אנו נמצאים בפרשה השלישית מתוך חמש פרשות שעוסקות כולן במשכן- תהליך בנייתו, הכלים שבו, חלקיו, ובגדי הכוהנים.
בתחילת סדרת הפרשות האלה, בפרשת "תרומה" קראנו על הציווי של ה' בנוגע לבניית המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - ומפורסמת השאלה שהרי היה צריך לכתוב ושכנתי בתוכו, בתוך המשכן, אם כן למה כתבה התורה "ושכנתי בתוכם"?
אלא שה' ישכון בתוך בני ישראל. ה' ציווה לעשות לו מקדש לא בשביל שיהיה לו מקום לשכון בו אלא כדי שיהיה ניכר שהוא שוכן בתוך בני ישראל. שהוא, המשכן עצמו, נמצא בתוך מחנה ישראל.
מהות ה' במשכן היא לכלול בתוך קדושתו הן של המשכן והן של ה' את כל עם ישראל.
בפתיחה לפרשת השבוע, פרשת "כי תישא" נאמר הציווי שכל אחד מעם ישראל ייתן תרומה מחצית השקל. גם העשיר וגם העני יתנו את אותה התרומה. בתרומה זו היו עושים את האדנים שעליהם היו עומדים קרשי המשכן ששימשו כקירות למשכן, וכך למעשה כל עם ישראל השתתף בבסיס של בניית המשכן.
אולם החיבור המיוחד ביותר של המשכן לכל העם מגיע דווקא ביסוד שלו והוא התכנון וההנדסה של כל מלאכת בניית המשכן וצורתו: "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה...ואני הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר ציוויתיך" - המיוחד בפסוקים אלה שאנו נפגשים במתכננים של המשכן: בצלאל ואהליאב.
מה כל כך מיוחד דווקא בשני הדמויות האלה?
בצלאל היה משבט יהודה, אהליאב היה משבט דן, יוצא מכך שבמלאכת המשכן השתתף שבט יהודה שהוא הגדול משבטי ישראל, ומבניה של לאה הבכורה, ביחד עם אדם משבט דן שהיה הצעיר שבבני השפחות, היא בלהה שפחת רחל.
החיבור הזה של בוני ומתכנני המשכן משני קצוות השבטים האלה דווקא מסמל שלישראל יש חלק במשכן: גדולים וקטנים, בני הבכורה לאה ובני השפחה בלהה וכמובן כל אלה שביניהם.
מכאן מתחבר לנו החלק הראשון בו עסקנו: המשכן - מהותו לאחד את עם ישראל. לחבר את קדושת העם כולו עם קדושת ה' ולהכיל בתוך כל העם את שכינתו של ה' בתוכו. בתוך כל העם!
שבת שלום ומבורך!
תודה לצחי מיכאלי
