שמתם לב שאין בכותרת אופציה שלישית. נניח: "שומרי הגחלת" או "מתירי עגונות", הכותרת הזו גם לא אומרת "בתי הדין הרבניים או נישואין אזרחיים?"

לא ולא.

בתי הדין הרבניים - וזאת יודע כל גור עורכי דין, ותינוק טוענים - הוא מוסד שאין לו דבר וחצי דבר עם התנהלות משפטית תקינה.

אני בכלל לא מדבר על חוקי התורה מול חוק ישראלי. אני מדבר על "שטיטעל" על חוסר יכולת משווע ומקומם לעמוד בנהלי  עבודה פשוטים שנדרשים מאדם שמחליט בדיני נפשות או ממונות. אני מדבר על זה שאין שום בעיה לתפוס את הדין בשעות אחרי הצהריים ולנהל איתו דו שיח נוסח "תשמע, בעניין המשפט של רוזנברג, אני לא יודע אם אתה מודע לזה, אבל המשפחה שם מאד במצוקה, ממש רעבים ללחם, כדאי שתעשה משהו" או לחילופין. "מנהל בית הספר של הילדים שואל אם אתה יכול להוציא לו מכתב שמאשר שההורים הולכים להתגרש ולכן..."

והדיין "עושה משהו". כמובן. "יש לי כח בבית הדין הרבני בירושלים" הוא משפט שתוכל לשמוע מכל עסקן שני. "יש לי כח שם" פירושו "זה כמו עירייה. אפשר לדבר עם הפקידים, למשוך חוט פה וחוט שם ולהשיג מה שרוצים"

זה כמובן קצה הקרחון. השתלטות על תחומים שלא נדרשו לדון בהם, הטייה משוועת של התוצאות לטובת מי שהוא שומר מצוות, פסקים עלגים וחסרי הגיון, ביסוס טענות על ראיות חסרות, הטייה מראש של פסקים לפי מין הנדון, כל אלו מרכיבים את אחד המוסדות המוזרים המיותרים והמבזים ש "נתברכה" בהם ארצינו הקטנטונת.

וכאן שואל הבן: אם הציבור החרדי לא מכיר בסמכות בתי הדין האלו, והציבור החילוני מקיא מהם, ואנשי הציבור הדתי לאומי לא יעזו לקיים שם משפט ממונות ראוי לשמו (שהלא חצי מהם עורכי דין...) כיצד ייתכן שמוסד כזה עדיין מתקיים בכבוד?

התשובה מקוממת ואבסודרית לחלוטין. אבל גם אחרי שתקראו אותה, המתינו רגע עם צעקת "המלך עירום" שלכם...

עניין דיני הממונות לא עושה בעיות מיוחדות. אף אדם לא חייב להידיין בבית דין רבני, ותביעה שהוגשה שם לא מונעת מאף אחד  מלתבוע אותה תביעה בדיוק בבית דין אזרחי. מי שרוצה לשם? שיילך לשם. הבעייה מתעוררת, כידוע, סביב ענייני האישות ובערבית: להתחתן ולהתגרש.

רבים מאזרחי המדינה מעוניינים בנישואין יהודיים. זו עובדה קיימת. רבים מאזרחי המדינה מגדירים את עצמם "מסורתיים" או"בעלי כבוד למסורת" - גם זו עובדה ידועה וקיימת. העם רוצה? העם יקבל. בית הדין הרבני, בדומה למערכת הכשרות של הרבנות הראשית. מספק את היכולת שלנו לתת נישואין וגירושין "כשרים" לכל דורש. עד כאן הכל טוב ויפה.

עכשיו ככה: סביב עניין החתונה לרוב אין בעיות מיוחדות: הרבנית מציקה לכלות עם חישובי ווסת , החתנים מקטרים על האגרה הגבוהה ("מה הקטע? העברתי טסט לאוטו? כולה התחתנתי. על מה 600 שקל?!") מאז שנכנס ארגון "צוהר" לתמונה נפסק עניין ה"תרומה בכיס המכנסיים" לרב המקדש, ורגע אחרי החתונה כולם מרוצים.

אבל בגירושין זה סיפור אחר. כדי שבית הדין הרבני יוכל (פעם שנתיים) לשלוח את הרב בן דאהן לאיים בצו מעצר על בעל שברח לקאריביים ועיגן את אשתו המציאה מדינת ישראל את החוק הכוחני ומטופש ביותר שנחקק פה מתקופת הטורקים: חוק מירוץ הסמכויות.

בלי להלאות אתכם בפרטי החוק, הרי שהוא קובע כי המקום בו הוגשה התביעה הראשונה יקבל את הסמכות לדון. ולא רק זה. אם מישהו הגיש תביעת גירושין בבית דין רבני הרי שביכולתו לבצע אקט ביזארי מעולם הספרות המכונה "כריכה" כלומר לכרוך בבקשה הזו ארבעה תחומים שמאפשרים לדיינים לקרוע לאישתו המסכנה את הצורה: משמורת ילדים, מזונות אישה, מזונות ילדים, וחלוקת רכוש.

אם לא עסקתם בדיני משפחה, אין לכם מושג כמה דם ייזע דיו אנרגיה ומליארדי שקלים נשפכו על החוק הזה, שתקוע למערכת המשפט הישראלית כמו עצם בגרון. תילי תילים של דקויות כדי לקבוע מי עבר את הכביש ראשון והגיש את התביעה, והאם מדובר ב"כריכה כנה" או "סמכות עניינית" , מריבות מטופשות שנמשכות שנים (על גב הילדים המסכנים) לקבוע מה התכוון המחוקק במושג "כריכה", שלא לדבר על ערעורים לבית הדין העליון ולבג"ץ בנוגע לעיוותי דין שנעשו ע"י בית הדין הרבני במהלך הדרך,  וכל המאמץ הזה בא כדי לנסות לתקן את הנזק העצום שבהפקרת הסדרי ראייה וחלוקת רכוש בידי אנשים שאמנם למדו את הלכות נידה לאשורן, אבל לא רואים את עצמם כשופטים אלא כ"זבל"א (זה בורר לו אחד) כלומר כבוררים היכולים לעשות מה שעיניהם רואות ללא שום כפיפות לנהלי משפט נוקדניים שהם אבן יסוד לכל שופט זוטר.

בואו וניזכר: כל זה למה? כדי שאולי, פעם, מתישהוא, אם ממש יהיה צורך, ואחרי סחבת של שנים, ובמקרה שהבעל באמת חלאה לכל הדיעות, ואם יעלה רצון מלפניו, ייסע הרב אלי בן דהן הנזכר - ולמקרה שלא ידעתם הוא איש רב פעלים המוסר את זמנו להתרת עגונות - למדינות הים ויאיים שם בלשון שאינה משתמעת בשתי פנים על גבר שלא מתכנן לחזור לארץ בשנים הקרובות ש"לפי חוק מדינת ישראל שאני נציגו אם אתה חוזר לארץ אתה עצור" - באמת, סיבה מצויינת לבזבז מליארדים ואת זמנה של היקר של מערכת המשפט הקורסת, לאמלל מדי שבוע נשים עשרות תמימות, ולתת כח חסר פרופרוציה בידי גברים שבחיי הנישואין "תפסו תחת" ועכשיו הצליחו גם "לתפוס סמכות" ו"לכרוך" את הצורה של האשה שלהם, שאם רק תוותר על מאה אלף פה  ומאה אלף שם תזכה להיות "גרושתם"...

מאחורי כל הבבל"ת המנוסח כדבעי שלי מסתתרים סיפורים שלא יאמנו של מאות נשים סובלות, של מערכת חלמאית ומוזרה, ושל עמישראל שלא ממש אכפת לו באיזו צורה מפצים את ש"ס על ישיבתה בקואליציה. אחרי הכל לא כולם מתגרשים, ו"לי זה לא יקרה" ולחלקינו יש הסכמי ממון מראש, ורוב האנשים כבר הבינו שגם כדי לנקנק את האישה כדאי ללכת לבית המשפט לענייני משפחה. אז מי נשאר לסבול? נשים לגברים מתעללים, משפחות תמימות ומסורתיות, וחוזרים/חוזרות בשאלה שבן הזוג החרדי שלהם ממהר להגיש את התביעה ב"מקום בטוח", באמת מחיר זעום כדי להקים ממשלה של הימין...

אני יודע שמי שלא מצוי בסוד העניין חושב שאני מגזים. אבל תנסו רגע להתנער ולהזכר בימי ה"טרום בג"ץ" שבהם כל דבר שנכנס תחת הערך "בטחון המדינה" הצדיק מנהל רשלני, בזבוזי הון-עתק, "קבירת" תיקים, ואוי לו למי שניסה לעמוד בפני הבולדוזר הבטחוני. גם היום, כל דיון (תיאורטי בלבד) בעתיד בתי הדין הרבניים או בביטול הסמכות המוזרה הזו - מטיס את הרב בן דהן היקר, מגובה בעשרת שרי ש"ס אל לשכות קברניטי המדינה כשהם מפעילים את נשק יום הדין שלהם: "נפסיק להתיר עגונות" ומיד משתנה המגמה ואנחנו עדים ל"הרחבת הסמכות" ול"נתינת כלים" ובאמת, איזה שר בממשלה רוצה לספוג את חץ האישום של כתבה כפולת-עמוד המביאה סיפור עגונה מזעזע וקורע לב?

זה בערך הסיפור. אם אתם לא מהזן המתגרש מחר - סביר שתמשכו בכתפיכם ותעברו להודעה הבאה. גם אם תרצו למחות ולהשמיע קול - קשה לי להאמין שמישהו יקשיב לזעקת "המלך עירום", ויסכים להוביל מהלך שייתקן את האבסורד המטורף הזה. אבל חשוב שתדעו ותבהירו לעצמכם דבר אחד:

הבעיה שלנו אינה הפרדת הדת מהמדינה. בהחלט אפשר וצריך לספק כסף רב כדי שמדינת ישראל המאכלסת אזרחים מסורתיים מוכל לספק שירותי כשרות ואישות. אני גם מבין לגמרי את אלו שרוצים שכל יהודי יתחתן בטקס כשר של רב. "אחרי הכל" הם אומרים "גם בארצות הברית לא יתנו לאף אחד תעודה בלי אישורו של הכומר" רק ששם גם מוסכניק שלמד בהתכתבות קורס מזורז בכמורת-אינטרנט יכול להשיא זוגות" גם את זה אני מוכן לקבל. ניחא. יהא כך. כל יהודי (ויהודים בלבד, אין צורך להציק למי שנרשם לו בתעודה כי אינו יהודי) יקבל את תעודת הנישואין שלו אחרי תשלום אגרה כחוק , חישובי ווסת למהדרין ו"מתן בסתר" לרב המועצה המקומית.  עם זה המדינה תוכל לחיות. אבל למה, מאיזו סיבה, ובשל מה  - אלוהים אדירים -  יש צורך לתת למוסד המנוון, הביזארי והמביש הזה את הזכות החוקית לכפות את עצמו על מי שלא רוצה בו? למה מדינה מתוקנת נותנת כלי חוקי בידי בית משפט שמתנהל לפי אמות מידה שעבר זמנן? למה להכריח את המתחתנים להחליט על הסדרי המשמורת וחלוקת הרכוש שלהם אצל המוסכניק שלמד כמורה בהתכתבות?

לשרי הממשלה פתרונים.