום בידי עורך דין, (עבור החתימה בוודאי לא יחויב בסכום ששילם) בו הוא מציין את שמו המלא, את כתובתו, מספר תעודת הזהות שלו, בליווי הצהרה שמעולם לא עבד בחברה הנדונה ולא היו לו קשרים כלשהם עמה. (אל התצהיר הוא יכול לצרף גם אישור שהוא עובד כך וכך שנים כשכיר בחברה ידועה, אבל אין לכך משמעות מיוחדת, כיוון שקיימים מקרים רבים של אנשים העובדים ביותר ממקום עבודה אחד).

חובת ההוכחה למעלה מכל ספק סביר, שהאדם אותו הוא תובע הוא אכן חברי לעבודה, מוטלת על התובע בלבד!

יש כמובן מקרים חמורים יותר של טעות בזיהוי. כותרות מהעיתונות: "טעה בזיהוי ורצח עובר אורח", "התקף לב בעקבות טעות בזיהוי", "ילדה בת 5 אובחנה בטעות כחולת סרטן ונאלצה לעבור טיפולים כימותרפיים", "שוטרים חיכו אדם חף מפשע", "8 פצועים בגלל טעות בזיהוי", "צעיר חף מפשע הופלל באונס", ועוד כהנה וכהנה, אבל גם המקרה הנוכחי גרם לחברי ולמשפחתו זעזוע רציני. אדם שומר חוק מהיישוב, לא מורגל בכך שייגרר לבית משפט, מה גם שבליבו פנימה מכונן הפחד מעורכי הדין הערמומיים. שמא הוא לא יצליח להוכיח את צדקתו ויפסיד את ביתו, את רכושו?

לא למדתי משפטים, לא בקרתי פעמים רבות בבתי משפט, אבל על יסוד ניסיוני המצומצם, סיפורי מכריי וקריאת מאמרים ברשת, ניסיתי להרגיע את עמיתי. "יש שופטים בישראל". הם נוהגים בהגיון, עומדים לצידו של האזרח התמים. כנחמה פורתא הוספתי, כי כיוון שהוא הוציא מכיסו סכום כסף עקב הטעות בזיהוי, הוא יכול לתבוע את התובע על הוצאת דיבה, גרימת עגמת נפש, ביטול יום/ימי עבודה והוצאות המשפט.