ב"ה.
שולחן-השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי ורב אזורי
בת חפר - עמק חפר
פרשת מסעי
למה מות הכהן הגדול משחרר את הרוצח מעיר מקלט?
עונש לרוצח בשגגה
פתיחה: על מי יש לחשוש שיתנהג ברשלנות ויסכן חיים - מי שיש לו היסטוריה בעייתית והוא כבר הרג נפש בשגגה, או מי שהעבר שלו נקי לחלוטין ומעולם לא שפך דם:
מצד אחד יש מקום לומר שמי שכבר הרג בשגגה מהיום ולהבא יישמר במשנה זהירות, אבל מצד שני יש לחשוש שדווקא ידו קלה על ההדק לשוב על מעשהו בשנית (האם נהגים שעשו תאונות קשות הסיכוי שהם יעשו תאונות נוספות יותר גבוה?). במאמר הנוכחי נתבונן באישיותו של ההורג בשגגה והעונש שהוא מקבל - ונלמד להבין איך להתייחס אליו, והאם יש לחשוש שינהג ברשלנות גם לעתיד – עתה ניגש לגופם של דברים:
אין עוד עונש דומה לעונשו של הרוצח בשגגה, משך זמן ישיבתו בגלות בעיר מקלט תלויה באורך חיי אדם אחר - ״וישב שם עד מות הכהן הגדול״: אם יחיה הכהן הגדול רק יום אחד אחרי כניסת הרוצח לעיר המקלט - הוא ישב בגלות רק יום אחד; ואם יחיה הכהן עוד עשרות שנים - יישב הרוצח בגלות שנים רבות.
ויש להבין, היתכן שעונש הרוצח תלוי באורך-חיי אדם אחר? והיתכן שאין עונש אחיד לכל הרוצחים, יש רוצח היושב בגלות יום אחד ויש היושב שנים ארוכות?!
שתי דמויות אלו - הרוצח והכהן - שונות ומנוגדות אחת לשניה: זה רוצח שקיפד חיים והביא צער ואבל לעולם וזה כהן המביא חיים וברכה לעולם, מה התלות והזיקה ביניהם?
התורה אומרת שהרוצח גולה לעיר מקלט כדי להגן עליו מנקמת קרובי הנרצח - ״והצילו את הרוצח מיד גואל הדם .. והושיבו אותו .. אל עיר מקלטו״, ויש להבין: האם זעם גואל הדם תלוי בחיי הכהן הגדול: האם יתכן שמות הכהן חשקיט את זעם הקרובים? ברור שלא! אז מדוע הוא יוצא לחופשי עם מות הכהן ואין חשש מנקמת דם?
חז״ל גילו סיבות נוספות לישיבת הרוצח בעיר מקלט (נוסף להגנה מגואל הדם):
1) במעשה הרצח שלו הוא מחליש את פעולת הכהן הגדול להאריך חיים לבני דורו, לכן לא ראוי שרוצח שכזה יסתובב חופשי בעולם כל עוד הכהן חי וקיים - ״שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים, אינן כדאי שיהא לפני כהן גדול״.
2) זה מעין עונש לכהן הגדול על מעשה הרצח! כי אילו היה מתפלל על מצבם של ישראל, לא היו מתרחשים בימיו מעשים חמורים של רצח: ״לפי שהיה לו לכהן הגדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו״. הכהן הגדול הוא מורו ומנהיגו הרוחני של בני דורו, האחראי על מצבם הרוחני, עליו לחנכם ולהתפלל עבורם שינהגו בדרך הישרה, ואם יש בדורו רוצחים ״ואשימה בראשיכם״, האשמה מוטלת גם עליו, לכן הרוצח יושב בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול.
ולמרות שלכאורה זה - שהרוצח גולה לעיר מקלט - אינו הסגר ועונש לכהן, אלא לרוצח?! הרי זה בעצם גם עונש וסכנה לכהן, שהרי הרוצח מייחל ומחכה למות הכהן ״ומתוך כך יתפלל על מיתת הכהן הגדול ותתקבל תפילתו״! תפילת הרוצח מעומק לבו, בשל המצוקה האישית שהוא אסיר בגלות, עלולה לבקוע רקיעים ולעלות לשמי מרום ולפעול שיקוצרו חיי הכהן הגדול! (לכן היו אמותיהם של הכוהנים הגדולים מספקות מזון ומים לרוצחים היושבים בערי המקלט, כדי להנעים את זמנם שם, כדי שלא יתפללו על מות בנם).
3) הישיבה בעיר מקלט מטרתה לכפר ולנקות את הרוצח מכוחות הטומאה והרע שדבקו בו כתוצאה מעשהו הנורא - קדושת עיר המקלט, עיר הכוהנים והלווים, והזכויות הרבות שלהם ובפרט של הכוהן הגדול, מסייעות לרוצח להתנקות מהצלקות הרוחנית שנחרתו בנשמתו עקב מעשהו הנורא בקיפוד חיי אדם. במיוחד ברגע שהכהן הגיע ל׳שיא׳ השלמות האישית - ברגע מותו והסתלקותו מהעולם (שהרי ברור שמות הכהן הגדול של הדור - צדיק הדור - אינו נגרם מעייפות וחולשה פיזית של גופו, אלא להיפך, משום שסיים את תפקידו הקדוש בעולם והוא הגיע לפסגת שלמות כוחותיו הרוחניים עד שנהיה ראוי וזכאי לדבוק בשכינה בעולם הבא), או אז, ברגע דרמטי ונשגב זה, הוא משפיע ומקרין כוחות קדושה עצומים על כלל ישראל ובמיוחד על הקשורים אליו באופן ישיר ובהם יושבי ערי המקלט, שהוא המושל ושולט בהם והם נמצאים תחת חסותו, כוחות נעלים אלו פועלים ברוצח טהרה וניקוי, זיכוך וקדושה להיות זכאי להשתחרר מעיר מקלטו, לכן אמרו חז״ל ש״מיתתן של צדיקים מכפרת״ על חטאי בני האדם, בשל הכוח האדיר של הצדיק ברגעי מותו.
ההורג בשגגה נקרא רוצח!
התורה קוראת להורג בשגגה ׳רוצח׳ ממש כמו שהורג במזיד נקרא ׳רוצח׳ (לא רק המעשה המחריד נקרא רצח, אלא גם האדם ההורג נקרא רוצח), והוא גם מקבל עונש, כאמור, גלות לעיר מקלט, האם יש דמיון בין שני רוצחים אלו? ובכלל האם מגיע עונש לרוצח בשגגה, הרי שגגה אינה רשלנות, אלא מעשה בלי שום כוונה, מדוע בכלל מגיע לו עונש?
שאלה דומה ניתן לשאול על קורבנות ״חטאת״, אותם מביא החוטא בשגגה לכפרה על חטאו[i], ולכאורה מדוע צריכים כפרה, על חטא שנעשה בשגגה בלי שום כוונה רעה?
אכן התוצאה הרעה של המעשה זהה בחטאים הנעשים בשגגה ובזדון, אבל לפי התפיסה היהודית העונש ניתן על הכוונה הרעה ולא על התוצאה של המעשה הרע (שהרי התוצאה נקבעה משמים, אילולי היה נגזר על פלוני שימות - לא היו מצליחים להורגו, ומשנגזר עליו שימות - כך או כך היה מת, אם אותו אדם שהמיתו לא היה הורגו - מישהו אחר היה הורגו ו״הרבה שלוחים למקום״; העונש ניתן בעצם על הכוונה הרעה של החוטא (ולא על התוצאה של המעשה הרע), אם-כן מדוע מענישים את החוטא בשגגה, שאין לו שום כוונה רעה)?
בפנימיות התורה מוסבר שחטאים הנעשים בשגגה מצביעים על רוע פנימי המצוי במעמקי לב החוטא!
לכל מעשה ומעשה יש מניע וסיבה, מה המניע לעשיית חטא? בחטאי זדון המניע ברור וגלוי, רוע יצריו של החוטא, מחשבתו הרעה, או תאוות לבבו הרעים, אבל בחטא הנעשה בשגגה המניע הרבה יותר פנימי ועמוק, הרי לא היו לו כוונות זדוניות, כלומר לא היו יצרים במעשה החטא, מכאן אומרת תורת הסוד שהרע מושרש בעומק הלב, תת-המודע פגום ומקולקל והוא שגרר אותו למעשה הרע.
לכן העונש על חטאי השגגה ארוך ומורכב, שהרי עונשי ה׳ אינם מתוך כעס שנאה ונקמה, אלא מתוך אהבה ורצון לתקן את החוטא, לנקותו מהפגמים והקלקולים שנוצרו באישיותו ממעשה החטא, ובאותו רוצח בשגגה קיימים כוחות רע שורשיים ועמוקים שלוקח זמן ממושך לתקן - לפי משך הזמן שנגזר עליו להיות בעיר המקלט, למעשה, משך שהיית הרוצח, עד מות הכהן הגדול - ארוך אן קצר - מכוון משמים לפי גודל ועומק כוחות הטומאה שבאישיותו של הרוצח ואף בהתאם לאופי מעשה הרצח, יש רצח הנעשה בשגגה הקרובה לאונס ויש הנעשה בשגגה הקרובה למזיד - ה׳ מכוון משמים את אורח חיי הכהן בהתאם למידת הצורך של שהיית הרוצח בעיר המקלט.
בשל כך גם ההורג בשגגה נקרא רוצח, כי ההשלכה השלילית של מעשהו חדרה בנשמתו, דבק בו כוח ההרג והמוות, לכן ציוותה עליו התורה ללכת לגלות, כדי לתקן עצמו מהרוע שדבק ממעשה הרצח.
התורה אסרה עליו לצאת מעיר מקלטו ואם יצא - ״הותר דמו״ וגואל הדם צריך להרוגו, לא רק מתוך כעס ונקמה, אלא זה דין התורה ״גואל הדם הוא ימית את הרוצח .. (למה? כי) אין לו דם״, כשהרוצח נמצא מחוץ לעיר מקלטו יש דין וחובה על קרוב הנרצח להמית את הרוצח!
כי ביציאתו מעיר המקלט בחיי הכהן הגדול, כשעדיין כוחות הרע מקוננים בנשמתו - ״אין לו דם״ וההורגו פטור, כיון שנדבקו בו כוחות הטומאה ממעשה הרצח.
בסיום הענין נתעכב בשנית על עוצמת הכח של תפילה:
כאמור, הכהן גדול אשם במצב הרוחני השפל של הרוצח, כי לא התפלל עליו שלא יחטא, ולכאורה אולי הוא התפללת אך תפילותיו לא הצליחו לפעול פעולתם? אלא בטוח שהדבר לא יתכן! אם היה מתפלל לא היו רציחות! תפילותיו ובקשותיו וודאי יתקבלו! יתירה מזו, אפילו תפילות של רוצח, פועלות בשמי מרום, עד שחוששים שבתפילותיו שימות הכהן הגדול - הוא יביא עליו גזר דין מוות!
בזמנינו, שאין ערי מקלט, בתי הכנסת מהווים ערי מקלט, בתים של אווירה רוחנית קדושה הנותנים כוח לתקן את הנפש מהקלקולים השונים, והם מקלט רוחני למכניע את היצר הרע. במצוות הרבי הוקמו אלפי בתי חב"ד בכל קצווי תבל שכולם מקלטי הגנה עבור כל יהודי ויהודי.
ויהי רצון שנזכה במהרה בימנו לגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו או אז ישובו ויבנו ערי המקלט ואף יתווספו הערים החדשות בעבר הירדן המזרחי. במהרה בימנו בקרוב ממש.
מקור: לקוטי שיחות חלק לג, עמוד 206. ועוד.
תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל ryk613@gmail.com
l
[i] רק על חטאים שאילו נעשו במזיד היה ניתן עונש כרת, ולא על חטאים שעונשם במזיד רק מלקות.
