בעוד כשעתיים יחל בלונדון טקס הפתיחה המרהיב של האולימפיאדה מקץ ארבע שנים.

ישנן מספר סיבות לכך שניתן לאהוב את האולימפיאדה.

                          כבוד

אחת השאלות הנשאלות בכל אולימפיאדה הינו מי יהיו הגיבורים שלה ,ומי מתוך הספורטאים הישראלים יביא לנו מדליה?

לגבי השאלה הראשונה: אין ספק שהאצן הג'מייקני אוסיין בולט ימשיך את ההצגה שנתן באולימפיאדה הקודמת וגם הטניסאי השוויצרי רוז'ה פדרר צפוי לנצל את היעדרותו של נאדאל כדי להיאבק בטניסאי הסרבי העולה נובאק דיוקוביץ' ,ועוד לא דברנו על השחיינים האמריקאנים מייקל פלפס וראיין לוכטה.

לגבי השאלה השנייה אין ספק שענפי הג'ודו והשיט צפויים להעניק לנו מדליה ,אך המומחים טוענים שהגיע הזמן שנזכה במדליה בענף אחר (התעמלות כבר אמרנו?)

                          ג'מייקה

בג'מייקה חיים בקירוב 3 מיליארד איש המהווים  תערובת מופלאה של גזעים והרבה מאוד צאצאים של עבדים שחורים, שהובאו לשם על ידי השלטון הבריטי.

חשוב לציין כי, ג‘מייקה משתתפת במשחקים האולימפיים מאז לונדון 1948 (אז עוד הופיעה כמושבה של הממלכה המאוחדת); והחזרה לבירת בריטניה תהיה עבור צאצאי העבדים הזדמנות להזכיר מי באמת הבוס פה.
הג‘מייקנים הפכו בשנים האחרונות את הריצות הקצרות למאבק פנימי בינם לבין עצמם: אצל הבנות זה התחיל עוד קודם, אבל נמשך בהצלחה גדולה עם הגברים והוביל לדאבל-דאבל (יוסיין בולט בגברים, שלי אן פרייז‘ר וורוניקה קמפבל בנשים) ב-100 וב-200 מטר בבייג‘ינג.
ה-100 מטר גברים בלונדון מסתמנת כריצה שבה אצנים כבולט, אספה פאואל ויוהאן בלייק יתמודדו לבדם נגד שאר העולם. אני בעדם בכל מקצה, נגד כל יריב, עם אכזבה מוקדמת אחת: מרילין אוטיי, שהרבה שנים ייצגה את ג‘מייקה ומאז 1998 רצה עבור סלובניה, נכשלה ברגע האחרון באליפות אירופה ולא תהיה שם.

                               פרשני האגרוף

זה לא סוד שענף האגרוף המקצועני נמצא בגסיסה מתמדת הכורע תחת תדמית של שחיתות (הנגרם ע"י פיצול הענף למספר מחלקות המנוהלות ע"י אנשים שונים).

במשקלים הבינוניים יש עוד כמה שמות גדולים, אבל תגידו את האמת: מני פקיאו, שזכה בעשרה תארים עולמיים, היה בארץ לאחרונה. שמעתם על זה משהו? אז מה שנשאר לנו הוא האגרוף האולימפי.
לא השמות, לא העתיד שלהם - הימים שבהם קסיוס קליי הצעיר זכה במדליית זהב ברומא וכולם דיברו על כוכב חדש עברו מהעולם - אלא בעיקר הקרבות הפוליטיים, כפי שהם מועברים על ידי צמד השדרים הוותיקים: שני החבר‘ה עם המבטא הכבד מיורוספורט.
מדובר בשני אנשים שלא מתיימרים להסתיר את חיבתם למהומה, ואת טינתם לכל דבר שקשור לארצות הברית.

הם בעד המתאגרפים הקובנים וכמובן בעד כל אירי שהוא שיכור מספיק כדי להיכנס לזירה, אבל הם בעיקר נגד אמריקה.

והם עושים את זה בכל כך הרבה חן, שממש לא יהיה אכפת לכם שבאגרוף האולימפי כמעט אין נוק-אאוטים, והקרבות כל כך קצרים שאפילו הישראלי עומד על הרגליים בסוף.

                         טורניר הכדורסל

למרות שנבחרת החלומות האמריקאנית מועמדת כמעט ודאית לזכות במדליית הזהב, ישנן מספר נבחרות העשויות לאתגר אותה מאוד כמו נבחרות ספרד,צרפת,ארגנטינה,ליטא,וניגריה.

לכל אחת מנבחרות אלו יש שחקנים ידועי שם שלא מפחדים מהמעמד הגבוה

                              מרתון

זה יקרה ביום האחרון של התחרויות, שנייה לפני שסוגרים.

אנחנו נהיה כבר שיכורי ספורט  וחסרי הכרה מצפייה בשעות השידור המרובות ומהענפים האדירים.

ואז יתייצב, בעיר שמארחת את אחד מהמרתונים הגדולים בעולם מדי שנה ובמזג אוויר שאמור להיות הרבה יותר טוב ממה שהיה באיזושהי אולימפיאדה שאנחנו זוכרים, מקבץ מופלא של רצי מרתון לאחת התחרויות האולימפיות הגדולות אי פעם. גם זוהר זמירו שלנו יהיה שם, עוד ספורטאי שגבר על כל הקשיים. 

המדינה הבולטת בתחום זה הינה: קניה.

היות ומספר המשתתפים מכל מדינה מוגבל לשלושה,סומא על הקנייתים להחליט אילו מועמדים להציב במקומות ריאליים,ואילו מועמדים נאלצים להשאר בחוץ.

בהחלטה שנויה במחלוקת - - הם השאירו בחוץ את שיאן העולם הטרי מברלין פטריק מקאו, ואת המרתוניסט הכי טוב בעולם, נכון לשנה שעברה, מנצח המרתון בניו יורק ובבוסטון ג‘פרי מוטאי.
וילסון קיפסאנג, שניצח באפריל בלונדון, הוא המועמד המוביל, אבל כל מצב שבו יעמוד על הפודיום מישהו ממדינה אחרת, ולא חסרים מועמדים, יהיה דומה להפסד של האמריקאים בכדורסל.
כמובן ישנן סיבות נוספות לאהבת האולימפיאדה שהנייר קצר מלהכיל לצערי.