מס' צפיות - 428
דירוג ממוצע -
פרשת שמיני/ מאת: אהובה קליין.
כיצד נהיה קדושים?
מאת: אהובה קליין 19/04/17 (00:08)

 פרשת שמיני – כיצד נהיה קדושים ?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים שבפרשת שמיני הוא : איסור אכילת בעלי חיים ושרצים טמאים, בסוף הפרשה מוסבר מה הטעם לאיסור מאכלות אסורים אלה : "אַל  - תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם.  כִּי אנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כִּי אנִי יְהוָה, הַמַּעלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.  [ויקרא  י"א, מ"ג-מ"ז]

 השאלות הן:

א] כיצד המחיש משה לעם ישראל מהם המאכלים האסורים לאכילה?

ב] מדוע חל איסור לאכול את בעלי החיים והשרצים הטמאים?

ג] במה מתבטאת קדושת עם ישראל?

 תשובות :

המחשת  המאכלים הטמאים:

רש"י מבהיר: מהפסוק :"זֹאת הַחַיָּה אשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אשֶׁר עַל-הָאָרֶץ": אנו למדים מהמילים: "זֹאת הַחַיָּה"- לשון חיים. הכתוב אינו משתמש במילה: "בהמה" אלא במילה: "חיה" שהיא  לשון חיים. לפי שישראל דבוקים בקב"ה וראויים להיות חיים, לכן הבדיל אותם מהטומאה וגזר עליהם מצוות ,מנגד  לאומות העולם לא גזר דבר . למה הדבר דומה? לרופא שהלך לבקר שני חולים כשראה שאחד מהם  בסכנת חיים - אמר לבני ביתו: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש.

וכשראה את השני- שיש לו סיכוי טוב לחיות, אמר  למשפחתו: יש מאכלים שהוא יכול לאכול, אך יש מאכלים שאסור לו לאכול!

שאלו את הרופא: כיצד יתכן  שלאדם הראשון התרת לאכול כל דבר

ואילו לשני אמרת שלא יאכל דברים מסוימים מתוך האוכל שברשותו?

ענה הרופא לשואלים: לזה שהוא עתיד להבריא ונידון להמשיך לחיות, אמרתי לו: אכול זה - וזה לא תאכל.

אבל אותו אדם שאין לו סיכוי לחיות  אמרתי  למשפחתו , תנו לו לאכול כל מה שמבקש. והנמשל: כך הקב"ה התיר לגויים לאכול מכל הבא ליד, שרצים ושקצים. אבל עם ישראל שהם נועדו לחיות, אמר להם הקב"ה: "והייתם קדושים כי קדוש אני.." [כאן רש"י  הביא את מדרש תנחומא]

 

לפי פירוש ב] של רש"י - מהמילים: "זֹאת הַחַיָּה"- לומדים: שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לעיני עם ישראל-"זאת תאכלו" "וזאת לא תאכלו" ואפילו היה אוחז משה בשרצי המים וגם כך היה בהדגמת העופות. כמו שכתוב: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם" [ויקרא י"א, י"ג] ונאמר: "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"   למה? לפי  שעם ישראל חיים  שהרי כתוב:

 "ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]

הטעם  לאיסור אכילת בעלי חיים טמאים.

רש"י אומר על המילים: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ" - אסור לאכול שרצים אלה- לפי שהנפש שוכנת בתוך גוף האדם. בכך  האדם  פוגע בנפשו. ואם  היהודי לא נזהר מאכילתם ישנו עונש מידה כנגד מידה- הקב"ה מבטיח שהוא יטמא אותם בעולם הבא  ובישיבה של מעלה [גן עדן]

 ועוד טעם: כשם שה' קדוש כך גם עם ישראל חייבים להיות קדושים למטה. והתורה מזהירה : "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם"- חזרה זו על הכתוב באה ללמדנו:  כי יש כאן הרבה  לאוין וכל "לאו"  - העונש  מלקות. ולכן נאמר בתלמוד: "אכל פוטיתא [שרץ ים] - לוקה ארבע פעמים.[מסכת מכות דף ט"ז, עמוד ב]

נמלה- לוקה חמש, צרעה- לוקה שש"

 בהמשך ה' מזכיר את יציאת מצרים ככתוב: "כִּי אנִי יְהוָה, הַמַּעלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"

על כך מביא רש"י שני טעמים:

א] הקב"ה העלה את עם ישראל ממצרים- על מנת שיקבלו על עצמם עול  מצוות.

ב] כאן כתוב:" הַמַּעלֶה" ובשאר המקומות כתוב: "והוצאתי" על כך אמר ר' ישמעאל:" אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר האומות- דיים"- וזוהי מעלה לגביהם זה סימן היכר לחשיבותם של ישראל- "העליתי" נדרש גם מלשון מעלה.

רבינו בחיי מסביר: המילה: "נטמתם" חסרה את האות א' ולכן המשמעות של מילה זו היא: טמטום והטעם לכך שעל ידי שהאדם אוכל דברים אסורים, הלב נהיה  מטומטם  ואין רוח הקודש  שורה בו.

ומוסיף רבינו בחיי עוד  הסבר וטוען: כי האות אלף מרמזת גם על השכינה ולכן חסרה האות אלף במילה: "נטמתם"- לפי שהשכינה מסתלקת ממקום שיש בו טומאה  וחטא, ההוכחה לך, מהכתוב : "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחנֶיךָ, קָדוֹשׁ:  וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחרֶיךָ" .[דברים כ"ג, י"ט]

על פי זה אדם שהוא מיוחד ונבדל בעבודת ה'- נקרא קדוש.

ומכאן ניתן להבין כוחן של אותיות בשפת הקודש וכל שינוי, או חיסרון של אות  יש בו סמליות רבה.

ודרשו רז"ל: אדם שמטמא את עצמו מעט - מטמאים אותו  הרבה. אדם שמטמא עצמו למטה- מטמאים אותו למעלה.  אדם שמטמא עצמו בעולם הזה  מטמאים אותו לעולם הבא.

ובהמשך נכתב :

"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.."  האדם חייב להיות קדוש בגוף ובנפש - כי יש להדמות לקב"ה שהוא  בעצמו קדוש.

 קדושת ישראל.

רבינו בחיי מסביר: הקדושה המאפיינת את עם ישראל לעומת יתר אומות העולם - מתבטאת  באמצעות קיום התורה והמצוות, כי על ידי  כך  כוחו השכלי של האדם ישלוט על כוח התאוות והרי ידוע שהתאווה  אצל האדם חזקה מאד והיא אף מוטבעת בו עוד מתקופת נעוריו , כשהוא נמשך אחרי התאוות וההנאות הגשמיות של העולם הזה וכך הוא גדל ועמו גדלות גם תאוותיו שבמשך הזמן מתגברות על שכלו, אותן תאוות יש להן עוזרים והם המאכלים האסורים ושאר תאוות הגשמיות בעולם הזה.

במצב כזה, השכל שהוא עצם רוחני ומגיע מהעולם העליון ,הוא למעשה נוכרי בעולם הגופות העבים והגסים. ומכיוון שהוא  נוכרי אף אחד אינו לצדו - כולם  נגדו. אז השכל נחלש והתאוות מתגברות והדבר מתרחש משני טעמים:

א] כי התאווה קודמת לשכל.

ב] לתאוות יש מסייעים לעומת השכל.

לכן נחוץ לו לאדם לעסוק בתורה ובמצוות ,בכך יחזק את כוח שכלו ויחליש את תאוותיו ולכן יש מצוות לא תעשה ומצוות עשה, כגון: תפילה, תענית, צדקה וגמילות חסדים שבכוחם להחליש את כוח התאווה.

ורז"ל אמרו בספרי: "והתקדשתם"- זו קדושת מצווה, "והייתם קדושים" ,הכוונה שבאמצעות קיום המצוות הלכה ולמעשה -יחליש האדם את יצרו הרע ותאוותיו ומנגד יגביר את כוח שכלו שבשבילו נברא האדם.

פירוש נוסף למילה: "והתקדשתם"- מלשון פרישות- היות ואדם הפרוש מתאוות העולם, נקרא קדוש.

ודרשו רז"ל בתורת כוהנים: כי האדם צריך להידמות בקדושה לה' –כמו שהוא קדוש.

וכשם שה' פרוש , כך גם בני האדם יהיו פרושים ואם אדם נמשך באופן מוגזם אחר התאוות הגשמיות- הוא מחריב את נפשו וגופו ונקרא בלשון התורה: כסיל ואוויל. גם בדברים המותרים בעולם הזה אם ממעטים ופורשים מן המותר הגמור- אז נקרא האדם :"קדוש".

לכן האדם צריך לתחום לו גבולות גם בהנאות המותרות, אך אם הוא  ממלא את נפשו בהנאות המותרות – יתר על המידה יחשב כסובא יין וזולל בשר ויהיה נבל העובר על התורה.

וכן חייב לשמור על קדושת הדיבור ויקפיד כפי שכתוב: "שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ --    שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".[משלי כ"א, כ"ג]

ועוד נאמר:" לְשׁוֹן חכָמִים, תֵּיטִיב דָּעַת;    וּפִי כְסִילִים, יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" [שם ,ט"ו, ב] יש לקחת בחשבון כי השגחת ה' מצויה בכל מקום ומביטה במעשי האדם.

הרב שמשון רפאל הירש אומר: כי הנשמה האלוקית המצויה באדם - מרוממת את האדם מעל כל כפייה גשמית ובכך מאפשרת לאדם לקחת חלק בקדושת ה' ומעניקה לנו חירות מוסרית.

לסיכום, לאור האמור לעיל , ניתן להסיק: כי האדם חייב להקפיד  להימנע  מאכילת מאכלים אסורים – הדבר גורם לו לטמטום הלב ומנגד יש לקיים את מצוות התורה הלכה למעשה וכך ניתן להשליט את השכל על התאוות הגשמיות והתכלית  היא: להידמות לקב"ה בקדושתו כנאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".

יהי רצון שעם ישראל יהיה קדוש ויזכה שהשכינה תשרה עליו תמיד.

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר