29 אוגוסט 2012

באין ממשלה בירושלים

נושא המשילות תחת המשטר הדמוקרטי הינו קל להסבר ולהבנה, עקרונותיו פשוטים יחסית.  הניבחר על ידי רוב הציבור כורת למעשה מעין ברית בינו לבין בוחריו בה הינה מתחייב למלא אחר שאיפותיהם המדיניות, הפוליטיות, החברתיות והאידאולוגיה המניעות את תומכיו כפי שהוגדרו עבורו במצע המפלגה הגדולה המוסכם על מרבית הנציגים  שם.  בד בבד נערכת ברית בילתי כתובה אך המושרשת עמוק ביסודות הדמוקרטיה אשר בו מתחייב הניבחר להנהיג את העם תוך ש-שומר על זכויות המיעוט כפי המופיע בקובץ זכויות האזרח אשר בספר החוקים או החוקה ולא לעבור על זכויות אלו ללא הסכמת המיעוט. תמציתו של ההבדל הוא ניהוג שאיפות הרוב לעומת קיבוע ועמידה על זכויות המיעוט.  ברי הוא כי בכל הנוגע לניהוג שאיפות הרוב, נוגע הדבר באשר לאמנות האפשרי וחזון ניפרץ ומקובל הוא כי אילוצי פוליטיקה ומדיניות פנים וחוץ יכולים לקעקע כל כוונה טובה בתחום זה.  לעומתו, זכויות המיעוט והשמירה עליהן הינה זכות וחובה קשיחה אשר אין הרוב רשאי לקעקעה אלא במקרים קיומים קיצונים, ימי הרת עולם בלבד.

אנו מתלוננים רבות על חוסר משילות הפושה במקומותינו, אלא שחלק ניכבד מחוסר המשילות במדינת ישראל נובע מהממשלה עצמה והעומד בראשה.  כבר נאמר על ידי רבים כי הימין יודע לנכס לעצמו השלטון אך אין לו מושג ירוק כיצד לנהל אותו שלטון.  והדברים נאמרים בידיעה כי מאז המהפך של 1977 עברו למצער 35 שנים ודבר לא השתפר ביכולת המשילות של ממשלות הימין.

אז רבותי אנשי הימין, או שתתחילו למשול כפי שניבחרתם לעשות או כי תפנו מקומכם לטובים מכם.  אתם הכנסתם את מדינת ישראל למילכוד -22 .  למשול אינכם יודעים אך לוותר על השילטון אינכם מוכנים, לא להקיא ולא לבלוע.

יותר ויותר מתגבש הרושם כי את מהלכי ממשלת ישראל הנוכחית מנתבים גורמי חוץ כדוגמת ארגוני "סי.אף.אר." ו"בילדרברג" (הסדר העולמי החדש) אשר לפי מצוות פריציו יישק כל דבר במדינת ישראל.  וכך חוקים נחוצים מאין כמותם על מנת לייצב את הדמוקרטיה ישראלית, חוקי משילות לאשורם, החיוניים למניעת התערבות סוכנים זרים בעניניה של מדינת ישראל, ניזרקים מהשולחן על ידי ראש הממשלה וממשלתו למען הפיס דעתם של הפריצים, רובם אנטישמים מובהקים, ולאפשר עבורם את חורי התולעת לשליטה במהלכי מדינת ישראל.  הממשלה מתירה את שלטון היועצים המשפטיים עליה.  פקידים שאינם ניבחרים, לעיתים אף בדרג נמוך להחריד, מנתבים את מדיניות הממשלה.  בשטחי יו"ש כבר מזמן אין הריבון שם ממשלת ישראל או צה"ל, הריבון שם הם היועצים המשפטיים וכל השאר מתישרים בהתאם להנחיותיהם.  אלא שהנחיות אלו מתישרות בהתאם לקו השמאלני רדיקלי עד אנרכיסטי בו משתכשכים מרביתם של היועצים המשפטיים במדינת ישראל אשר הוצנחו לתפקידיהם טיפין-טיפין על ידי גורמי ה"קרן לישראל חדשה" בשיטת חבר מביא חבר או כפי המכונה במקומותינו..."מינויים פוליטים".  בקיצור "שלטון אשר בו "כל ממזר מלך".

טעות מובנה היא ליחס את חוסר המשילות למנטרה המקובלת "אין שופטים בירושלים".  פירושו של ביטוי זה הוא כי השלטון אינו נימצא חוקתית בידי הממשלה הנבחרת, אלא בידי השופטים בשער העיר וכמובן אין שטות גדולה הימנה במשטרנו הדמוקרטי.  חוסר המשילות מקורו בממשלת ישראל וכיוון האצבע המאשימהכלפי השופטים הינה תרוץ עלוב שלא לפעול בכיוון הנכון.

דו"ח המאחזים החדש והמעודכן של השופט העליון בדימוס אדמונד לוי ניזרק לפח האשפה כאשר העומד בראשינו רועד ומשקשק להחיל את החוק הישראלי בשטחי יו"ש לקראת החלת ריבונות מלאה בשטחים אשר יושבו על ידי המתישבים שם משך ארבעים השנים שחלפו.  אמנם אל לה לישראל לצאת באורח לעומתי ומתריס כנגד מדינות העולם שלא לצורך אך אל לה גם לוותר על צרכי קיומה הבסיסיים ולו אך על מנת לחלות את  פני הפריץ שוטם היהודים ברגיל.  אי החלת נושא החוק הישראלי בשטחי יו"ש מהווה ניסור הענף אשר כולנו יושבים עליו דהיינו, נושא זה נופל בגדר הקיומי.  נושא זה הינו ענין למשילות גרידא ואנו ונציגינו בפרט בממשלה לוקים בו אנושות.

"המדינה" הודיעה כי הישוב מגרון יפונה ונישאלת השאלה מי היא ושל מי היא אותה מדינה?  ככל הידוע האנשים המוסמכים, אלו שהוסמכו על ידי הציבור בבחירות דמוקרטיות, הם מיצגי המדינה והם שהחליטו לבחון את נושא מיגרון עד תומו כולל תקפות רכישת הקרקעות שם ומכאן כי יש להמתין עד גמר הבדיקה ואזי לקבל החלטה לכאן אם לכאן.  אלא שקיימת במקומותינו ממשלה נוספת, ממשלה מתחזה, ממשלת צללים, ממשלת פקידים זבי חוטם, היא הממשלה המושלת לאמיתה, לא רק מושלת לכאורה, מושלת בהתאם לכל מדד אובייקטיבי, הלא היא מערכת המשפט , פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון.  השרים יכולים להחליט ככל העולה על רוחם, הם אינם נחשבים עוד.  לטעמם של הפקידים, אותם עבדים כי יימלוכו, שרי ממשלת ישראל הם אינם המדינה, אינם מייצגיה.  המדינה (היא) הם שוטמי ישראל, עוכרי ציון בריש גלי מפרקליטות המדינה העושים יד אחת עם שוטמי המתנחלים, הדתיים, חיילינו בצבא וכלל שוטמי כל עם ישראל, אלו הם "עמותות גולדסטון", "הקרן לישראל חדשה" ובנותיהן.  הם החליטו (וכי מי יגיד להם לא?  שהרי אין ממשלה בירושלים), לזרות באמצעות בית דין גבוה למשפח  (הוא הבג"צ) את החלטת השרים להתישבות לכל רוח ולהרוס את מגרון עוד לפני תום בדיקת הזכאות לבעלות בשטח

וכי צריכים אנו להוכחה נוספת על הנאמר כאן לאור הפיאסקו האוטו-אנטישמי של יולי(ה) תמיר, היא שרת כנופית הדיכוי החינוכי בישראל לשעבר, אשר בתגובה פבלובית אופיינית קפצה ומינתה באצבע צרדה, מניא ובייא את אנשי שלומה (נבהיר - אנשי שלום עכשיו ושמאלה), למשרות קובעות דרך ואיפיוני חינוך במשרד החינוך אותו הפכה לחלקת אלוהים הקטנה שלה.  הגברת השתמשה במשרתה באורח פושע כמכשיר אינדוקטרינצית שמאל לילדי ישראל, כקרדום לחפור בו את מרבית רצונות אזרחי ישראל ולזרעם לכל רוח, רצוי לים של עזה.

כמובן שעוכרת ישראל תמיר לא ראתה פסול בסילוקה לאלתר של הממונה על לימודי האזרחות במשרד החינוך (זהירות, סכנה, מתנחלת לפניך) ומינוי אדם חסר כישורים מוכחים, שוטם יהדות וציונות העשוי בצלמה ובדמותה של הפרופסורית העלובה תמיר הלוא הוא אדר כהן הידוע לבוז ושמצה.  וראה זה "פלא"  ממש כפיאסקו המתמשך במערכת המשפט הישראלי, הפרקליטות ובית המשפט העליון, כך גם אדר כהן בטש בקרבי מקצוע האזרחות כחפצו, סילף, שיקר, שינה פרוטוקולים ולמעט משכב זכר פומבי עשה כל דבר פסול האסור בספר התקנות הממשלתי.  והפלא?  האיש ישב ארבע שנים איתן במשרתו (מפמ"ר) והיזה ארסו השמאלני אנרכיסטי, ממש כמסמר ללא ראש באין ביד איש להושיע את מערכת החינוך ונפשם הרכה של ילדי ישראל, הנתונה להשפעות אנשים שליליים כאדר כהן.  אכן נישמעו טענות מגומגמות, בקול ענות חלושה כנגד העוכר הזה אך היכן מערכת החינוך על השקעת עשרות המליארדים בה?  היכן ההורים לילדים אשר עלוקה אנרכיסטית, פרו-פלשתינית כזו התישבה על נשמותיהם וסובבה חזק?  היכן אותם ההורים המריצים את ילדיהם בין "חוגי העשרה", רובם לא נחוצים, הבאים להשקיט מצפון ההורים עקב הזנחת יוצאי חלציהם, במרדפם אחר "גיזת המזון המהיר" במקומותינו.  ביד אחת מספקים "חוגי העשרה" וביד השניה תוקעים-כשותפים לדבר עברה את סכין מקצוע האזרחות בגבם של ילדיהם מאחר שאינם מוחים על עוולותיה.  אהה כן, הם יוצאים למחות על מחירי הקוטג'....הידד, לתפארת לימודי האזרחות.

דוגמא מרעימה נוספת?   מל"ג יו"ש החליט לאשר את אוניברסיטת אריאל כאוניבסיטה מן המניין במדינת ישראל.  אין כלל חשיבות עקרונית כיצד נפל הפור באשר ממילא איננו מיודעי הח"ן.  די לנו כי הגורמים המוסמכים מטעמנו הציבור, החליטו על סמך מדדים מתאימים ואובייקטיבים כי אכן כך ראוי.  ההחלטה עברה אישור בממשלה (היא הריבון הלא כן?).  ובכן לא ריבון, לא ניבחרינו ולא נעלים.  אלוף פיקוד המרכז, האמור להבין בנושאי אקדמיה ואוניברסיטאות "כחמור במרק פירות" הוא אשר אמור להחליט אם לאשרר סופית את אישור הממשלה.  חלם?  מזה זמן שלא, חלם בריבוע אכן ואכן.  ממשלות ישראל, ביודעין ובכוונת מכוון החליטו כי שטחי יו"ש הינם אקס-טריטוריה למדינת ישראל, כי אינן מושלות בשטחי יו"ש.  אנו יצאנו מבולבלים, איזה צבא ושל מי נימצא בשיטחי יו"ש?  חיל מצב של משמרות המהפכה האיראנית? האם כמחצית המליון יהודיי יהודה שומרון וירושלים הינם מהגרי עבודה סודנים?

המושל הוא המפקד הצבאי "הישראלי" (אשר נטייתו המוזרה והעקומה לעבר השמאל הרדיקלי הינה מן המפורסמות) ואכן, כך בדיוק ניראים יחסי המתישבים והפלשתינים ביו"ש...בוקא ומבולקא לכל דבר וענין.  ברי כי זמנו של אלוף הפיקוד אינו בידו "למשול" וכך, להרבות כאוס ובילבול, הופך כל "ממזר משפטי מצורע וזב חוטם שתחתיו למלך" בשטחים אלו.  והיכן הממשלה הניבחרת בכל הענין?  והרי כבר דרשנו, אין ממשלה בירושלים הלא כן?

השאלה אם כן מי שולט במדינת ישראל הינה למצער מתייתרת.  בוודאות רבה אנו יכולים לקבוע כי ממשלתה של מדינת ישראל אשר ניבחרה בבחירות דמוקרטיות, אינה הריבון, אינה השולט על הנעשה במקומותינו.  השליטים האמיתיים, חוסים בצל האנונימיות, הרחק מאור השמש המחטא.  ברצונם יתירו לממשלה הניבחרת לשלוט במשורה וברצונם יהדקו את הרצועה ויותירו את הממשלה החוקית עם לשונה נוטפת הריר, המשתרבבת בשקיקה למעט מנת  ממשל בחסדי השליטים לאשורם: מערכות המשפט, התקשורת, ההון-שילטון, האוליגרכיה וכדומה..

לפני כ-20 שנים ארעה המהפכה החוקתית-האנרכיסטית במדינת ישראל.  בשנת 1992 ערך השופט העליון אהרון ברק הזכור לדראון אשר ניתן בהחלט לשוותו לחתרן בילתי נילאה ידוע אחר, את המחטף הפוליטי בכנסת אשר קיבע בעורמה ובצדיה, בלא שניבחרינו הבינו כלל לאיזה בור חופר אותם ברק, אותו פוטש משפטי ושלטוני, מחטף פיראטי לכל פרטיו ודיקדוקיו.  כך נולדו כללי "זכות העמידה" ו-"הכל שפיט" וקיבוע זכויות היתר של האזרחים באורח בילתי מידתי, מערער שילטון ואושיות הדמוקרטיה שלנו.  אהרון ברק הפך את מדינת ישראל מדמוקרטיה מתגוננת (התואמת את מצבה הגיאו-פוליטי הקיומי של ישראל) לדמוקרטיה אוטופית אשר האיזון ההכרחי בין זכויות הפרט לזכויות הציבור הוסב רובו ככולו לטובת הפרט על חשבון טובת הציבור.  כמובן שמצב זה מביא את הדמוקרטיה הישראלית בצורה זוחלת לעבר אנרכיה שילטונית כפי שאכן קורה במקומותינו.  אהה, שוב מיותר להקשות היכן היו ממשלות ישראל...הן לא היו.

את הפיתרון למצב הבילתי אפשרי הזה נתן דווקא אותו אדם העמל ללא לאות לטרפד את משילות ממשלת ישראל הלא הוא היועץ המשפטי לממשלה ווינשטיין.  למען היושר נציין כי הוא אך האחרון בשרשרת יועצים לעומתית אנטי דמוקרטית השולטת על ממשלת ישראל.  סרובו של ווינשטיין לייצג את ממשלת ישראל בעתירות בג"צ מטעמים הניראים על פניהם כתלושים מהענין, הראה לנו את הפיתרון.

על משרד ראש הממשלה והעומד בראשו לכפר על העוול השלטוני אשר גרם לתושבי מדינת ישראל והבוחרים שהעלוהו לשלטון בכך שטירפד ללא לאות חוקים מצילי חיים, קיום ושלטון לאשורו במדינת ישראל.  צריך וחיוני להקים תחילה משרד צנוע בתחומו אשר ייווסד בכורח הנסיבות בהן מסרב היועץ המשפטי לממשלה ליצגה בערכאות שונות ואשר טיפין טיפין ובהמשך כמעיין המתגבר, להעביר נושאים משפטיים ובמיוחד ייצוגיים-עקרונים מפרקליטות המדינה וממשרד היועץ המשפטי לממשלה ל"משרד לתפקידים משפטיים מיוחדים" החדש וכך בהדרגה לייבש ולנתק את המשרדים הלעומתיים המדוברים (פרקליטות ומשרד היועץ העכשווי) מעטיני העשיה המשפטית וייצוג הממשלה.

בתוך כשנה עד שנתים ישארו רבים שם מובטלים מאונס וכך "לא יהיה מנוס", ש"הרי ההכרח לא יגונה" מלצמצם תקציבים וכח אדם (שהרי מצווים אנו בחסכון  בימים  כלכליים טרופים אלו).  משרדים אלו יהפכו בכך לכדור שלג העולה במדרון ההולך ומתפרק מנכסיו וחוזר חלילה.  בטווח של חמש שנים ניתן יהיה להוציא גזר דין מוות למשרדים אלו ולבנות את מוסדות המשפט הללו מחדש על בסיס שוויוני, יהודי, ציוני ודמוקרטי, המאוישים באנשים ראויים בעלי תחושת שליחות ושרות חסר פניות וצדיות לציבור, כפי שאמור היה להיות.  בהזדמנות חגיגית זו כמובן, ניתן יהיה לבצע את שנידרש היה להעשות מזה עידן ועידנים דהיינו, לנתק את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מתפקיד ראש התביעה הכללית.  היועץ ייעץ והתובע הכללי יתבע.  בכך ינתן חיזוק אדיר לעקרון הפרדת הרשויות ותשובה ניצחת לניגוד הענינים המובנה המקעקע ללא רחם את תקינות הדמוקרטיה הישראלית.

הביקורת המוטחת כאן בממשלת ישראל אין בכוונתה להיות הרסנית, נהפוך הוא, זו ביקורת בונה ומתקנת.  עם כל מכשלותיה, הממשלה הנוכחית עדיין היא הטובה ביותר עבור העם הזה במצב הגיאו-פוליטי  הנתון.  אנו רואים בממשלה זו ממשלת ברירת מחדל אשר כל אלטרנטיבה אשר האופוזיציה החידלונית-הקיימת מסוגלת להעמיד מולה, בטלה בשישים.  הבחירות הבאות עומדות להערך בעוד כשנה ובמונחי המזרח התיכון זוהי שנת דור.  עדיין ניתן לתקן חלקים חשובים מהקילקולים השלטונים ולהגיע לבחירות מחוזקים ומאוחדים יותר.  כל שנידרש נימצא כבר בידינו, אנו אחראים לגורלנו ואין בילתנו.

הממשלה יכולה לרשום לעצמה מספר השגים בילתי מבוטלים.  הסרת הנושא הפלשתיני מסדר היום הלאומי והבינלאומי כך שקיים הסיכוי, למצער תאורטי, כי הצדדים הניצים ישבו יום אחד לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים. ייצוב ניהולי של הכלכלה הלאומית הישראלית במצב עולמי של חוסר וודאות כלכלי ושקיעתו הרצופה החל משנת 2008 .  הפיכתה של מדינת ישראל ליעד אטרקטיבי להשקעות הון חיצוני.  גיוס מרבית העולם השפוי כנגד הגרעין האיראני לשם עצירתו.  חלק ניכבד בהטלת הסנקציות הבינלאומיות על איראן ניזקפת לזכות מאמצי ממשלת ישראל בזירה הבינלאומית.  חיזוקו וביצורו של צה"ל בעיקר בנושא אמצעי לחימה ברמה ההתקפית וההגנתית כאחת והכנתו ללחימה במספר חזיתות בו זמנית כפי המתחייב (אולי) עקב תהפוכות הסתיו הערבי. פיתוח עורקי תחבורה לעבר הגליל והנגב כהקדמה להאצת יישובם.  פיתוח מקורות התפלת מים והסרת איום ההתיבשות מעל אזרחי המדינה.  צעדים ראשונים וחיונים בהטלת צדק חלוקתי באמצעות וועדת טרכטנברג.  העמקת התודעה היהודית והציונית בקרב תלמידי ישראל.  העלאת רמת החיים הכוללת לאזרחים בהשוואה לשנים עברו (ונא להתעלם מנושא הצדק(נות) החברתי(ת), זו ברובה המכריע מנותקת מעובדות).  העמדת חלק ניכבד מעתודות האנרגיה הימיות החדשות לרשות כלל האזרחים בעתיד. פתיחת חלק מהשווקים לתחרות חיצונית עזה יותר (אך מידתית) לשם הורדת מחירים לצרכן.  השלמת הגדר נגד הסתננות בגבול מצרים  וייצוב הגדר בשטחי יו"ש על הקו הירוק.

והרחבה פורתא נדרשת כאן בענין גיוס העולם כנגד הגרעין האיראני.  מאחורי המסע המתוזמר, המוצלח, חובק העולם של בנימין נתניהו לגיוס קואליציה אנטי-שיעית (איראנית) קיים צד ניסתר וחשוב לא פחות מהניגלה.  מיטיבי הזיכרון בינינו וודאי יצליחו לפשפש בזיכרונם ולהזכר מהן היו מטרות מלחמת המפרץ של 1991 כפי שהועלו בפומבי פעמים רבות  על ידי אביו הנשיא של ה-וו. בוש דהיינו, ארה"ב היכריזה בריש גלי כי מסע המלחמה בעיראק בחלקה הניכר הינו למען ישראל, אף יותר מאשר בעבור מדינות המפרץ אשר הותקפו וניכבשו על ידי העיראקים.  כמובן כי הכרזות אלו היוו שטות מדינית גמורה, אלא שהן באו לשרת מטרה ניכספת אמריקנית והיא הקמת מדינה פלשתין, לצד מדינת ישראל.  ואכן, ארה"ב סחטה ולחצה את ישראל להסכים למתווה אשר הוביל לאסון אוסלו.  בקצב הסטקטו נערכו וועידת מדריד, חתרנותו הבוגדנית של החתרן הבילתי נילאה שימון פרסקי יחדיו עם פודלו יוסיני'ו וייזום הסכמי אוסלו אשר קרבו אז ולתקופה מסוימת את סופה של מדינת ישראל.

למול  מתווה המוערך כי יהיה זהה בימינו אלה ממש, פועלים נתניהו ואהוד ברק, בהצלחה לא מבוטלת.  ברי למתווי המדיניות שלנו כי חוסין אובמה ידרוש תשלום יקר ערך בתמורה לתקיפת ארה"ב את איראן, תשלום אשר יהפוך לדובדבן שבקצפת עבור חוסיין אובמה וממשלו ותשלום זה יהיה הקמת מדינת פלשתין לצד ישראל על מרבית שיטחי יו"ש.  נתניהו מנסה וימים יגידו אם צלח בידו, לנתק הקשר הגורדי במשוואה האמריקנית העומדת על הפרק שבין "ייצהר לבושהר" בכך שמתעקש כי הבעיה האיראנית הינה כלל עולמית ולא אך ישראלית או אזורית ובכך מרוקן מתוכן את הטיעון האמריקני אשר עוד בוא יבוא,.  ללא ספק, (תנסה) תיסחט ארה"ב את ישראל בתמורה ל"הסכמתה" לתקיפת מתקני הגרעין האיראנים והתשלום יושת כולו על מדינת ישראל בדמות דרישה אמריקנית  חד משמעית לוויתורים מפליגים בתמורה לתקיפה, עד כדי סכנה קיומית  מצד ישראל.  מכאן גם יובהר הקשר הנכלולי שבין צמרת צה"ל, משרד הביטחון, צמרת המוסד והשב"כ והמסע התקשורתי והאקדמי המטורף הנערך בימים אלו למנוע כל אפשרות תקיפה ישראלית ללא שיתוף האמריקנים כציר מרכזי בתקיפה.  שמאלני מערכות הביטחון שלנו מבקשים להביא בתמיכתם לתקיפה אמריקנית באיראן (וזאת למעט צד הגיוני-אסטרטגי הנובע משיתוף האמריקנים בתקיפה), בדיוק את שנאמר לעיל דהיינו, קיום הנוסחה האמריקנית של "ייצהר תמורת בושהר" וסחיטת מדינת ישראל להסכים לוויתורים מפליגים, מסכני קיומה, לשם הקמת מדינת פלשתין לצידנו לתפארת ממשל אובמה.  הקורא הנבון יעמוד מיד על הפירכה הבילתי אפשרית עבור ישראל במתווה זה ולא נאריך מילים בכך בשלב זה.  כל המסע הניבזי התקשורתי, הפוליטי והמדיני כנגד בנימין נתניהו מבוסס על הפיכתו למנהיג בילתי כשיר, בילתי לגיטימי על מדינת ישראל לכאורה בנוגע לענין הגרעין האיראני והעברת המושכות השלטוניות הישראליות ביתר שאת לידי קבוצות ישראליות שמאל רדיקליות  אנרכיסטיות וקומוניסטיות בהכוונת ושליטת חוסיין אובמה והפלשתינים לקביעת גורלה של מדינת ישראל, תוך ניטרול רצון הבוחר במקומותינו.

לעומת אלו כושלת הממשלה בהפיכת הדמוקרטיה הישראלית האוטופית לדמוקרטיה מתגוננת.  הממשלה כושלת בהעברת חוקים הבאים להגן על אזרחי ישראל מפני "משנאי החינם בנינו" ומעבר לגבולותינו.  הממשלה כושלת בייצוב שלטונה בשטחי יו"ש.  הממשלה כושלת בצמתים חברתיים, בעיקר בפריפריה וניתן לעשות רבות לשם כך. הממשלה כושלת בייצוב השלטון ובכניעותה למערכות שלטון הסתרים של מערכות המשפט, הטייקונים, התקשורת והאקדמיה.  הממשלה כושלת בהענקת תחושת הביטחון האזרחי לאזרחים בשטחי הקו הירוק ומעבר לו.  הממשלה כושלת בחלוקת המשאבים והעושר הלאומי במדה צודקת יותר כך שפער המעמדות יצומצם (כאמור, מתווה טרכטנברג הוא אך הבראשית).  הממשלה כושלת בניתוק השפעות ההון-השלטון-העיתון.

אכן, עוד ארוכה הדרך, רבה המלאכה.  אנו נמצאים אך במחציתו של המסע בן אלף המילין לתיקון כהילכתו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca