העוני שרר בערי רומניה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, בהסכם שנערך בין הממשלה הרומנית לבין המשטר הנאצי חלק מתושבי רומניה עבדו בסלילת כבישים ובמפעלים ולא נשלחו למחנות ריכוז, החורף שם היה קשה מנשוא ולא היה שפע במצרכי מזון , ז'אקי שגדל יחד עם אימו בבית סבו וסבתו היה רק בן 8 וכבר הוכנס ברזי העסק המשפחתי-שען וצורף, דודו דאג לספר לו איך וכיצד מתקנים שעונים ומושגים בעולם הצורפות, מעצם היותו ילד עסק בשליחויות ובעבודות נקיון ותרם את חלקו לפרנסת המשפחה.

בעיר אחרת ברומניה בבית עני גדלה שלי עם 7 אחיה ואחיותיה, להם לא היה עסק משפחתי והעוני ניכר בכל, כילדה בת 8 יכלה רק לשמור על אחיה הקטנים ולעזור בעבודות הבית, מדי לילה הייתה נשלחת ע"י אמה לעמוד בתור לחלוקת לחם בקור של 20 מעלות מינוס הייתה הולכת כשרק שמלה דקה מכסה את גופה הצנום ולא תמיד נמצאו זוג נעליים פנויות שיחממו את רגליה.

גם שלי וגם ז'אקי הפסיקו את לימודיהם בכיתה ד' בגלל המלחמה ומה שלמדו עד אז היווה להם בסיס עד עצם היום הזה.

בתום המלחמה הבין ז'אקי שמקומו כבר לא בבית ועליו לחפש את מזלו במקום אחר ומבלי לומר מילה לאמו ברח מהבית כשהיעד בודפשט -הונגריה לחפש עבודה, לא הייתה בכיסו פרוטה אבל היו רכבות שאפשר היה להתגנב לתוכן ולהגיע ליעד, עשה נסיון אחד עשה נסיון שני ושלישי ולבסוף הצליח והגיע ליעדו.

בבודפשט פגש לראשונה את אנשי הג'ואינט היהודי שדאגו להעסיקו ולראשונה בחייו קבל אף משכורת. שם שמע את כל הסיפורים על ארץ ישראל ובדק דרכים כיצד להגיע לשם והסתבר לו שבמסגרת העליה עוברים דרך "קבוץ" באיטליה שאורגן במיוחד לעולים לפני הגעתם לארץ ישראל.

שלי הגיעה אף היא לאותו "קבוץ" באיטליה לבד ולא הכירה איש, אבל האווירה של "הביחד" קרבה אותה לאנשים שם שלכולם מכנה משותף אחד-להגיע לארץ ישראל ואז הוא ראה אותה, תלתליה הזהובים ועיניה הבוהקות בצבע האיזמרגד משכו מיד את תשומת ליבו של ז'אקי, האו כבר היה בעל נסיון בחיים על אף גילו הצעיר ודאג לברר פרטים על אותה עלמת חן וכך הכירו.

לא הספיקו לבלות האחד עם השניה זמן ממושך וז'אקי עלה על אוניה בדרכו לארץ ישראל הארץ המיוחלת.....

כשרק הגיע עם האוניה אחרי מסע קשה בים חיכו הבריטים כשהם חמושים ונחושים ושלחו את כולם למחנה בקפריסין במטרה שלא יכנסו לארץ ישראל וז'אקי אף ניסה להמלט ועד היום הצלקת בכתפו הינה זכר לגדר התיל שאותה ניסה לחצות. לבסוף גיע לארץ וישר גוייס כלוחם מן המניין מבלי שעבר בכלל איזו הכשרה והיה כמו כולם חדור מוטיבציה לבנות את ביתו בארץ ישראל.

באחת הפעמים כשהסתובב ליד נמל חיפה פגש איזה חבר מאותו "קיבוץ" באיטליה ושאל על שלי, החבר הופתע על העיתוי ואמר לו מחר היא מגיעה לארץ, ז'אקי לא התעצל ושאל לאן מעבירים את העולים החדשים.

וביום שהגיעה למעברה ליד פרדס חנה ולא עיכלה עדיין את היותה בארץ ראתה עם חשכה גבר עם מדים מתקרב לכיוון הצריף שבו שהתה ורק כאשר היה ממש קרוב זיהתה את ז'אקי-ההוא מה"קיבוץ"... ומאז אחרי שהקימו בית בישראל והולידו 3 ילדים עברו 58 שנים של זוגיות מופלאה והיה לי הכבוד......