אנו נמצאים כמעט בחציו של חומש ויקרא ובפרשות שקראנו עד כה למדנו על הקרבת הקורבנות, מאכלות אסורות וענייני טומאה וטהרה. בפרשת השבוע הראשונה השבת, פרשת "אחרי מות", אנו קוראים על עבודת הכהן בבית המקדש ביום הכיפורים, ובתחילת הפרשה השניה שנקרא השבת, פרשת "קדושים", נקרא על ציווי מיוחד מאוד: "קדושים תהיו כי קדוש אני".

היינו חושבים שלאור מה שעבר ולמד האדם עד כה בפרשות הקודמות כפי שפירטנו קודם, הקדושה שלו היא תוצאה של מעשים ולא דרישה וציווי, אולם פה האדם נקרא להביא עצמו לקדושה. 

המושג "קדושה" המוכר אצל ההמון מוכר ונחשב למשהו עילאי, גבוה, מעל טבע והתנהלות האדם בחיי היום יום, משהו מבודד ולא מקושר לחיי האדם, אך מעיון קצר בתחילת הפרשה מיד לאחר הציווי לקדושה אנו רואים שלא כך הדבר. 

הדרישה לאדם להיות קדוש מלווה לצד ציווים שכולם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי המעשה של כולנו. זו אינה בריחה למציאות רחוקה אלא החיים ממש. 

החובה של האדם לממש את הקדושה שלו באה בכל מישורי החיים שיש:

בחקלאות: "ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך ...לעני ולגר תעזב אותם", במסחר: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו", ביחסי עובד ומעביד: "לא תעשוק את רעך...לא תלין פעלת שכיר איתך עד בוקר", בפוליטיקה ובחברה: "לא תלך רכיל", ביחסי אנוש: "לפני עיוור לא תתן מכשול" , במשפט: "בצדק תשפט עמיתך" , והפסוק המסכם את כל עינייני האדם: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

בעולם דמיוני בו האדם חי לבד, אינו מדבר ואינו נמצא ביחסי גומלין עם אנשים קל לשמור על כללי הזהירות ולא ליפול בכלל, אולם פיו וגופו לא עמדו למעשה במבחן אמיתי. 

בפסוקים האלה האדם מתבקש להתמודד אישית בכל תחומי החיים שלו. התורה מאמינה ביכולתו של האדם לבנות לעצמו מציאות אישית בעלת מוסר וקדושה.

הציווים האלה מביאים את האדם להוכחה עצמית לקדושה אמיתית בחיים האמיתיים שלו.

זה בידי כל אחד ואחד מאיתנו.

שנזכה כולנו לקדושה אמיתית

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
לע"נ כל חללי צה"ל ופעולות האיבה.