"לפעמים אני נישבר..." יאמר המשורר בשירו "יהיה טוב". האמת, גם אני אומר! אם הגענו למצב, שבשדות עין-השלושה חקלאים לא מסוגלים למלא עגלת משא אחת של תפוחי אדמה, כי מהעבסאנים בעזה הופכים אותם למיטווח ברווזים, ומשחקים בהם כבובות על חוט, וזה לא מזיז לאף אחד, "יש מקום להישבר..." פחות בהבט של יאוש, ויותר בהבט של "נישבר הזין" (ויסלחו לי קוראי על הבטוי).

אם בירושלים יושבים אנשים חשובים, במיזנוני הכנסת, לוגמים תה עם נענע, אוכלים בורקסים ותוקעים לנו חוקים חדשים השכם והערב, מבסוטים מעצמם ועוד שואלים את גזבר הכנסת מה עם "פרמיות הצעות חוק" כתוספת למשכורת? אבל אף אחד שם לא חש את הכירכור בבטן , הצמרמורת בעורף, דפיקות הלב והזעה הקרה, כפי שזה מתבטא  אצל חקלאי ה"עוטף" בחבל אשכול ושער הנגב שיוצאים עם שחר לשדות,

יש מקום להישבר ! ...

מה עוצר את קברניטינו מלהפסיק "התעללות" כל כך משפילה שעוד מוקרנת מעל מסכי הטלוויזיה. מה מביא אותם לתחוב את ה"ליכלוך" הזה אל מאחרי הדלת, ולחשוב שהבית נקי? כי לא מדובר בתל-אביב, ואת הצעקה משם עדיין לא שומעים במחוזות השילטון.

מי מסוגל להעלות על בדל דעתו, שבשנות האלפיים, אחרי שנאבקנו כל כך קשה בארץ ובכלל העולם להשיג זהות ועצמאות חופשית בארצנו, יכתיבו לנו שניים וחצי קלשניקובים, ומטר צינור השקייה שמולא בחנ"מ את האג'נדה בשדותינו??

"בושה אטומית" חוצה מיפלגות וציניות פוליטית, ושיקולי דגנרלים (מתאזרחים), ומידתיות שמידתיות... אם אבן מרוגטקה מסכנת חיי חקלאינו יושמד מפעילה.

זה מה שהבטיחו לנו "אבותינו" בצאתנו מעזה, שקט שלום ושלווה, איש תחת גפנו....וכו'.

ומה קבלנו ? חקלאים תופסים מחסות מאחורי סוללות עפר רדודות בחורשת האקליפטוסים בשולי שדות עין-השלושה, מרקדים משמאל לימין לקול שריקות הקליעים.

בושה ! רבותי, בושה ענקית !

אני פונה מכאן לכל "מרי הבטחון" למיניהם, בואו נשלב רציונאל עם קצת "אמוציות". האויב שוכב לנו בבית, בסלון, הוא ישן עמנו, הוא מחליט מתי נצא לעבודה, הוא קובע לנו מתי פזצטה לשמאל, מתי פזצטה לימין (או למרכז).

צריך לבער את הרוע ביסודיות יקית ובכל מחיר "כבר אתמול", וגם אם נשלם בשל כך מחיר יקר וכואב. בשביל זה טיפחנו צבא המיתקרי: צבא ההגנה לישראל. אז תנו לצבא להגן עלינו, ואבוי לנו אם נגיע למצב הפוך.

הבה נתעורר, שמא בקרוב לא נצטרך לבקר יותר ב- "מיני ישראל", אנחנו פשוט נחיה בה !!

היום בישובי שער-הנגב וחבל אשכול, חקלאים מקבלים "תוספת שדה", וצל"ש ראש המועצה אחרי כל קטיף מוצלח.