עו"ד יוסי כהן מסביר כי אם התאגיד מאשר את החוזה המקדמי, יחול הסיפה של סעיף 6(ג) לחוק השליחות, המורה כי "יחולו הוראות סעיף זה". השאלה היא לאיזה סעיף התכוון המחוקק. האם לסעיף 6 כולו, לרבות סעיפי המשנה שבו, או שמא רק לאחת מפסקות המשנה (א) או (ב) שבסעיף 6?

גם אם המחוקק לא קבע זאת במפורש, מציין עו"ד יוסי כהן, נראה כי כוונתו היא שיחולו הוראות סעיף 6(א) בלבד, שכן סעיף 6(ב) מתייחס למקרים שבהם לא אשרר התאגיד את החוזה המקדמי. אם המסקנה האחרונה נכונה, לא תהא כל משמעות להכרה ביכולת האשרור בדיעבד, אם לא נקבע כי עם האישור ישתכללו יחסי שליחות למפרע ויחולו שאר הוראותיו הרלוונטיות של חוק השליחות. ס"ק (א) האמור קובע, כי "אישור בדיעבד כהרשאה מלכתחילה", ובמונח "הרשאה מלכתחילה" ניתן לצקת תוכן אך ורק משאר הוראותיו של חוק השליחות.

התייחסותו של א' ברק לנושא

עו"ד יוסי כהן מביא את דברי פרופ' א' ברק, שסבור כי יחול בעניין זה הכלל "שלוחו של אדם כמותו", וכן כי יחולו כל הוראות חוק השליחות ההכרחיות לתחולת הסעיף. מאידך גיסא, ניתן גם לטעון כי סעיף 6(ג) קובע דיני אישור בדיעבד עצמאיים. לשון אחר: סעיף 6(ג) מהווה מקור עצמאי הן לכוח האשרור בדיעבד והן לתנאיו. לדעת פרופ' א' ברק, סעיף 6(ג) אינו יוצר דיני אישור בדיעבד עצמאיים, אלא משנה את הדין הישן בלבד, שלפיו לא היה תאגיד רשאי לאשר בעצמו פעולות שנעשו למענו לפני היווסדו.