השאלות האם אדם הוא "שותף" והאם קיימים במקרה מסוים "קשרי שותפות", כהגדרתם של מונחים אלה בפקודת השותפויות, אינן תלויות בכינוי שנתן לו צד להסכם או בכינוי המופיע בכותרות ההסכם, אלא בכוונתם האמיתית של הצדדים להסכם ובתוכנו של ההסכם שנכרת ביניהם. לצורך ההכרעה בשאלות אלה ניתן להסתייע בהוראת סעיף 2 לפקודת השותפויות, הקובעת בעניין זה כמה חזקות נסיבתיות הניתנות לסתירה. הסעיף מורה כי לשם הכרעה בשאלה האם קיימים קשרי שותפות אם לאו, יש ליתן את הדעת על שמונה כללים שונים.

מכל האמור עולה, כי לצורך הכרעה בשאלות האם אכן מתקיימים במקרה מסוים קשרי שותפות והאם אדם הוא "שותף", יש להוכיח את כל ארבעת אלה:

קיום יחס חוזי – השאלה האם אכן מתקיים יחס חוזי במקרה נתון תוכרע על-ידי המבחנים הרגילים הקבועים בחוק החוזים, דהיינו הצעה מסוימת וקיבול המעידים על גמירות הדעת של הצדדים. אמנם פקודת השותפויות, כמו גם חוק החוזים, אינם מחייבים כי הסכם השותפות ייכרת בכתב, אך מטעמים מעשיים רצוי כי הסכם השותפות ייערך בכתב ויכלול את כל הפרטים החיוניים לשותפות ולשותפים, כגון מטרות השותפות, זכויותיו של כל שותף, חובותיו, סמכויותיו ותפקידיו, תקופת השותפות, תנאים לסיומה, התנאים לחלוקת רווחים וכיוצא באלה. כמו כן חייבים השותפים ליתן את תשומת לבם להוראות הדיספוזיטיביות שבפקודת השותפויות ולשנותן לפי צרכיהם ולפי צורכי השותפות. למשל, אם השותפים רוצים כי השותפות תוסיף להתקיים אף לאחר מותו של אחד מהשותפים, עליהם לציין זאת במפורש בהסכם השותפות, ולא – תתפרק השותפות עם מותו של השותף.עו"ד יוסי כהן - מבחנים לקיום שותפות
קיומן של שתי ישויות משפטיות לפחות – תנאי זה מבוסס על היגיון בסיסי, שהרי לא ייתכן שאדם יהא שותף של עצמו. בפקודת השותפויות סעיפים רבים, המעידים כי לא תיתכן שותפות של אדם אחד. למשל, סעיף 1(א) לפקודת השותפויות קובע כי קשרי שותפות הם "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק […]". עם זאת, ואף שפקודת השותפויות משתמשת במונח "בני אדם" בהגדירה "קשרי שותפות" ולא במונח "אדם" או "חבר בני אדם", מיהות הישות המשפטית השותפה בשותפות אינה מוגבלת והיא עשויה להיות תאגיד אחר, כגון חברה או עמותה או אף שותפות אחרת.

ניהול עסק חוקי במשותף – על השותפים לנהל בהווה עסק חוקי. פקודת השותפויות מגדירה "עסק" כ"כל משלח יד שמותר לעסוק בו". מובן כי הגדרה זו אינה מסייעת להבנת המונח "עסק" בהקשר של הגדרת השותפות, אך עולה ממנה, למצער, כי על העסק להיות חוקי. לדעתנו, יש להבחין לעניין זה בין עסקת אקראי חד-פעמית לשם הפקת רווח לבין עסק המנוהל באורח קבע, אך ייתכנו גם מקרים שעסקת אקראי תיחשב כ"עסק" מבחינת הגדרת השותפות. הכל תלוי בנסיבות העניין ובכוונת הצדדים.

המניע המשותף של השותפים צריך להיות הפקת רווחים – מובן כי אין צורך להוכיח שהשותפות אכן הפיקה רווחים; היא תיחשב כשותפות אף אם צברה הפסדים, ובלבד שמניעי השותפים אינם אלטרואיסטיים והם מכוונים להפקת רווחים. השותפות גם אינה חייבת לחלק את רווחיה בין השותפים; די בכך שמטרת השותפות היא הפקת רווחים.