לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס ושמואל פולק שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

רבים המקומות בתורה שמהווים מקבילים כנגד אירועים או ביטויים  שכבר קראנו עליהם במקום אחר בתורה. אחת מהנקודות הללו מתרחשות בפסוק הראשון והפותח את פרשת השבוע, פרשת "ויקהל". 

תחילה נזכר באירוע שקראנו בפרשה הקודמת, פרשת "כי תשא": "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" - משה נמצא כבר ארבעים ימים על ההר וכשהעם הרגיש שמשה מתעכב בירידה מן ההר הוא נקהל (=מתאסף) אל מול אהרון ודורש ממנו, כמנהיג הרוחני של העם, שיעשה להם אלוקים שאליו יתפללו. 

על פי המדרש, ראה אהרון שהעם כבר ביקש זאת מחור וכשהוא סירב לכך הם הרגו אותו, ואהרון החליט שהוא חייב לשתף פעולה עם העם אולם הוא לא רצה שהעם יחטא בחטא הגדול ולכן החליט לפעול תוך כדי "מריחת הזמן": הוא מבקש מהעם שיפרקו מהנשים והילדים את נזמי הזהב שלהם במטרה לעכב את התהליך, לאחר מכן הוא מציע לעם לחגוג עם האלוקים החדש רק מחר וכל זה על מנת שהעם לא יביא עצמו לידי החטא הנורא. זוהי גישתו של רש"י למעשיו של אהרון בתהליך החטא ובזכות דרכו ובזכות תפילת משה הוא לא נענש כמו שאר העם והמשיך לשמש ככהן הגדול. 

והנה בתחילת פרשתנו אנו קוראים: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם" - התקהלות (=התאספות) העם פה מכוונת כנגד ההתקהלות שלהם בתחילת חטא העגל אז הם ביקשו לעשות עבורם סמל להשראת השכינה בתוכם והם הביאו את עצמם לידי מכשול בבניית הפסל. והנה כעת, בהתקהלות הנוכחית, משה מצווה לעשות את המשכן האמיתי שבו תהיה השראת השכינה. 

וכשם שאהרון ביקש מהעם זהב עבור העגל, כך מבקש עכשיו משה זהב לעשיית המשכן. 

השראת השכינה שאותה מבקש משה עבור העם היא יסוד קיום העם ולכן כותבת לנו התורה "כל עדת בני ישראל" שבכך פונה משה אל כל נפש ונפש שבעם ישראל. 

אם כך אנו רואים שבהמשך לתפילתו של משה בפרשה הקודמת להצלת העם הוא ממשיך להקהיל ולתקן את העיוות שנוצר כדי להחזיר את הסדר הראוי עבור עם ישראל. 

שבת שלום ומבורך!

יישר כח! לצחי מכאלי. 

אתר ה"חוויה היהודית" : www.h-y1.coi.co.il