בסדר האלף בית, האותיות שאחר א.מ.ן. הם ב.נ.ס. לרמז שאחר עניית אמן בא הנס (נר ישראל {למגיד מקוז'ניץ) 

      בעיני היוונים, מה שהיה יפה – היה קדוש. בעיני היהודים, מה שהיה קדוש – היה יפה...

     "חופש אינו שאלה של גודל הכלוב, אלא של מי מחזיק במפתח."

     מספרים בבדיחותא שכאשר הקב"ה ברא את היצר הרע קרא לו בתחילה "שטן" ושלח אותו לתפקידו להחטיא בני אדם, חזר השטן אחרי שבוע והתלונן שכולם בורחים ממנו, בגלל הפחד משמו, מה עשה הקב"ה? שינה את שמו וקראו "יצר הרע" ושוב לאחר שבועיים חוזר ה"יצר" ומתלונן שבורחים ממנו, ושוב שינה את שמו ל"בעל דבר", הפעם זה החזיק טוב חודש, ושוב חזר ואמר: "כולם הבינו שזהו שמי ושוב בורחים", מה עשה הקב"ה? שינה את שמו ל"מנהג העולם"... ומאז הפסיקו האנשים לחשוש ממנו, כי אף אחד לא חושש לשנות מ"מנהג העולם" ובזה רבים נופלים ברשתו של השטן...

    הנס הפרטי שקרה לנו - חנוכה הוא הזמן לראות ניסים. השנה זכתה המשפחה שלנו בנס מדהים. (הרב תולי וייס)        

     אני אדם פרטי, אולם בערב חנוכה, כשאנחנו מודים לה' על הנסים שהוא עשה "בימים ההם בזמן הזה", אני מרגיש שחשוב לספר על כמה רגעים מתוך השנה הכי קשה שעברה על המשפחה שלנו.

     לפני שנה, אחותי התחתנה בירושלים, זאת הייתה שמחה מיוחדת משום שהיא הייתה האחרונה מבין ארבעה אחים שזכתה להקים בית. הוריי התרגשו מאוד לחתן את בתם האחרונה. למחרת החתונה, אחותי אמרה לאבי שהוא לא נראה טוב. "אני חולה מלשלם את הוצאות החתונה", הוא ענה בחיוך. אבל אחרי שאחותי אמרה את זה, כולנו ראינו למה היא מתכוונת. לעורו ולעיניו של אבי היה גוון צהבהב מוזר.

      ברגע שהורי חזרו לביתם באוהיו, אבי קבע תור לרופא, נשלח לבדיקות, משם לבדיקות נוספות ועד לאבחנה הנוראית: סרטן הלבלב. מדובר בסוג קטלני במיוחד של המחלה הנוראית, עם שיעורי החלמה מייאשים ופסימיסטים במיוחד, משום שהוא נוצר כל כך עמוק בבטן, שכמעט ואין שום סימפטומים עד שבדרך כלל כבר מאוחר מידי. מבחינתנו זה היה אפילו יותר גרוע, כולנו הכרנו את המוניטין הגרוע של המחלה, משום שסבא שלנו נפטר ממנה עשר שנים קודם.

     אחרי שההלם הראשון חלף, כולנו נכנסנו להילוך גבוה: חרשנו את האינטרנט בחיפוש אחר מקורות מועילים, קראנו כל מה שיכולנו, נרשמנו להודעות מרשת הפעולה נגד סרטן הלבלב, ובאופן כללי עשינו כל מה שאפשר כדי לשמור על מבט חיובי ולא לשקוע לייאוש. אימא הפכה למעודדת המשפחתית שלנו, אבא היה אמיץ ונחוש, ואנחנו האחים, עשינו מה שהורינו הרגילו אותנו לעשות מאז שהיינו קטנים – להתפלל. אחיותיי חילקו פרקי תהלים בין כמה בני משפחה וחברים וכולנו יחד סיימנו ספר שלם כל יום.

     עברנו קורס מזורז באונקולוגיה, ולמדנו על סוגי ההקרנות השונים ועל כל מיני שילובים כימותרפיים בהם יטפלו באבא, בתקווה להקטין את הגידול כך שבסופו של דבר יוכלו להסיר אותו בניתוח מורכב להסרה חלקית של הלבלב. הורי נסעו לניו יורק ופגשו את ד"ר צ'בוט, רופא מיומן ומנוסה במיוחד, אולם מה שהרשים את הוריי במיוחד הייתה דווקא העובדה שהוא היה "מענטש" – ג'נטלמן מכובד בעל קול רך שטוב ליבו ויחסו האנושי שכנעו אותם שהוא הוא האדם המתאים, השליח שבעזרתו אלוקים יוציא לפועל את רצונו.

     מחר לא יהיה גזר דין המוות שלך, מחר יהיה חוזה החיים החדש שלך!

     ביום שלפני הניתוח, נסענו לקבל ברכה מהרב בנימין אייזנברגר מברוקלין. בעצמה חודרת, הרב הצדיק והצעיר אמר לאבי, "אל תפחד. מחר לא יהיה גזר דין המוות שלך, מחר יהיה חוזה החיים החדש שלך! הניתוח יצליח בזכות אמונתך השלמה שלא משנה כמה הרופא מומחה, אלוקים הוא זה שמרפא. אל תדאג או תחשוש אפילו טיפה. אתה תהיה דוגמה חיה ומופת לכולם, שאלוקים יכול לעשות הכול. אין דבר קשה מידי או קטן מידי עבוד אלוקים, והוא יכול לסלק אפילו סרטן בלבלב."

     אבא רצה מאוד להיות דוגמה ומופת שילמדו אחרים, שאלוקים הוא המקור לכל הברכות והנסים.

     בשש בבוקר בבית החולים, כל המשפחה התכנסה יחד – מישראל, מונטריאול ואוהיו. היינו מבועתים, אולם להפתעתנו אבא היה רגוע ושליו. כמה רגעים לפני שאבא נלקח לניתוח, הוא פנה לד"ר צ'בוט ואמר, "דוקטור, המשפחה שלנו באה משושלת של כהונה יהודית, שראשיתה באהרון, אחיו של משה. בבית המקדש בירושלים, הכוהנים היו מברכים את עם ישראל בברכה מיוחדת שאני רוצה להרעיף עליך היום: 'יברכך ה' וישמרך'." דמעות עמדו בעיני כולנו, מלבד אבא, שתמיד אהבתו ליהדות ולמסורת עומדת אצלו בראש מחשבותיו. הוא נכנס לניתוח בשלווה, משליך את כל כולו אל ידיו האוהבות של האלוקים.

     פנינו לחדר ההמתנה. שלא כמו בטלוויזיה, בחיים האמתיים אין עדכונים שוטפים מצוות הניתוח. שעתיים עברו בלי שום מלה מהרופאים. ארבע שעות עברו בלי שום עדכון. שש שעות, שמונה שעות, 10 שעות.... ואז, סוף סוף אחרי 12 שעות, ד"ר צ'בוט יצא. המתח היה סמיך, גזר הדין כבר ניתן. כולנו התכנסנו סביבו בפחד, אולם בתקווה, "הוצאנו אותו. הסרנו את הגידול. את כולו".

     מה, באמת? לא האמנו למשמע אוזנינו. תודה לא-ל! ד"ר צ'בוט השתמש בשיטה חדשנית שלא הייתה קיימת אפילו ששה חודשים קודם, ואולי אפילו היה המנתח היחיד בכל ארה"ב שהיה יכול לעשות אותה. אין ספק שהוא היה השליח הנכון, המלאך שאלוקים מינה כפי שהורי הבינו כבר בפעם הראשונה בה הם פגשו אותו. התרגשנו ושמחנו ובכינו בחדר ההמתנה. אלוקים עשה לנו נס גדול ואנחנו הרגשנו כל כך קטנים.

     השבוע אבא קיבל את הטיפול הכימותרפי האחרון בסדרה שלאחרי הניתוח. אחרי שנה עמוסה ומלחיצה של טיפולי כימותרפיה דו שבועיים, האחיות נגשו אל הורי עם 'תעודת גבורה לניצול' עליה חתמו כל אנשי הצוות. ההורים שלי עזבו את בית החולים מלאים הכרת תודה לכל הצוות הרפואי שעודד אותם במשך כל השנה הקשה.

     אנחנו מספרים את הסיפור כדי להודות ברבים לכל האחיות והרופאים שעזרו לאבי להגיע לנקודת הציון המשמעותית הזאת. ולכל מי שכורע בפני חדשות רפואיות רעות, שלא יתייאש, אלא ידע שישנם גם הרבה סיפורים שמחים. למרות שמאוד חשוב ללמוד הכול על סוגי הכימותרפיה, המשפחה שלי למדה על שילוב רפואי מוצלח נוסף. בתערובת נכונה של תמיכה מחברים ומשפחה, תפילה, יחס חיובי מהצוות הרפואי, עידודה של אם ונכונותו של אב להילחם - יש תקווה. א-לוקים יכול להסיר אפילו סרטן מהלבלב.

חוויית השבוע שלי

http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/