קראתי בעיתון, כי ביפו, בבניין קולנוע 'אלהמברה' לשעבר' נפתח מרכז הסיינטולוגיה ונזכרתי בהיתקלותי היחידה באנשי הכת המוזרה הזאת.

לפני שנים רבות, נשלחתי בענייני עבודתי לשטוקהולם. אחרי שהסתיימו המפגשים, הישיבות וההידברויות עם עמיתיי המקומיים, נותרתי בערב ללא תוכנית, בעיר זרה, שלא הכרתי בה נפש חיה ולא נראתה לי ידידותית במיוחד. זאת איננה פריז, רומא, או אתונה, עם מסעדות ובתי קפה גדושי קהל בכל פינת רחוב, עם צחקוקים רמים ובדלי מוסיקה הנישאים באוויר ושולחנות הנשפכים כמעט לכביש. דלתות בתי העינוגים היחידים שנראו היו מוגפים כנגד הרוח הסתווית והטיפוסים הבלונדיניים שהסבו בהם, נראו מכופתרים ולא עליזים במיוחד, כאילו מצהירים: באנו לכאן כדי לשתות משהו, או לסעוד פת ערבית ולא כדי לבלות. גשם טורדני ירד, הפשלתי את צווארון מעילי, הידקתי את הצעיף סביב צווארי ותרתי חסר-ישע ברחובות הריקים כמעט אחר אכסניה קצת מזמינה יותר.  

לפני כניסת אחד הבתים עמדה לה נערה נאת מראה. כאשר הבטתי לעברה, היא השיבה בחיוך ולפתע פנתה אליי ושאלה:

"יום קריר, לא כן? מה דעתך שתיכנס אלינו ותשתה כוס תה?"

הופתעתי. היא לא נראתה לי כיצאנית ולא הסבירה לי מה מטרת הזמנתי, אבל קיבלתיה ברצון. אם היא תרצה למכור לי משהו, תמיד אוכל לסרב, לא כן?

במהירה התברר לי, כי הגעתי לאולם הכניסה של מרכז סיינטולוגיה, אשר עד אותו רגע כמעט ולא ידעתי עליה דבר, מלבד העובדה שמייסדה רון האברד, היה סופר מדע בדיוני, שקראתי ספר, או שניים מפרי עטו.

הבטחת הנערה קוימה, קיבלתי כוס תה ולאחר מכן הוזמנתי לצפות בסרט אודות חייו של ממציא תורת הסיינטולוגיה. עם תום ההקרנה, השיבו אותי ליד אחד מעשרות השולחנות באולם ונתבקשתי למלא שאלון ארוך בן 200 שאלות, אשר ניתן להשיב עליהן רק ב'כן', 'לא' ו'אולי'. השאלות נוסחו בצורה מתוחכמת, כך שלא יכולת לדעת איזה תשובה תעניק לך נקודות חיוביות.   

מה הייתם למשל עונים לשאלה כגון "האם אתה מעלעל בלוחות זמנים של רכבות, מדריכי טלפונים, או מילונים רק לשם הנאה?" (עניתי בחיוב. אני אוהב לעלעל במילונים), או "האם אתה עושה לעתים קרובות טעויות גסות חסרות טקט?" (בחרתי ב'לאי', אך אם הייתה לי בחירה, הייתי עונה: 'לעתים רחוקות'), או "האם יש לך עוויתות מזדמנות של השרירים, כאשר אין שום סיבה הגיונית לכך?" (גם כאן עניתי 'לא', אבל האם זה טוב, או רע? אולי לדעת הסיינטולוגים לאדם נורמאלי יש לפעמים עוויתות לא-רצוניות). ומה תגידו לשאלה "האם לעתים רחוקות אתה חושד במעשיהם של אחרים?" אם ה'לעתים רחוקות' היה בסוף המשפט, היה יותר קל לענות. עניתי ב'לא', אבל אולי משמעות תשובתי היא שאני חושד לעתים קרובות.

לא ייחסתי לכל השאלון חשיבות, כי כול רצוני היה לבלות זמן מה במקום חם, בין אנשים שמדברים עימי, מתעניינים בי.

עתה ניגש אלי אדם שתפקידו היה להעריך את תשובותיי במבחן האישיות ולהכין את הפרופיל שלי. האיש הגיע למסקנה שאני מדוכא ואינני ממצה את כל היכולות שלי (כאילו לא ידעתי! יש מעטים המצליחים בכך). כל מחאותיי שכלל אינני מדוכא, לא הועילו. הוא האמין יותר לשיטה שלמד ובה האמין והפתרון כמובן היה, כי ארשם לשני קורסים, שכל אחד מהם היה צריך לעלות כמה מאות שקלים. אמרתי תודה על הערב המעניין וחזרתי למלוני.

אחר ערב זה, קראתי קצת על הסיינטולוגיה. למדתי, כי זוהי דת, או כת, המפיצה תורה רוחנית עיונית ומעשית ומציעה שיטות טיפול שונות, שכביכול  מכוונות לשפר את היכולות הרוחניות והפיזיות של בני־אדם (הדגש הוא על ה'כביכול', כי לא הוכח שבוגרי הקורסים האלה אכן שיפרו את יכולותיהם). לטענת מתנגדי הסיינטולוגיה - והם רבים מאוד - אין לתורתה יסוד מדעי כלשהו. לדעתם, זהו ארגון המשתמש בשיטות של מרמה, הונאה, כדי לגזול את כספם של המאמינים התמימים שרוצים לשפר את חייהם.

אין לי דעה משלי, אבל אם השוללים אותה צודקים, למה הסיינטולוגיה פועלת בגלוי ברוב הארצות ולא הוצאה אל מחוץ לחוק?