כשאדם אוהב מישהו הוא דואג להשמיע לו את זה הרבה פעמים. הוא מרגיש צורך לומר את זה. להשמיע. 

האהבה גורמת להביע ולהוציא את הרגש שלה החוצה.

פרשות השבוע שלנו, פרשות "ויקהל - פקודי" ממשיכות את רצף הפרשות שעוסקות בבניית המשכן וגם הן מתארות שוב את תהליך הבנייה שלו.

בשתי הפרשות שנקרא השבת אין שום חידוש של משהו שלא ידענו קודם מהפרשות "תרומה - תצווה" ולכאורה היינו חושבים שפרשות אלה מיותרות.

חמש פעמים חוזרת התורה על ענייני המשכן. כמעט חמש פרשות שלימות שעוסקות בנושא הזה ורובם של הפסוקים פשוט חוזרים עוד ועוד על מה שכבר נאמר.

בשתי הפרשות השבת נקרא אמנם על ביצוע העבודה ממש אבל התורה היתה יכולה לסכם הכל בפסוק אחד- שמשה ובני ישראל בנו את המשכן על פי מה שהצטוו.

את השאלה הזאת שואלים הרבה מהפרשנים על התורה ולמעשה כולם עונים את אותה התשובה רק במילים אחרות.

הרמב"ן מסביר את זה בצורה יפה מאוד: "דרך חיבה ודרך מעלה לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות" - הסיפור של ה' ובני ישראל הוא סיפור אהבה ותיאור בניית המשכן וכל הסובב אותו זאת הצורה הטובה ביותר לספר את סיפור האהבה הזה כי הרי המשכן/המקדש הוא התכלית של הכל.

הנה פה אנו רואים כמה אוהב ה' את ישראל וטורח להזכיר ולכתוב את זה חמש פעמים ברציפות פעם אחרי פעם.

האהבה הזאת בעניין המקדש באה גם לידי ביטוי בצוות ההקמה של המשכן: בצלאל ואהליאב בן אחיסמך למטה דן.

למרות הפילוגים חלקם אמיתיים וחלקם מלאכותיים שקיימים בין השבטים ה' רוצה שתהיה אחדות ודואג שגם מהשבט הנחות ביותר לכאורה, שבט דן, תהיה נציגות בבניית המשכן והתכנון שלו. מצד אחד בצלאל משבט יהודה, שבט ההנהגה והמלכות ומצד שני אהליאב משבט דן, בן אחת השפחות.

כל זה בא ללמד אותנו על האחדות והשיוויון והאהבה בתוך העם של כל עדות ישראל בעיני אלוקים.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם