בית המשפט לענייני משפחה נדרש לאחרונה יותר ויותר לדון בתביעות בגין פרסום לשון הרע באמצעות הרשתות החברתיות, ובמיוחד באמצעות רשת הפייסבוק. בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ובבאר שבע, נפסק פיצוי נזיקי בסך של כ-40,000 ש"ח בגין לשון הרע שפורסמה ברשת הפייסבוק.


בתיק שנדון בב"ש בפני כב' השופטת רותם קודלר עיאש, טענה האישה כי החל ממועד הפירוד מבעלה לשעבר ועד למועד הגשת התביעה, היא סופגת ממנו יחס בוטה ומשפיל. הצדדים התגרשו בשנת 2002 והאירועים נשוא התביעה התרחשו בשנת 2011, דהיינו תשע שנים לאחר גירושי הצדדים ולאחר שהגרוש כבר נישא בשנית.

לטענת האישה, היא סופגת יחס משפיל ובוטה מצד הבעל לשעבר ואף מצד רעייתו. הבעל לשעבר מאיים עליה, מכנה אותה בשמות גנאי באמצעות הטלפון ולרבות באמצעות שליחת מסרונים לטלפון הנייד. אולם, הבעל לשעבר הגזים מעבר לגבול הסביר כשפרסם את האמירות הגסות ברשת הפייסבוק, שבה שני הצדדים חברים, וכן מאות חברים משותפים שלהם.

בחודש יולי 2011 חגגה האישה לביתם המשותפת של הצדדים חגיגת בת מצווה באולם אירועים אליו הוזמנו גם הבעל לשעבר ובני משפחתו. לאחר האירוע פרסמה האישה באתר הפייסבוק שלה סטטוס ובו הודתה לכל משתתפי האירוע. בעקבות סטטוס זה, קיבלה האישה תגובות ובין היתר תגובות של הבעל לשעבר בהן נכתב בין היתר:

"כלבה היית ונשארת. את נראית כמו ליידי בוי…כל העיר מצלצלת אליי ומקיאה עלייך…הפעם לא הייתה לך בושה…אלוהים בשמיים ייתן לך את המכה שמגיעה לך".
"נשארת עם אותם סמרטוטים עצובים עלובים שהם כל חייך, יא פרחה".
"ערימת פחים".

האישה ציינה כי מדובר בפעם הראשונה בה מתפרסמים דבריו המשפילים של הבעל לשעבר ברשת הפייסבוק, לה עדים למעלה מ-700 חברים. כמו כן, הפייסבוק משמש עבור האישה גם כלי עסקי במסגרתו היא מקדמת חנות לממכר בגדים שבבעלותה, מזה שנים רבות.

בית המשפט קבע כי לא רק שהבעל לשעבר ידע שהפרסום ייחשף לכולם, אלא שהאפשרות שכל החברים של גרושתו וכן אנשים שהם לא חברים של האישה ייחשפו לכתוב, היא הבסיס לכתיבת הפוסט שהוא רשם.
בית המשפט השתכנע כי הבעל לשעבר היה ער למשמעות של פרסום באתר הפייסבוק על ה"קיר" וחשיפתו למשתמשים נוספים, להבדיל ממשלוח הודעה פרטית.

בפסיקתו קבע בית המשפט כי מדובר באמירות מכוערות וזדוניות שהן לשון הרע באופן ברור ובלתי משתמע לשתי פנים. האמירות נאמרו כדי ללעוג לאישה ולבוז לה, להשפילה, להביכה ולפגוע בה, וזאת כשהיא בעלת עסק, ויש במעשה גם כדי לפגוע בעיסוקה.
טענת הבעל לשעבר כי ניתן למחוק את הפרסום מהפייסבוק בתוך דקות ספורות נדחתה, ובית המשפט קבע כי אין לכך כל משקל, מכיוון שהנזק יכול ונוצר בתוך שבריר שנייה מרגע הפרסום. בפסק הדין שניתן בחודש אוגוסט 2013 חויב הבעל לשעבר בפיצוי נזיקי בסך של 25,000 ש"ח בתוספת תשלום הוצאות משפט לאישה בסך של 12,000 ש"ח.

תביעות הדדיות בין שני בני זוג

בתיק נוסף שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בפני כב' השופטת איילת גולן- תבורי, נדונו תביעות הדדיות מצד שני בני זוג בגין פרסום לשון הרע בפייסבוק.

האיש הגיש תביעה בגין פרסום מבזה ומשפיל נגדו, שנכתב על יד האישה בדף הפייסבוק שלה. עתירתו הייתה לתביעה כספית בסך 100,000 ש"ח. בהמשך, הוגשה על ידי האישה תביעה נגד האיש, בטענה שחדר למחשב האישי שברשותה, ללא אישור, נכנס לדואר האלקטרוני שלה, הדפיס התכתבויות פרטיות שכתבה לאחרים ונתן העתק לאביה. לכן תבעה האישה את בעלה על הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בסך 100,000 ש"ח.
האישה פרסמה בדף הפייסבוק שלה הודעה הכוללת את המשפטים הבאים:

"גיליתי שהאבא של התינוק שלי משלם לפרוצות כדי לשכב איתו ובגלל זה הוא גורם להוריו לקנות לבן שלי אוכל וחיתולים, כי אין כסף, הכל הולך לזונות…אני נסערת מכך שהוא לא יכול לממן…אוכל או חיתולים…אבל הוא יכול לשלם כדי לאפשר לישבן השמן שלו להדפק!?!? אני מקווה שהשמן הדפוק הזה ייחנק מעצם של תרנגולת".

האישה לא הכחישה את עצם כתיבת ההודעה. בית המשפט, בפסק דין שניתן בחודש נובמבר 2013, קבע כי מדובר בפרסום אשר יש בתוכנו הוצאת לשון הרע כנגד האיש ופסק נגד האישה פיצוי בגובה 35,000 ש"ח, בתוספת 15,000 ש"ח בגין הוצאות שכ"ט עו"ד.
לעניין תביעת האישה בגין חדירה לפרטיות והוצאת לשון הרע, נקבע כי האיש פגע בפרטיותה של האישה גם בחדירה לתכתובות פרטיות שלה וגם בהדפסתן ומסירתן לידי אביה ועל כן יש לקבוע לאישה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 27,000 ש"ח בתוספת 12,000 ש"ח בגין הוצאות שכ"ט עו"ד.

כמו כן, קבע בית המשפט כי לא הוכחה עוולת לשון הרע אלא חדירה לפרטיות בלבד, שכן ספק אם ניתן לראות בהעברת תכתובות לאביה של האישה "פרסום" בגדר החוק. כמו כן, האישה היא זו שכתבה את הדברים ועל כן הם אינם יכולים להוות לשון הרע נגדה.

לסיכום

לכל סטטוס שאנו כותבים ברשת הפייסבוק, על אחת כמה וכמה אם מדובר בסטטוס התוקף אדם או גוף אחר, עלולות להיות השלכות. בעידן הנוכחי, כמעט שלא קיימת הבחנה בין הפרטי לציבורי. בית המשפט לא מקל ראש, מסתגל לתמורות הטכנולוגיות שאנו עוברים וקובע מדיניות המתאימה לרוח זו של הגנה על הפרט גם בפני פרסומים ברשתות החברתיות ולא רק בעיתונות הכתובה.