אחד הקווים המנחים בחברה דמוקרטית הנו זכותו של כל אדם ליחס שווה שאינו מפלה, המאפשרת לו להגיע להישגים ולהצלחה בחייו ללא קשר למינו, לגזעו, לחזותו או למגדרו. במטרה ליישם זכויות אלה, כונן חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, המכונה כיום גם חוק הזדמנות שווה בתעסוקה. החוק מפרט בין היתר את חובותיו של מעביד כלפי מועסקיו, החל מקבלתם לעבודה ועד למקרי פיטורין.

חובת המעביד לא להפלות

חוק שוויון זכויות בעבודה אוסר על מעסיקים להפלות או להעדיף עובד על פני אחרים מבחינת תנאי העסקתו, קידומו או שכרו. אפליה זו אסורה בכל מקרה ומצב, כגון מצב משפחתי של העובד, מינו, גילו, חזותו, מצבו הסוציו אקונומי, דעותיו הפוליטיות, שירותו צבאי, הריון או מוצא. רק השיקול המקצועי הכולל השכלה, מיומנות או תכונות מיוחדות ונדרשות יכול להוות קריטריון לקבלתו או לקידומו של עובד במקום תעסוקה.

זכויות הורים

חובתו של המעסיק לשמור על זכויות הורים של עובדות ועובדים. כך לדוגמא, בהתאם לחוק זה זכאי הורה להיעדר ממקום העבודה עקב מחלת ילד, או להשתמש בשירותי מעון הקיימים בעסק עבור ילדי העובדים, כשעל המעביד להשתתף בעלות החזקת הילד במעון זה.

חובת שוויון שכר בין עובד לעובדת

חובת המעסיק שלא להפלות שכר עובדים על רקע מינם, או להעניק כל גמול והטבות אחרות על רקע מגדרי. חוק זה קובע שעובד או עובדת המועסקים אצל אותו מעסיק בסוג שווה של עבודה, זכאים להרוויח שכר שווה. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי החוק בישראל מבחין בין עבודות שוות, שוות בעיקרון או שוות ערך. לכן, אם קיים ספק לגבי שוויון העבודה, בית הדין לעבודה רשאי למנות מומחה חקר עיסוקים מטעמו שיבדוק ויחווה דעתו בסוגיה.

אחריות ההוכחה על המעביד

כאשר מוגשת תובענה בגין התנהלות לא נאותה במקרים של קבלת עובד, קידומו אן סיפוק תנאים הולמים להכשרתו, חובת ההוכחה מוטלת על המעסיק. כמו כן, גם במקרי תלונה בגין הטרדה מינית של המעסיק, חובת ההוכחה מוטלת עליו. מעסיקים שאינם מצליחים להוכיח את עמידתם בתקנות שוויון הזדמנויות בעבודה צפויים לקנסות ולהטלת עיצומים שונים.