מאמר זה אינו מתייחס לילדים "מעורבים", כי אם לקבוצה הגדולה והשכיחה של מזונות לילדים יהודיים.

מזונות ילדים יהודיים

מקור החיוב של אב במזונות ילדיו הינו ההלכה היהודית. מכוח דין תורה על אב יהודי מוטלת חובה אבסולוטית ובלעדית לזון את ילדיו הקטינים היהודיים, וזאת כדי צורכיהם ההכרחיים עד הגיעם לגיל 6. ברבות השנים, הרבנות הראשית הרחיבה תקופת החיוב מכוח תקנת חכמים והעמידה את תקופת החיוב האבסולוטית על האב עד הגיע הקטינים לגיל 15. החיוב מעבר לגיל 15 הינו מדין צדקה ומכל מקום חיוב האב עפ"י ההלכה מסתיים בהגיע הקטינים לגין 18 שנה.

מעבר לגיל 18, החבות לשאת במזונות הילדים הבגירים חלה על שני ההורים וזאת לתקופת בגרותם בתקופת הצבא. מקור החיוב לתקופה זו הינו בחוק האזרחי ,היינו בחוק לתיקון דיני משפחה מזונות, והחבות כאמור מוטלת על שני ההורים בהתאם למבחנים הקבועים בחוק: היינו שהילד נצרך , הוא אינו יכול לספק את מזונותיו מכל מקור אחר (אין לילד ירושות, נכסים או כספים מעבודה מהם יכול לקיים עצמו), ושההורה אמיד דיו כדי לספק את צורכי הילד לאחר שסיפק את צרכיו שלו, צרכי בן/בת זוגתו וצורכי ילדיהם הקטינים ככל שישנם כאלה.

כלומר להבדיל מהתקופה בה הילדים קטינים בהם צורכי הילדים קודמים לצורכי ההורים ובכל מקרה האב יחוייב במזונות ילדיו, אפילו עסקינן במזונות מינימום! , הרי שבכל הנוגע לילדים בגירים, צורכי ההורים קודמים לצורכי הילדים, ואם ההורים אינם מסוגלים לספק עצמם, אפשר ולא יחוייבו במזונות ילדיהם הבגירים.כלומר תנאי הכרחי לחיוב ההורה במזונות ילדו הבגיר כי יש לו האמצעים הדרושים למחייתו, ולמחיית משפחתו.

זכות התביעה העצמאית

הכלל הוא כי כאשר המדובר בילדים קטינים (למטה מגיל 18 שנה),

הקטינים רשאים לתבוע באופן עצמאי תביעת מזונות מאביהם, בין באמצעות אימם כאפוטרופסתם הטבעית ואפילו באמצעות "ידיד קרוב" שיכול להיות בן משפחה אחר, שכן וכד'.

גם אם הגיעו הורי הקטינים במסגרת הסכם גירושין להסכמות ביניהם לעניין מזונות   הקטינים, ואפילו אם הסכם הגירושין אושר ע"י בית המשפט בתוקף פסק דין, הכלל הוא כי ההסכם אינו כובל את הילדים ו"יום למחרת" ההסכם הילדים יכולים להגיש תביעה עצמאית למזונותיהם ,אפילו באמצעות אימם שאך זמן קצר קודם לכן חתמה על ההסכם, ולתבוע את מזונותיהם עפ"י הצרכים הנטענים על ידם.

יודגש: אישור בית משפט כאמור, אינו משמיט את זכותם העצמאית של הקטינים לעתור בתביעת מזונותיהם.

מתי בכל זאת ניתן לחסום את הילדים מלהגיש תביעה עצמאית למזונותיהם?

כאשר קדם להסכם הגירושין דיון בביהמ"ש בו ביהמ"ש נדרש לנושא המזונות , בדק את צורכי הילדים ואף פסק מזונות זמניים, אז לא תוכל להישמע הטענה כי ההסכם אינו כובל את הילדים וכי הוא נעשה במנותק מצורכיהם. כלומר על מנת להכפיף את הילדים להסכם, יש לעמוד על כך כי יתקיים דיון ענייני בעניין צורכי הילדים בביהמ"ש.

במקרה ונושא המזונות הוסדר במסגרת הסכם גירושין לאחר שביהמ"ש דן במזונות הילדים נדרש אליהם וקבע את צורכיהם, קיימת משוכה משפטית מקדמית בפני קטינים החפצים להגיש לאחר ההסכם תביעה למזונותיהם לביהמ"ש. תנאי מקדמי לפתיחת שעריו של ביהמ"ש ברות האמור לעיל, הינו כי על הקטינים יהא להוכיח שינוי נסיבות מהותי בצורכיהם או במצב האב או במצב האם, שינוי בנסיבות שחל לאחר ההסכם, שבשל אותו שינוי הם סבורים כי יש לעלות את גובה החיוב במזונות שנקבעו בהסכמה בהסכם.

בשנות ה- 90 היה מקובל כי במסגרת הסכמי הגירושין, נהגו אבות להכניס להסכם סעיף שיפוי, לפיו היה והילדים יתבעו הגדלת מזונות , יהא על האם לשפות את האב בגין כל סכום שיחוייב בו מעבר למזונות המוסכמים. האפשרות להבטיח כי הילדים לא יגישו תביעה להגדלת מזונות באמצעות סעיף שיפוי אינה אפשרית עוד לאור פסיקת בית המשפט העליון אשר פוסלת סעיפי שיפוי. ניתן לשקול לצרף ערבים להסכם, מטעם האם, במקום סעיף השיפוי שיערבו כלפי האב במקרה בו הילדים יתבעו הגדלת מזונות, אך לא כל בימ"ש יאפשר צירוף ערבים מסוג זה.

היקף החובה של האב

אב מובטל אינו יכול להסתתר בטענה כי אינו עובד על מנת לקבל פטור מתשלום מזונות.

בית המשפט העליון קבע כי חובתו של האב לזון את ילדיו הקטינים קודמת מצרכיו שלו ולכן נקבע כי על האב "לצאת מהבית" כד לעבוד, על מנת למלא אחר חובתו.

אין די בניסיון מטעמו, אלא שבהתאם לחובה המוטלת עליו, נדרש הוא לעשות ככל שביכולתו לשם קיום חובותיו כלפי משפחתו בכלל ובתוך כך מימון צרכי ילדיו בפרט. ויובהר, בהעדר כל נסיבה אובייקטיבית בגינה נמנעת מהאב היכולת להשתכר, כמו למשל מגבלה רפואית צמיתה (=קבועה), אין האב יכול להימנע מהחלת החובה לזון את ילדיו.

גם באם לאב קיימת מגבלה רפואית המונעת ממנו לעבוד והוא ניזון מקצבת נכות, בתי המשפט יפסקו לילדים בכל מקרה את המינימום הדרוש למחייתם, כאשר הכלל הוא כי ביטוח לאומי נכנס בנעליו של החייב במזונות וכי על הביטוח הלאומי להשלים לאם עובר פסיקת המינימום.

הכלל הוא כי האב מחוייב באופן אבסולוטי לשאת בצורכיהם ההכרחיים של ילדיו עד הגיעם לגיל 15.

במסגרת הצרכים ההכרחיים נכללים מזון, ביגוד ,הנעלה, בריאות, חינוך, מדור ואחזקת מדור.

בפסיקה נאמד שיעור הצרכים ההכרחיים המינימאליים לקטין, לא כולל מדור , על סך של 1,250 ₪ בחודש. מעבר למזונות הבסיסיים כאמור חלה חובה על האב להבטיח כי לקטין תהא קורת גג = מדור באמצעות תשלום כספי.

לפיכך באם האם משלמת משכנתא או דמ"ש, על סכום המזונות הבסיסיים יש להוסיף את השתתפותו של האב במדור (שכה"ד/משכנתא) עבור הקטין, כאשר עפ"י הפסיקה חלקו של קטין אחד הינו 33% מהוצאות המשכנתא/דמ"ש, עבור 2 ילדים  הינו % 40, עבור 3 ילדים % 50 וכו'.

האב לא יחוייב בכל מקרה בגובה המדור אותו תובעת האם. על המדור (דמ"ש / המשכנתא) להיות מידתי ומתאים לבית המגורים בו גרו המשפחה קודם לסכסוך, בהתחשב בעובדה כי הפירוד בין הצדדים הביא להפחתה במספר הנפשות בבית ועל כן האישה והילדים יכולים להסתפק בדירה צנועה יותר המותאמת לצורכיהם העכשוויים.

אין אחידות בפסיקה באם בתוך הסך של 1,250 ₪ ,היינו המזונות ההכרחיים , נכללים אף חלקו של הקטין בהוצאות אחזקת הבית (היינו חשמל, טלפון, ארנונה , מים ,אינטרנט ,כבלים וכו', ) אם לאו.

מכאן קיימת חשיבות אקוטית להגיש את התביעה למזונות לא רק לביהמ"ש להבדיל מביה"ד, אלא גם לביהמ"ש המצוי במחוז המתאים לכם(!!!). בידינו נתונים סטטיסטיים של פסיקת השופטים במחוזות השונים ואנו יודעים לכוון, במידת האפשר את התיק למחוז האפשרי, וזאת כאשר החוק מעניק לנו מספר אפשרויות בחירה.

הוצאות חינוך / צהרון / גנים

יש להבחין בין עלויות חינוך עד שעה 13:20 לבין הוצאות חינוך מעבר לשעה זו. הפסיקה הכירה בהוצאות חינוך עד לשעה זו , ועד כיתה ,תשלומי ביה"ס וכד' כחלק מהצרכים ההכרחיים המוטלים על האב. לעומת זאת ,באם מדובר בצהרון אליו רשמה האם את הקטין, המגמה של ביהמ"ש להכיר ברישום לצהרון לא כצורך התפתחותי חינוכי כי אם כצורך שנועד לאפשר לאם לצאת ולעבוד ולכן אינו צורך הכרחי. מכאן מגמת בתי המשפט לחלק ולהטיל את הנטל בעלויות הצהרונים בין שני ההורים .

חובת השתתפות האם במזונות הילדים

הגישה השמרנית והמסורתית קובעת כי החבות של האב לשאת באופן אבסולוטי בצורכיהם ההכרחיים של ילדיו הינה עד הגיעם לגיל 15 שנה , וכי מעבר לגיל זה החיוב מוטל על שני ההורים ככל שמדובר בצרכים שמעבר לצרכים הכרחיים.

בשנים האחרונות ניתנו שני פסקי דין בזה אחר זה ע"י ביהמ"ש העליון ,ברוח עקרונות השיויוון , אשר קובעים כי בקביעת גובה המזונות על ביהמ"ש להתחשב ביכולתו של האב ואף בהכנסתה של האם. פסקי הדין הנ"ל אינם מחלקים את ההתייחסות לגילאים בו מצויים הילדים, היינו למטה מגיל 15 או מעבר לכך, דבר שהביא לשורה של פסקי דין שונים בערכאות שונות ואף של שופטים שונים במחוזות שונים באשר לפרשנותם של אותם פסקי דין !

קיימים שופטים אשר ייטו לפרש את פסה"ד באופן שתכליתו לקדם את מגמת השיויון בנטלים בין ההורים ולהטיל על האם להשתתף עם האב במזונות הילדים, ושופטים אחרים סבורים כי פסקי הדין לא שינו דבר כי ממילא בדקו את הכנסות האם.

למשרדנו סטטיסטיקה לגבי פרשנותם של השופטים השונים במחוזות השונים לגבי ההלכות אשר נקבעו ע"י ביהמ"ש העליון, כמו גם ניסיון עתיר לכוון התביעה ולהגישה לערכאה המתאימה.

גם אם הקדימו אותך, לא נורא, בידינו שורה של פתרונות יצירתיים נתמכים בפסקי דין עדכניים לשם הגנה מקסימאלית.

דמי טיפול

מלבד הסכום אשר נתבע עבור מזונות הילדים מכיר בית המשפט במושג הנקרא 'דמי טיפול' להם עותרת האישה כאשר במשמורתה נתונים הקטינים. דמי הטיפול, הלכה למעשה, מהווים דמי שיפוי עבור האישה אשר נדרשת להיות עם הילדים במשך כל הזמן ונמנעת מבעדה האפשרות להפיק רווח מסוים. ההלכה היא כי דמי טיפול נפסקים עד הגיע הקטינים לגיל 10 שנים, אך גם זאת לא בכל מקרה ,והלכה היא כי לא ייפסקו דמי טיפול באם האם עובדת ומשתכרת.