מס' צפיות - 975
דירוג ממוצע -
פרשת יתרו/ מאת: אהובה קליין.
משה יושב על כס המשפט-כיצד?
מאת: אהובה קליין 04/02/15 (09:57)

פרשת יתרו- משה יושב על כס המשפט - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו פותחת בתיאור איחוד משפחתו של משה,עם בואו של יתרו- חותן משה המשיב את ציפורה ובניה למשה. יתרו מצטיין בהכרת הטוב ומודה לה' על הצלת עם ישראל מיד פרעה ומצרים.

בהמשך הפרשה , התורה מתארת את משה  גם כשופט  את עם ישראל :

"ויהי ממחרת   וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן-- הבוקר עד---הערב :וירא חותן משה את כל אשר- הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל- העם ניצב עליך מן בוקר עד—ערב: ויאמר משה לחותנו כי- - - יבוא אלי העם לדרוש אלוקים: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת—תורותיו: ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה: נבול תיבול גם אתה גם העם הזה כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך..."

יתרו מציע עצה למשה כדי להקל עליו את מלאכת השיפוט: "והזהרת אתהם  את - - החוקים ואת התורות והודעת  להם את  הדרך ילכו בה ואת את המעשה אשר יעשון: ואתה תחזה מכל -העם אנשי- חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי  בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות: ושפטו את העם בכל—עת." [שמות י"ח ,י"ג-כ"ב]

השאלות הן:

א] באיזה אופן שפט משה את עם ישראל?

ב] מה הייתה עצתו של יתרו למשה?

ג]  מה בין שמואל למשה?

התשובות :

משה שופט את עם ישראל.

רש"י סובר: כי לטענת יתרו ניתן להבין שמשה היה יושב בעת מלאכת השיפוט על כיסא , בעוד שהעם הבא לפניו היה עומד על רגליו.ולגבי משך זמן השפיטה: משה לא היה שופט במשך כל היום, אלא בשעות מסוימות ובזמן הנותר היה מלמד תורה, רש"י מבסס את דבריו על פי מכילתא: "וכי מן הבוקר עד הערב היה משה דן את ישראל? והלוא אין הדיינין דנין אלא עד זמן הסעודה [היא השעה השישית] ומה תלמוד לומר: "מן הבוקר עד הערב"? אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו, מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית. כתיב הכא: "מן הבוקר עד הערב" ובמעשה בראשית כתיב [בראשית  א, ה] "ויהי ערב ויהי בוקר.." כלומר, משה היה שופט רק כמה שעות במשך היום, אך התורה רוצה ללמדנו כי כל  דיין שדן דין אמת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף למעשה בראשית של הקב"ה.

ה"כלי יקר" אומר: כדברי רש"י - באמת משה לא היה שופט את העם במשך כל היום, אלא רק שש שעות, אך לאחר שפסק את הדין העם לא היה מקבל זאת ברוח טובה והיו נשארים לריב אתו עד  הערב, יתרו בדק האם יש לעם סיבה מוצדקת לריב עם משה, אבל  לא מצא איזה דופי במעשיו, לפיכך שאל אותו מה הוא עושה במשך כל היום עם העם? ומדוע הוא ממשיך , משה לא ענה לו. יתרו הסיק כי: אותם אנשים שיצאו מחויבים בדין היו מריבים עם משה.

לכן שאל יתרו: מדוע משה פועל לבדו? שהרי  אם היו לצדו עוד קבוצת דיינים לא היו יודעים האשמים מי בדיוק פסק להם את החיוב בדין וממילא  היו מתקשים לדעת  למי לכוון את כעסם.

לגבי עמידת העם, אומר ה"כלי יקר": כאן מתעוררות שתי שאלות:

א] התורה מקדימה את "העמידה" למילה "עם" ואילו יתרו הקדים את "העם" אל לשון "ניצב"

ב]  מדוע יתרו השתמש במילה: "ניצב" ואילו התורה השתמשה במילה: "ויעמוד"?

ונראה לבאר: כאשר נאמר שהם עומדים, הכוונה  למצב טרם הכרעת הדין, כמו  שכתוב: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" [דברים י"ט, י"ז] אך כאשר נאמר שהם ניצבים, הכוונה – לאחר מתן פסק הדין, כאשר התוצאה אינה מוצאת חן בעיניהם והם מתחילים לכעוס ולריב עם השופט, כמו שנאמר:"טרחכם ומשאכם וריבכם"[דברים א, י"ב]

ועוד מוסיף ה"כלי יקר" שבכל מקום שהתורה מזכירה את ישראל בלשון "עם", זהו שם כינוי לרשעים כמו שנאמר: "ויהי העם כמתאוננים"-על כך אמר רש"י כי אותם מתאוננים-רשעים היו.[במדבר י"א א]

נאמר: "..וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעינך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעינך כזכאין, לכשקבלו עליהם את הדין" [מסכת אבות  א, ח]  לאחר שהאדם קיבל את הדין יש להעריך שעשה כבר תשובה.  לכן כאן כשהתורה מתארת בתחילת הדין קודם ההכרעה במשפט : "ויעמוד העם" שהרי יתכן שלא היו רשעים, אבל העמידה שלהם בדין גרמה שיהיו דומים כרשעים, לכן התורה הקדימה את לשון העמידה למילה עם. אך כוונת יתרו לציין כי לאחר הכרעת הדין  אם היו מקבלים את התוצאה- היו נחשבים לצדיקים ,אבל כיון שקראו תגר על הדיין לכן כינה אותם רשעים.

עצת יתרו.

יתרו מציע: "ואתה תחזה"- אנשי חיל יראי ה', אנשי אמת ,שונאי בצע  ויש לשים על העם-שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות- שישפטו את העם בכל עת .את הדברים הקטנים ישפטו בעצמם ואילו את העניינים הקשים יותר יביאו לפני משה.

רש"י שואל: מדוע לא נאמר: "ואתה תבחר" ,אלא נאמר: "אתה תחזה" ? תשובתו מסתמכת על דעת מכילתא: משה היה צריך להיעזר ברוח הקודש כדי לבחור, ככתוב : "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" [שמואל א, ט"ז, ז]לכן היה צורך להשתמש במילה: "תחזה" שמשמעותה-לשון נבואה מלשון מחזה וחזון, בבחירה זו משה חייב להיעזר בכוח הנבואה.

אנשי חיל- הם העשירים בעלי הממון, "חיל"- לשון עושר כפי שנאמר: "עשה לי את החיל הזה"[דברים ח, י"ז]

אנשי אמת. גם כאן רש"י מבסס את הסברו על  מכילתא: "אלו בעלי אבטחה...כגון ר' חנינא בן דוסא וחבריו" [פ"ב] הכוונה לאנשים שמבטיחים וכדאי לסמוך על דבריהם ועל ידי כך יתקבלו דבריהם.

שונאי בצע: דברי מכילתא: "אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי יהושע, ר' אלעזר המודעי  אומר...אלו ששונאים ממון עצמם, ואם ממון עצמם שונאין קל וחומר ממון אחרים"

רש"י אומר: שהכוונה לשונאי בצע, עד כמה חייב הדיין להתרחק מהגזל? שאם תובעים מהם כסף בדין, הם מוותרים ומשלמים לפני בואם לדין, שמא יחויבו.

שרי אלפים: דברי רש"י - "הם היו  שש מאות  שרים לשש מאות אלף, שרי מאות-ששת אלפים היו.

שרי חמישים-י"ב אלף, שרי עשרות- שישים אלף"

בסופו של דבר נשאלת השאלה: האם משה אכן פעל על פי עצת יתרו? הרי נאמר:  שהוא בחר "אנשי חיל" בלבד?

ניתן ליישב קושי זה  על פי  דברי  בן- זומא: "איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" [תהלים קכ"ח] מכאן שמשה מינה אנשים השמחים בחלקם והרי אותו אדם השמח בחלקו- הדבר נובע מיראתו את ה' איש אמת ושונא בצע .מכאן שכאשר משה בחר: "אנשי חיל" הם היו בעלי כל המידות הטובות הדרושות לשופט בישראל כפי שהציע יתרו למשה.

משה ושמואל.

על פי מדרש חז"ל: על משה נאמר: כי במהלך המשפט- כאשר היה דן את האנשים היה יושב על כיסאו: "וישב משה לשפוט את העם" ואילו הם היו עומדים לפניו.

לעומת זאת ,אצל שמואל  מסופר: כי על מנת לשפוט את האנשים היה טורח והולך ממקום למקום כדי שלא  יצטערו לבוא אליו כפי שנאמר: "וסבב בית אל והגלגל.." [שמואל א, ז, ט"ז] לפיכך אמר הקב"ה: אני בא עם האדם בדין וצדקה- כלומר אני נוהג מידה כנגד מידה. משה שהיה רגיל לשבת על כס המשפט כשהעם עומדים לפניו, יבוא אליי לאוהל  מועד לשמוע את הדיבור שלי, אך לעומת זאת, שמואל שהיה  מטריח את עצמו  בעיירות לדון את העם- אני  הולך בעצמי לדבר אתו  וזאת על מנת לקיים: "פלס ומאוזני משפט לה' "[משלי ט"ז, י"א]

לאור האמור לעיל:

 ניתן ללמוד מהפרשה על גדולתו של משה כאיש אשכולות, הוא לא רק הנהיג את העם ,אלא היה  בעל רוח קודש, כך הצליח לבחור  את שרי האלפים והמאות .." הוא חזה אותם ברוח  הנבואה וכל זאת על אף הביקורת בדברי חז"ל  על משה: שהיה יושב בעת המשפט ואינו טורח כשמואל לנוע ממקום למקום.

אם כן, נשאלת השאלה האם אדם כמשה הידוע משכמו ומעלה, היה זקוק לעצת יתרו?

על כך עונה אברבנאל: משה עשה את כל מה שדרש ממנו אלוקים, אם כי, למראית עין קיבל את עצותיו של יתרו ואף הודה לו עליהן וזאת הייתה עוד אחת ממעלותיו של משה: הכרת הטוב לזולת. ולכן התורה גם קראה לפרשה על שמו של יתרו. וברור שהקב"ה ומשה לא נזקקו לעצות יתרו למען מוסד שיפוטי בעם ישראל.

לפי דעת אברבנאל: יתרו הוסיף רק פרשה בתורה אך לא עצה וחוכמה למשה ,שהרי הכול נמסר למשה בהר סיני. וקריאת הפרשה על שמו: היא הנצחת עצתו למשה ורצונו הטוב למען משה וישראל.

משה פעל על פי הוראות אלוקים הכול למען משפט צדק ואמת.

יהי רצון והצדק והאמת  יהיו   נחלת  ארצנו תמיד  כדברי זכריה הנביא :"אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשערכם"[זכריה ה, ט"ז]

הערה: ניתן לראות ציורים על  פרשת יתרו בבלוג שלי:" בראי התנ"ך "

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר