"40 שנה במדבר" זהו ביטוי שעולה תמיד בהקשר של נבחרת ישראל בכדורגל, מונדיאל, יורו וכישלון. אבל ברשותכם אני רוצה לכתוב על נושא שכואב קצת יותר וקשור בביטוי הזה.

זה קורה בענף אחר ובצד השני של הגלובוס, למי שעוד לא הבין אני מדבר על קבוצת הפיניקס סאנס מה-n.b.a שאני נמנה על אוהדיה. לפני הכל אני מברך על הניצחון הגדול שהשגנו הלילה על יריבתינו המושבעת -ל.א לייקרס 103-118 בעזרת הצגה גדולה של שחקני הספסל וסטיב נאש אחד.

החל מעונת 1992/93 אני מחובר לקבוצה הזו, עונה שנגמרה במאזן 20-62 ומקום בגמר ה-n.b.a נגד השיקגו בולס של ג'ורדן ושות'. סדרת הגמר הגדולה הזו שנגמרה ב 2-4 לבולס רק חיזקה את אהדתי לסאנס שבה כיכבו בין היתר סר צ'ארלס ברקלי, קווין ג'ונסון וטום צ'יימברס[אולי הגיע הזמן לשכוח לו את ה- 0 מ-14??!!]. הסאנס של העונה ההיא היו גדולים וסביר מאוד להניח שאם באותה עונה מייקל ג'ורדן היה מחליט לשחק בייסבול במקום כדורסל, לסאנס הייתה היום טבעת אליפות.

זה כאמור הנושא הכואב ספורטיבית שעליו אני כותב.

פיניקס סאנס זהו הפרנצ'ייז הותיק ביותר ב-n.b.a שעוד לא לקח אליפות אחת לרפואה. הקבוצה נוסדה בשנת 1968 בלב במדבר,בעיר פיניקס[מן הסתם] שבאריזונה ומאז-בניגוד להרבה פרנצ'ייזים אחרים-לא עזבה הקבוצה את העיר. היו שנים רבות שהקבוצה בילתה בתחתית הליגה, אך מצד שני היו שנים של הצלחות ולא מעט פיספוסים-למשל העונה הרומנטית של 1975/76 שאותה סיימו הסאנס במאזן 40-42 והשיגו ממש בשנייה האחרונה מקום בפלייאוף, הופעת פלייאף בלתי נשכחת הביאה את הסאנס עד לגמר ה-n.b.a שם הפסידה לבוסטון 2-4.

גל ההצלחה האחרון באמצע שנות ה-2000 שוב הביא את הסאנס קרוב קרוב אל הטבעת, אך בכל פעם השחקנים בסגול-כתום-לבן נתקלו בסן אנטוניו הידועים לשמצה, ב-ל.א לייקרס, או בעונת שיא של דאלאס. אסור לשכוח גם את פרשת טים דונהי ואת המשחק ההוא בפלייאוף נגד סן אנטוניו שבמהלכו התפתחה מהומה אחרי עבירה קשה של ברוס בואן על סטיב נאש, מהומה שבעקבותיה הושעו לסאנס שלושה שחקנים מהמשחק הבא, דבר שלמעשה סגר את סיכוייה של הקבוצה לנצח את הסדרה.

שלא תטעו, היו הרבה רגעים של שמחה וכייף כאוהד הסאנס, אך אם להסתכל על כל ההיסטוריה של הפרנצ'ייז, להיות אוהד של הסאנס זה בערך כמו להיות אוהד של הפועל ירושלים בכדורגל. גם הנהלת הסאנס לא חפויה מטעויות, לסאנס יש מסורת ארוכת שנים אך בעיקר בעשור האחרון, לוותר על בחירות דראפט תמורת כלום ושום דבר כמו שאומר איזה קוף אלים מילולית. זה ממש מתסכל לחשוב על כמות הכישרון שהסאנס ויתרו עליו, הנה שלוש דוגמאות עיקריות:

ראז'ון רונדו-נבחר בדראפט על ידי הסאנס ומיד נשלח לבוסטון תמורת... בערך כלום, כיום רונדו מנצח על התזמורת הנפלאה בבוסטון.

ג'ו ג'ונסון נשלח לאטלנטה הוקס -ומוביל אותה לעונת שיא כרגע- תמורת בוריס דיאו שנתן עונת שיא אחת.

רודי פרננדס גם נבחר בדראפט ומיד נשלח לפורטלנד בלייזרס-שנהנת מכל שנייה למרות שכרגע הוא פצוע כמו חצי מהקבוצה- תמורת קצת כסף וזהו בערך.

אתם מבינים את התסכול?!

בכלל, עם כל הכבוד לסטיב נאש הבלתי יאמן, אמרה סטודמאייר, הכדורסל המהנה והסגנון המהיר של הקבוצה, באמצע העשור שעבר, ברור כבר שזה לא מביא אליפויות ובפלייאוף זה נדון לכישלון. קשה לנצח כאשר אין לך "איש גדול" מתחת לסל.

עכשיו נאש הלך כדי לנסות וזכות באליפות עם הלייקרס ובמקומו הבאנו רכז חביב מהמכללות ובסך הכל פיניקס עברה בפגרה הנוכחית מהפכה שלמה. רק הזמן יגיד אם אנחנו יוצאים לדרך חדשה כלפי מעלה או שמא נמשיך לשקוע בבינוניות.

כנראה שזה הגורל שלנו, אוהדי הסאנס, הרי אפילו לניקס יש שתי אליפויות [שמעת שימי??...].

אז בפעם הבאה שמזכירים את הביטוי "40 שנה במדבר" תחשבו על פיניקס סאנס, אין קבוצה אחרת בעולם שהביטוי הזה יותר מתאים לה. בעצם אולי במקרה של הסאנס כדאי לשנות את זה ל-"44 שנה במדבר".