האזנתי לחלק משידורי התוכנית, היום, יום א' ה-30.3.2008 בשעה 09:40 בערך. מתלונן , שהציג את עצמו כאחד ממנהלי קבוצת כדורגל בוגרת היהוד. טענתו הייתה שעיריית יהוד ומחזיק תיק הספורט שלה מונעים מקבוצתו להתאמן המגרש הספורט העירוני, שבבעלות העירייה. יצויין כי הערייה הינה הגוף הממן את עלות אחזקת והפעלת המגרש.

מהשיחה עם המתלוננן עלה ,שהוא מייצג קבוצת כדורגל המתחרה בליגה ג'. התנהלותה הכספית מבוצעת באמצעות עמותה.

מדברי המתלוננן עצמו ניתן להבין כי רמת ניהול העמותה אינה מקצועית. לאחר סדרה של התבטאויות ציניות של שדרני התוכנית כלפי העירייה ה"רעה", הועלה ללא כל הודעה מוקדמת אליו שהוא בשידור, מחזיק תיק הספורט בעירייה, שהינו נבחר ציבור.

סדרת ההשתלחויות התעצמה ועלתה רף. מנעו מהאדם להביע את עמדתו עד שהעמיד את השדרים הציניים במקומם.

בהתעלמות מהמחלוקת בדבר השימוש במגרש מתעוררות שתי שאלות אתיות:

1. מדוע העיתונאים הנכבדים , לוחמי הצדק ללא חת, אינם מיידעים את מאזיניהם שתחנת הרדיו היא בבעלות מר ארקדי גיידמק, העתיד, על פי דבריו, להתמודד במערכת הבחירות המקומיות?
2. במסגרת החובה לקיום תוכנית רדיו מאוזנת מדוע נמנעת מהרשות הציבורית להביע את עמדתה בכבוד, תוך שמירה על כללי נימוס אלמנטריים שבין אדם לחברו.

בעלי התחנה גיאדמק (ליסה גולדמן)

נראה כי כבודם המקצועי של שדרני רדיו אלו נרמס בלהיטותם אחרי הרצון לשרת את אדוניהם או ברדיפתם אחרי השגת שיעור האזנה גבוה(רייטינג).