ב"ה.

שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי ורב אזורי

בת חפר - עמק חפר

פרשת דברים

שמירת המצוות בגאון יעקב

״שבור מלכא״ אחד ממלכי פרס בתקופת היה מלך מיוחד, אוהב ישראל באמת, בעל נפש יקרה, גומל חסדים, כיבד את התורה וחכמיה, חקר ודרש הרבה במשפטי התורה מחכמי ישראל האמוראים בני דורו ובמיוחד מרעו הגדול - האמורא המפורסם שמואל, עד שנעשה מלומד ובקי בדיני התורה. העם תלו בו תקוות רבות וקיוו שיבנה את בית המקדש, כמו המלך כורש בשעתו.

פעם אירח בארמונו את האמורא ״יהודה״ ועוד אדם ששמו ״באטי בן טובי״, והגיש להם כיבוד - אתרוג, והמלך עצמו חתך אותו בסכין לפרוסות, פרוסה אחת לקח לעצמו, אחת הגיש לבאטי אורחו, אז המלך נעץ את הסכין עשר נעיצות בקרקע, כדי להכשירו[1], ובצע מהאתרוג פרוסה שלישית ליהודה אורחו.

ביראת כבוד פנה באטי אל המלך וטען: ״גם אני שומר על הלכות כשרות ומדוע לא הכשרתה את הסכין לפני שחתכת את הפרוסה שלי״? ענה לו המלך: ״מכיר אני את יהודה שהוא נשמר מאכילת טרף - לכן הכשרתי עבורו את הסכין, אבל אתה הרי אינך מדקדק על הלכות התורה״, ״זכור מה עשית אתמול בלילה, שחטאת עם שפחה גויה, לכן לא חששתי לתת לך מאכל שנחתך בסכין לא כשרה״.

וצריך להבין, כאמור שבור המלך היה גוי בקי בדיני התורה וכיבד את חוקיה ובמיוחד את היהודים שומרי המצוות, ובוודאי שהוא לא רצה להכשילם במאכלות אסורות - ולכן הכשיר את הסכין לפני שבצע פרוסה ליהודה, כדי לא להכשילו בעבירה - אז מדוע לא הקדים להכשיר את הסכין לפני שחתך את האתרוג לבאטי, כדי שגם באטי יאכל אתרוג כשר?

הטיעון שבאטי כך או כך עבר על איסור התורה עם הגויה ולכן אפשר לתת לו לאכול טרף - אינו מתקבל על הדעת: וכי מי שחטא ועבר על איסור אחד מותר לו לעבור על איסור שני? לא די שעבר על איסור גויה צריך גם להאכילו מאכלות אסורות? ומה הענין לביישו על חטאו מאתמול? ומה גם שבין כה הוא הולך לנעוץ את הסכין בקרקע ולהכשירו, כך שבלי שום מאמץ וטירחה יכל להקדים את הנעיצה לפני שחתך את החתיכה של באטי?

ומה גם שהסיפור הובא בתלמוד כדי ללמדנו הלכה לדורות - מה הלקח והמסר הנלמד מסיפור כזה לדורות? היעלה על הדעת שהחוטא בחטא אחד יכול לחטוא בחטאים אחרים?!

ולגופם של דברים, יש לדון מה היתה הבעיה הכשרותית בסכינו של המלך, מדוע כשחתך בסכין את האתרוג - האתרוג נעשה טרף?

יש מפרשים שהבעיה הייתה של בליעת איסור, כי חתכו עם אותו סכין מזון טרף והסכין ׳בלע׳ טריפה ומאז כל מה שיחתכו בסכין, אף הוא יעשה טרף.

- הנעיצה בקרקע קשה גם מסירה את השמנוניות של השומן הטרף שדבקה מעל גבי הסכין וגם פולטת את האיסור שנבלע בתוך הסכין -

אבל בעיון בסיפור מסתבר שלא זו היתה הבעיה בסכין, כי אם כך האתרוג היה אסור באכילה גם לבאטי וסביר להניח שהמלך לא היה מכשיל את באטי באיסור אכילת טרף, כשם שלא הכשיל את יהודה. זאת ועוד, בוודאי שלמלך עשיר ומכובד כמו שבור מלכא היתה מערכת כלים נפרדת וייחודית לאכילת פירות וקינוחים, ועם הסכין שהשתמשו לחתוך מזון מבושל (בשר וכיוצא בזה), לא השתמשו לחתוך פירות וקינוחים.

הבעיה בסכין היתה בשל איסור ׳בישולי נוכרים׳, שחתכו עמו קינוחי פירות חמים, שאמנם פירות הם מוצרים כשרים (בפרט בחו״ל שאין מצוות התלויות בארץ), אבל כיוון שהם בושלו על ידי גוי הם נאסרו באיסור בישולי נכרים, והסכין שהשתמשו עמו נאסר גם הוא מדין כלי שבלע איסור של ׳בישולי נכרים׳[2], וכך נבין מדוע רק ליהודה השימוש בסכין היה אסור אבל לבאטי זה היה מותר - להבנת הענין נקדים להסביר את כללי איסור בישולי נכרים.

גזירת חז״ל לבישולי נכרים

בימי בית שמאי ובית הלל גזרו חז״ל שלא לאכול ״בישולי נוכרים״, תבשיל שבישל גוי, אפילו שכל מרכיבי התבשיל כשרים וכל כלי הבישול כשרים, בכל זאת התבשיל המבושל בידי הגוי נאסר באכילה, בגין גזירת חז״ל שאסור לאכול ״בישולי נוכרים״. מה הסיבה שגזרו לאסור תבשיל שבישל גוי? כדי שלא יבואו להתחתן עם הגויים, שמא מתוך אכילה מתבשילי הגוי תיווצר קירבה וחיבה עמו ועם משפחתו ויבואו לקישרי חיתון עם הגוי[3].

פרטי הגזירה:

1) האיסור הוא רק על מאכלים שאינם נאכלים כמות שהם חיים, אלא רק מבושלים (כמו בשר, דגים וכיוצא בזה), אבל דברים הנאכלים גם כפי שהם חיים ולא מבושלים (כמו עגבניה, בוטנים וכדומה) אין בישולם נאסר באכילה (למשל רסק עגבניות שבישל גוי - אינו אסור).

2) איסור בישולי נכרים קיים רק על מאכלים חשובים העולים על שולחן מלכים (מפני שבהם נוצר קירוב דעת עם הגוי, שזה מאכל חשוב שאדם מזמין אורחים לסעודה); אבל מאכלים שאינם חשובים - אינם נאסרים בבישול הגוי (לדוגמא ׳חטיפי צי׳פס׳ - לא נאסרים בבישולי נכרים, כי לא מגישים אותם בסעודות מכובדות).

3) האיסור אינו על השלב הראשוני של הכנת האוכל, החיתוך, הטיבול כו׳ יכול להיעשות על-ידי גוי, רק העמדת הסיר על האש (או חשמל, או כל מקור חום אחר) אסור שיעשה על- ידי גוי.

4) לדעת הרמ״א אם יהודי הדליק את האש - אף שגוי הניח את הסיר על האש - האוכל מותר לכתחילה. אבל לדעת השולחן-ערוך הדלקת האש על ידי יהודי אינה מתירה את התבשיל, צריך שהיהודי יניח את התבשיל על האש, או שבמקרה שהגוי הניח על האש - שהיהודי יגיס את התבשיל, כלומר יערבב אותו באמצע בישולו.

5) בנוגע לכלי שהגוי בישל בו את המאכל, יש-אומרים שגם הכלי עצמו נעשה טרף (ככל כלי שבושל בו אוכל טרף, שהכלי נהיה טרף), ומעתה כל תבשיל שיבושל בו אפילו בידי יהודי, גם תבשיל הסה יהיה טרף[4] כי בבישול הגוי גם הסיר עצמו נעשה טרף; ויש חולקים וסוברים שאין להחמיר כל-כך באיסור בישולי נוכרי, כי זה גזירת חז״ל ולא אסור מהתורה, לכן רק התבשיל שבישל הגוי נעשה טרף, אבל הסיר שבשל בו - לא נהיה טרף, לכן התבשיל השני שהיהודי בישל, לאחר שהגוי בישל תבשיל אסור -התבשיל של היהודי כשר[5]; 

סכינו של המלך

מכאן אנו באים לסכינו של שבור המלך, בסכין השתמשו לחתוך מוצרים שהם כשרים מצד עצמם, ואיסורם הוא רק מצד בישולי נוכרים, ולדעה המחמירה הכלי עצמו נעשה טרף, וכאשר יחתכו בו דברים כשרים אחרים - הסכין יטריף אותם.

והרי הסיבה לאיסור בישולי נכרים הוא כאמור, שמא מתוך אכילה משותפת עם גוי ותבשיליו תתקרב דעת היהודי עם הגוי והם יבואו לידי חתונה, היהודי עם הגויה;

עתה נבין למה המלך נתן לבאטי את האתרוג שחתך עם סכין המגועלת באיסור בישולי נוכרים, כי על באטי לא נאסר לאכול בישולי נוכרים - מדוע?

באטי לא היה יהודי רגיל, הוא היה עבד כנעני (בלשון התוספות ״עבד קצת, שמעוכב גט שחרור״) שאינו אסור במגע עם גויה, הרי לעבד כנעני מותר להוליד ילדים מגויה, וכיוון שאינו איסור להתקרב לגויה, ממילא גם אינו אסור לאכול בישולי נוכרים, כי כל סיבת האיסור שמא יבואו לקירבה לגויה, ולו הדבר מותר.

לכן אמר לו המל זכור מה עשית אתמול עם השפלה הגויה, לא כדי לפגוע בו ולא כדי לומר שמי שחור בחטא אחד שיחטא כבר בחטא אחר, אלא ללמדו שכיון שהותר בשפחה, לא נאסר עליו בישולי נוכרים.

לא להתבייש, ולהראות את היהדות לעיני על

מהסיפור עם יהודה לומדים מוסר השכל נפלא, על הכוח והעוצמה שבגאון-יעקב:

הרי יהודה היה חייב בכבודו של המלך, אם היה מזלזל בכבוד המלכות - יכל המלך לגזור עליו גזר דין מוות! אם המלך היה מגיש לו לאכול אתרוג אסור באכילה בשל גזירת חז״ל על בישולי נוכרים, הוא היה יכול למצוא היתר הלכתי ולאכולו כדי שלא ייחשב חלילה כמורד במלך ויתחייב בגזר דין מוות!

ולמרות זאת יהודה לא פחד ולא נרתע והוא הראה למלך שהוא יהודי מאמין השומר ומקפיד על כל קוצו של יוד בהלכה, גם על גזירות חז״ל, והוא אינו אוכל דבר שאיני כשר באכילה למהדרין מן המהדרין!

וכראות המלך שיהודה יהודי נאמן הגאה בדרך התורה והמצוות ומקפיד על מצווה קלה כחמורה, על כל קוצו של יוד, המלך נכנע בפניו והוא עצמו התכופף על הקרקע ונעץ את הסכין עשר נעיצות כדי להכשיר את הסכין עבור היהודי הנאמן לתורתו! המלך הגוי העריך והעריץ את עוז רוחו וגבורת נפשו של יהודה בהקפדתו על שמירת המצוות, ולכן המלך בעצמו טרח להכשיר את הסכין ואפילו לא ביקש מאחד מעבדיו ומשרתיו שינעץ את הסכין ויכשירנו, כי הוא הרגיש זכות להכשיר את הסכין עבור יהודי שומר מצוות. כי כאשר הגוי רואה יהודי שיש לו יראת שמים והוא שומר על מצוות התורה ופורש מהאיסורים עד כדי מסירות נפש - משפיל הגוי אתה עצמו בעד היהודי.

המתבייש מהגוי לקיים בפניו את המצוות, ללכת ברחוב עם לבוש יהודי, כיפה, ציצית ולשמור את המצוות בריש גלי גורם שהגוי יזלזל ביהודי, להיפך דווקא כשהגוי רואה שהיהודי שומר על המצוות, אז הגוי מתמלא יראת כבוד בפני היהודי!

על ידי העמידה בגאון יעקב על שמירה על חוקי התורה ומצוותיה, מבטלים את כוחות הטומאה והעבודה זרה מהעולם, ומגלים את ״והיתה לה׳ המלוכה״, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

מקור: לקוטי שיחות חלק יט, עמוד 30. ועוד.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל ryk613@gmail.com