מס' צפיות - 1207
דירוג ממוצע -
פרשת שופטים/ מאת: אהובה קליין.
מדוע התנגד שמואל הנביא למלוכה?
מאת: אהובה קליין 19/08/15 (14:30)

פרשת שופטים - מדוע התנגד שמואל הנביא למלוכה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

http://ahuvaklein.blogspot.co.il/

אחד הנושאים בפרשה: המלכת מלך בשר ודם על עם ישראל בארץ ישראל:

"כי תבואו אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך  וירשת וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי :שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך  לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא: רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד: והיה כשבתו על  כיסא ממלכתו כתב לו את משנה התורה הזאת.."[דברים י"ז, י"ד-י"ט].

השאלות הן:

א] כיצד ניתן  ליישב את הסתירה בין הצו לשים  מלך על ישראל לבין התנגדותו     של שמואל הנביא למינוי מלך  לדרישת  ישראל?

ב]  מהם האיסורים המוטלים על המלך?

ג] כיצד יבטיח המלך את הצלחת מלכותו?

הסתירה בין התנגדותו של שמואל הנביא למלוכה , לבין ציווי התורה.

חז"ל אומרים [במסכת סנהדרין ובספרי]: כי ישראל נצטווו למנות עליהם מלך עם כניסתם לארץ ישראל ומצווה זו שייכת לאחת  מתרי"ג  המצוות, אך בתקופתו של שמואל הנביא , ישראל בקשו מלך במטרה להעבירם לעבודת אלילים, כפי שנאמר: "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" ועמדתו של ה' היא: "ככל המעשים אשר עשו מיום העליתי אותם מארץ מצרים עד היום הזה, ויעזבוני ויעבדו אלוקים אחרים"

דעת הר"ן: אשמתם של עם ישראל הייתה בדרישתם: "מלך לשפטנו" אם היו מבקשים מלך ללא סיבה מיוחדת, שמואל היה מסכים לבקשתם , אבל עניין השיפוט אינו בידי המלך, אלא בידי השופטים בלבד.

הרמב"ן מסביר: כי הם חטאו בכך שמאסו בהנהגת שמואל ודרשו הנהגה אחרת. וזאת למרות ששמואל היה שופט ונביא על פי ה'.

ישנו מלומד מאומות העולם - הגמון דון פאוילו  מבורגוש: הטוען שישנם שני סוגי מלכים:

האחד  שכתב את התורה ונוהג על פיה.

והשני: הוא עריץ הממציא חוקים משלו למטרת השלטון . בתקופת שמואל – ישראל רצו דווקא את המלך מהסוג השני, כלומר עריץ שאינו קשור לתורה כלל ובזה היה  חטאם.

אם כן אין זה פלא, אפוא, ששמואל התנגד לרעיון המלכת מלך בשר ודם.

האיסורים המוטלים על המלך.

חז"ל אומרים: כי המלך נצטווה בשלוש  מצוות לא תעשה:

א] "לא ירבה  לו סוסים"

ב] "לא ירבה לו  נשים"

ג] "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"

מעניין שאין  התורה מציינת את הטעם  לאיסור  השלישי , מנגד  היא  נותנת  נימוקים לשני האיסורים הקודמים ואילו לאיסור הממון והזהב – אינה  מנמקת.

הסיבה לכך: שתאוות  הממון קיימת אצל האדם  מגיל הינקות  עד סוף ימיו.

רעיון זה הוזכר בגמרא [ במסכת :בבא בתרא  קס"ה, ע"א] לפי זה רוב בני האדם חשודים על הגזל, לכן אין צורך לנמק במפורש  ציווי  חשוב  זה.

רבינו בחיי מסביר: למרות שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות העולם, הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב, יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל החומריות הזאת, אך לעומתם מלך ישראל  ייחסר בריבוים וישים דגש ביתר שאת - על התורה והיראה.

מלכי אומות העולם מגיעים לגאווה על כל עושרם וירום לבבם, אבל מלך ישראל חייב להיות צנוע והכתוב מבטיח שאם יקיים את דברי התורה, מובטח לו שיאריך ימים במלכותו.

ורז"ל מדגישים : שהמלך מצווה לא להרבות בסוסים ,אלא אך ורק לצורך מרכבתו, פרשיו וחייליו.

אבל לא שיהיו לו מבחר סוסים וכל פעם יחליף סוסים אחרים . מהטעם שלא יחפוץ להשיב את עם ישראל אל מצרים.

כי משם נהגו להביא סוסים באותה תקופה ממצרים והראיה לכך: שנאמר ב: מלכים א, י]: "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף  וסוס בחמישים ומאה".

ובעניין איסור להרבות נשים, על  כך מפרשים רז"ל:

 הותר למלך – עד  שמונה עשר נשים כמספר הנשים שהיו לדוד המלך,

והטעם שאין להרבות בנשים, מפני שהאישה עלולה לפתות את המלך לסטות מדרך יראת אלוקים- כדוגמת חוה שפיתתה את האדם באכילת הפרי האסור בגן העדן.

ובנוגע לאיסור ריבוי כסף וזהב, על כך אומרים רז"ל- סכום הכסף מותר שיגיע עד לתת שכר לחילותיו  של המלך כל שנה ושנה, אך ישנו איסור שישתמש בכספו למטרת אוצר ,או סגולה וזאת מטעם שלא יגיע לידי גאווה, כי אם אכן  ינהג כך, חלילה, כתוצאה מכך ירום לבבו   ומן הראוי שהמלך יציב לפניו את יראת ה'.

כפי שכתוב: "ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך"[איוב .איון כ"ה]

והחכם רבי אברהם ז"ל: מביא נימוק לא להרבות בכסף וזהב מהטעם שלא יכביד את מצבם  הכלכלי של עם ישראל בכובד המס.

הצלחת  תפקיד המלוכה.

כפי שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה הקדושה.

על פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל[סנהדרין כ"א, ע"ב]- נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:

אחת תהיה מונחת בבית גנזיו- כלומר בחדריו  הפנימיים והשנייה  שלוקח אתו לכל מקום שהולך.

בעל "כתב סופר" אומר על כך: מלך, רב ,או כל מנהיג בישראל חייב שיהיו לו שני ספרי תורה- אחת לעצמו  כדי שינהג בחומרה בכל המצוות כולל במצוות קלות והשנייה שצמודה אליו תמיד על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם בהתאם למשורת הדין בנחת ובדרך ישרה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק : שהתנגדותו של שמואל הנביא למלך בשר ודם נובעת מכך: שהוא  עלול ללכת בדרך מלכי אומות העולם, אך למעשה יש ציווי להמליך מלך  לעם ישראל בארץ ישראל ובלבד שהתורה ויראת ה' תהיה בבת עיניו וכך יוכל לשרת את עם ישראל נאמנה.

מי ייתן והתפילה  שנאמרת בכל יום  תתגשם במהרה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כתחילה והסר ממנו יגון והנחה ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים...." ["תפילת העמידה"]

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר