מאמר זה הוא עוד דרך להבהיר לציבור התם מה הוא הנזק העצום שהביא עמו פמיניזם לחברה האנושית והישראלית בפרט. בזכות פרישתם של שופטים מתפקידם, מתחילה להיפתח עבורנו סוף-סוף תיבת הפנדורה של ארגוני הנשים ושופטים בישראל. החומות הבצורות בהן הקיפו עצמן הפמיניסטיות מפני בדיקה, סקירה, ניתוח פעילותן הלקויה, העכורה והרמאית חשפו בעת האחרונה מעשי-נבלה, בראשם ארגוני הנשים המעודדים ומגבים תופעת הגשת תלונות שקריות.

האם מישהו יודע מהו האחוז האמיתי של תלונות שקר אשר מגישות נשים נגד גברים? האם מישהו יודע כמה חפים מפשע נמקים בכלא על לא עוול בכפם בין היתר בגלל ששללו מהם את הזכות הבסיסית להתגונן בבית המשפט? לא, אף אחד אינו יודע, אם כי מתחילות להיפתח חרצובות לשונם של שופטים מכובדים, אך לצערי רק עם פרישתם מתפקידם, כאשר אינם עוד מאוימים על ידי הלובי הפמיניסטי. את הכמויות האמיתיות של תלונות כזב כנראה לעולם לא נדע, אם כי יקומו עוד שופטים שמצפונם יעיק עליהם והם יחשפו את כל האמת על הרשעות סרק של גברים חפים מפשע.

אחת הסיבות מני רבות מאוד כי הציבור אינו מודע לכמות האדירה של תלונות כזב אותן נשים מגישות בזדון - היא כי חשיפה של תלונות אלו כמעת ולא מגיעה לכותרות ונשים מעלילות, שהינן עברייניות ע"פ החוק, אינן עומדות לדין ואינן נענשות כלל.

כתבה שחושפת פיסת אמת על תעשיית הרשעות סרק קוממה אותי בצורה שקשה לתאר במילים. ועם כל הכבוד לשופטים, בתפקידם הם לא חייבים שום דבר לארגוני הנשים, אלא חובתם העליונה היא לחוק שאותו מחוקקת הרשות המחוקקת, הנבחרת ע"י העם. כוח השיפוט ניתן בידי שופט מתוך אמון ביושרו ובהגינותו, בכושרו המקצועי, ביכולתו לקיים משפט הוגן וצודק תוך כיבוד עקרונות האתיקה השיפוטית. לא יטה אפוא השופט משפט ולא יכיר פנים. ואולם מאחר ושופטי ישראל הרשו לעצמם להזניח את חקר האמת ועשיית משפט צדק תוך עקיפת הנהלים, כאשר הקובעים היחידים באשר לכללי השפיטה בתיקים מסוימים כיום הם ארגוני הנשים בעלי האינטרס האישי ולא העם, הם הטילו את האתיקה השיפוטית אל מסלול התנגשות והתרסקות שהחברה האנושית לא הכירה עד כה:

"שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, פרש השבוע מתפקידו עם בטן מלאה: מערכת המשפט מזניחה את זכויות הנאשם, השופטים ממהרים להרשיע והקולגות לא תומכים ברגע האמת. בתחום הרגיש של עבירות מין, אומר טימן בראיון מיוחד ל"הארץ", יש השפעה חזקה מדי של שדולות הנשים"

"יש שופטים שלא מכירים את המלה זיכוי. ברגע שהם רואים כתב אישום הם יכולים כבר לכתוב את גזר הדין", אומר השופט שלי טימן. "אני מכיר שופט שהיה מקבל את התיק, ועוד לפני הקראת כתב האישום כבר התחיל לנסח את פרטי כתב האישום בהכרעת הדין, כשברור לו שמדובר בהרשעה. פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי, והוא אמר לי, `אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה?"

"הבעיה היא שקשה מאוד להילחם בכך אחרי 25 שנים, כשאין ראיות. אדם יכול להתלונן על הוריו על מעשה שעשו בו עד גיל 38. חוץ מעבירות על פשעים של הנאצים ועוזריהם, אין עוד עבירה כזאת שאין עליה התיישנות. אני מדגיש - אם מדובר בתלונת אמת, יש לתת לקורבן העבירה את כל התנאים כדי שלא תתבזה בבית המשפט ולא תדבר על עברה המיני, שתהיה מלווה על ידי מרכזי סיוע. עם זאת, אני חושש מתלונות כזב. שים לב שלא מעמידים לדין את מי שהגישה תלונת כזב, בנימוק שצריך לעודד מתלוננות".

עד כמה דעת הקהל משפיעה על החלטה שיפוטית?

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".

יש לך דוגמה להשפעה של התקשורת על דימוי של עבריינות מסוג מסוים?

"הסחר בנשים. אין היום סחר בנשים בישראל. בהתחלה הביאו בחורות, שלא ידעו לאן מביאים אותן. חטפו, אנסו, העבירו אחד לשני. העניין הזה נפסק. היום המשטרה מתלבשת על איזה מכון שבו היא כל הזמן מבקרת ו`עושה מבצע`..."

אם אין סחר בנשים, למה יש רושם כאילו יש סחר בנשים?

"כי יש כאלה שעל זה הם מרצים, כאלה שמתפרנסים מלדבר על סחר בנשים".

"כשלמדתי דין פלילי, למדתי על קדושת זכויות הנאשם. היום לנאשם בעבירות מין אין זכויות", אומר טימן. אדם שנאשם בעבירות מין כמעט בוודאות ייכנס לכלא, תוך הרס משפחתו. ואם יש חלילה תלונת שווא, זה לא יעזור לו. זאת האווירה היום. יש התנפלות על כל זיכוי".

ויש כלים לאתר את תלונות השווא?

"אם הפרקליטות לא מצאה שמדובר בקשר של ילדות עם האמא כדי לסלק את האבא מהבית, או שהיא לא חושפת את השקר, כי אסור להעליב את הקורבן ולחקור אותו בפוליגרף, אז לא. יש אוסף אדיר של תלונות שווא שחשפתי. ברור לי שאם תלונת שווא כזאת לא היתה נחשפת, האיש היה עומד לדין ומורשע"."

מצב כזה מצער עד דמעות. כשכולנו מודעים לאפשרות שנותקף, או יקירינו יותקפו ע"י המעלילות המקבלות את מלוא תמיכתן של מי שמתיימרות להרוס כיום את כל המין הגברי ואת כל החברה האנושית כולה עקב כך, לא נשאר לי אלא לחוש עצב עמוק בגלל הזנחת זכויות אדם, ושאט-נפש כלפי יצורים אשר בטעות נקראים "נשים" ונושאים כיום בשם "פמיניסטיות". עד לפני כמה שנים תופעת אלימות כלפי גברים ומגפת תלונות כוזבות לא הייתה מוכרת ברחבי העולם, וישראל בפרט. וגם כיום קשה מאוד להגיע לפרטים מדויקים של מקרים אלה, ואחת הסיבות מני רבות היא כי גברים עצמם טרם הבינו והפנימו כי מותר ואף רצוי גם להם להתלונן, גם להם להשמיע את קולם, גם להם להראות את צלקותיהם הנפשיות והפיזיות נוכח ההתעללות שחווים מידי נשים, ולהגן על שמם וכבודם. כן, גם גברים הם בני אדם, למי ששכחה פרט חשוב זה לרגע. קל לנצל את אבירות הנפש הגברית, את כוח הסבל שלהם, את האיפוק, את הכבוד שהם נותנים לנשים ורק בשל היותן נשים, קל לנצל את העובדה שגברים לא מתלוננים ולא בוכים, לא מקטרים ולא מחפשים תמיכה על כל מבט או כל מילה שלא במקום, קל לנצל את כושר התמודדות לבד בכל מצב קשה, במטרה אחת - לטמון להם מלכודת ולתפוש בעקב-אכילס.

התעללות נשית בגברים מהווה כיום גורם מרכזי למוות ונכות נפשית ופיזית בקרבם בכל הגילאים - מיום היוולדם ועד לזקנה עמוקה. רק לפני כמה ימים שמענו בחדשות ערוץ 2 איך התקשורת צמאת דם גברי הציגה ילד בן 4 כעבריין מין סידרתי, והיו לנו עוד מקרים כאלה, ולפני כמה ימים אני קוראת על אדם שתרם המון למדינה, היה קצין וסגן מפקד גדוד, ובנה לעצמו קריירה מכובדת עם מספר מטווחים, שמו רותם גיל בן 46 ואב ל-4, התאבד בגלל עלילה זדונית אשר העלילה עליו אישה שהתאמנה במטווחו. עלילות ואלימות קשה ואכזרית גורמים ליותר מקרי מוות ופגיעות בריאותיות, נפשיות ופיזיות, בקרב גברים, מאשר התקפי לב, סרטן או אובדן חיים בשל הגנה על המולדת. כל גבר בישראל חי בסכנה ליפול קרבן בידי הטרור הנשי המתקרא כיום פמיניזם, כל גבר בישראל נתון לחשש שמא תלונתו על התעללות שחווה תוצא ללעג פומבי במקרה הטוב, או תכניס דווקא אותו, הקרבן, מאחורי הסורגים במקרה הפחות טוב. כי הרי נשים הן הבעלות הבלעדיות למצב "קרבן".

הציבור הישראלי חייב להבין ולהפנים כי הצווחות הפמיניסטיות הן בסך הכל מלחמה אופיינית לטבען האלים אשר מהווה קרב שליטה על אזורי השפעה ושררה. רק מהפכה חברתית וחשיבתית תביא לשינוי בתפישת הגבר כשק אגרוף ובהמת עבודה. הציבור הרחב ממילא כבר איבד את אמונו בטוהר הכוונות של ארגוני הנשים, אל לנו לתת למצב להתדרדר עד לאיבוד אמון מלא בכל המין הנשי. איך בכלל מעיזות להטיף נציגות ארגוני הנשים בסגנון כל כך צווחני ובוטה כנגד אלימות כלשהי, כאשר הן עצמן שותפות בכירות לאלימות והתעללות, וסמל של "מה שלא בא בכוח, יבוא בעוד יותר כוח"? השיטה הרצויה ביותר לדעת פמיניסטיות, היא למנוע שקיפות ציבורית של מעשים נפשעים שלהן ושקריהן המקודמים בחברה בכפייה.

העובדות המזעזעות שחשף כב`השופט שלי טימן מחייבות כמה פעולות דחופות: יש לדרוש שקיפות מלאה של פסקי הדין והכרעות שיוצאים תחת ידיהם של השופטים המרשיעים בתלונות של "עבירות" מין, ואמנם מינו אותם לשפוט, אך בניגוד לכל כללי המשפט הם מצאו עצמם יחד עם ארגונים פמיניסטיים עוסקים בטיוח וטיפוח עבריינות בקרב נשים, אין אפוא בינם לבין תפקידם השיפוטי ולא כלום ואינם זכאים עוד לאמון הציבור. שיטת הפעולה של שופטים בתיקים כאלה, קרי כל משפט כזה לפני הכל זוכה להיות בדלתיים סגורות, וזה פוטר שופטים מביקורת ציבורית, והגנה על כל "מתלוננת" גם אם ברור לכל כי ברובן המכריע מדובר במעלילות חסרות מצפון, יושר ותום לב, מתקיימת במדינות ובמשטרים דיקטטוריים ולא במדינות דמוקרטיות כמו מדינת ישראל.

הצעד הבא, הוא לתת לכל נפגעי תלונות כזב, והתעללות נשית, בין אם נפשית, בין אם פיזית, בין אם מילולית ובין אם כלכלית, זכות להשיב, להגיש תלונה נגדן, לקבל במה תקשורתית מורחבת כאשר יישמע קולו של קרבן המאורע, מכיוון שזכותו של כל אזרח להשיב ולהגיב על אותה פלטפורמה עליה הוא הותקף! עד כה נמנעים הגברים מלהגיב עקב אי מתן גיבוי מלא לקרבנות הפמיניזם, עקב הכפייה הפמיניסטית לסגוד לכל מגישת תלונה בלי בירורים האם מדובר בתלונת שקר או אמת, עקב בושה שחשים גברים בלהתלונן נגד ה"מין החלש", אם כי מישהו עדיין חושב שמדובר בחלשות? לא חברים, מי שמסוגלת לשרת בקרבי כמו הגברים, להיות טייסת כמו הגברים, לעבוד כמו הגברים, להיות פוליטיקאית, מנכ"לית, נשיאה או ראש הממשלה, ובכלל מי שטוענת שהיא בדיוק כמו הגברים - אינן עוד שייכות ל"מין החלש", חייבים לחוש גברים כי עומדים מול שווים להם אפוא, ולנהוג בנשים כאלה בדיוק כמו שהיו נוהגות הן בגברים.

לאחר חשיפות כאלה כמו זו של כב' השופט שלי טימן, הגיע הזמן לומר בקול צלול וברור, כי הייתה זו טעות איומה לתת חופש בלתי מוגבל ובלתי מרוסן לארגוני הנשים ולקדם רצונות ודרישות של פמיניסטיות כחלק בלתי נפרד מכלל החברה. הציבור טרם הבין והפנים כי שאיפתם של ארגוני הנשים היא להפוך את משפטו של כל גבר למבצע פוליטי, ובעזרתו לזכות לטובות הנאה אישיות ניכרות. דבר זה יתחילו אנשים להכיר רק בעבור זמן מה - עם פרישתם של עוד כמה שופטים, עם שלילת חרות תוך הרס חיים של עוד חפים מפשע וכליאתם לעשרות שנות מאסר על לא עוול בכפם, עם התאבדותם של עוד גברים - עד שאסון זה לא יפגע בכל בית במדינת ישראל.

זעקתם של גברים הייתה עושה בוודאי רושם ניכר בכל מקום אחר בעולם, אך במדינת ישראל תחת שלטון הדיקטטורה הפמיניסטית, נקבעים מהלכי משפט בתיקים נגד גברים מראש ע"י לחץ ואיומים של ארגוני הנשים, ואין מקום להגנה כלשהי במהלכו. גברים שנפלו קרבן עינויים של התנועה הפמיניסטית יכולים רק להשלות את עצמם שייוודע לנאומי הגנה משקל כלשהו. פסקי הדין בארץ, מסתבר, מוכנים מראש. גברים תמימים נתלים באמונה במערכת המשפט כבקרש הצלה, אך אינם יודעים כי כל הנתפש בידי הפמיניסטיות ושופטים הנשלטים על ידן אינו יצא חופשי, הכל מחושב ונקבע מראש. פמיניסטיות הן נשים אכזריות מטבען, ואת מצב הרוח העכור שלהן משליכות על כל החברה. בעלות מקצוע זה, דהינו פמיניזם, נהנות מזכויות מיוחדות. הללו מקבלות תנאים משופרים בכל תחומי החיים בחסד ולא בזכות, ולרוב - מכוח הטלת אימה.