דברים שונים מזעזעים אנשים שונים. כשאני קורא למשל על גילויי האנטישמיות בצרפת, אני לא נשאר כמובן אדיש, אבל כיוון שזוהי ארץ זרה, אינני מכיר בה נפש חיה וביקרתי בה רק כתייר ובארץ זרה הכול יכול לקרות, דרגת הזדעזעותי היא - בואו ננסה להתבטא בצורה פסבדו-מדעית - 3-4 בסולם הפרטי שלי, אולם כאשר קורה משהו בהולנד, שם מתגוררים קרובי משפחתנו, עמם יש לנו קשר כמעט יום-יומי, הזדעזעותי גוברת ומחטי הסיסמוגרף הפנימי שלי מרצדים בעצבנות רבה וכשהזירה היא הונגריה, או סלובקיה, שם נולדתי והתחנכתי והאירוע נוגע לבני משפחתי, או ידידים קרובים, האדמה זזה בעוצמה רבה, כלים נופלים ומתרסקים וקירות ביתי נסדקים.

זעזוע עוצמתי כזה היה מכתבה של בת דודתי בשבוע שעבר. (בעצם היא בת דודה מדרגה שנייה בלבד, אבל אני מאוד מחבבה והקשר הרגשי עמה עמוק יותר מאשר עם אביה). מריקה היא אישה נאה בת כ-50, גרושה עם שני ילדים, החיה בבודפשט עם חברה הלא-יהודי, אדם חביב ואינטליגנטי מאין כמוהו. לפני כחצי השתתפו בני הזוג בחתונת בננו, סיירו בארץ במשך כשבועיים, נפגשו עם המשפחה ושבו את ליבות כולנו בקסמם. בביקורנו האחרון בבודפשט גם אנחנו נהנינו ממידת הכנסת האורחים שלהם והטיולים היפים שערכנו בחברתם.

לאחרונה הכירה בתה של בת דודתי, יפיפייה אקזוטית בת 28, ישראלי העובד בבירת הונגריה, התאהבה בו ועברה לגור עמו. הם עומדים בקרוב להתחתן ומצפים עתה לילד. עד כאן הכול אמור היה להיות בסדר. הבת סוף-סוף מצאה את בחיר ליבה, המשפחה עומדת להתרחב ובת דודתי תהפוך לסבתא מאושרת, אבל אליה וקוץ בה: חבריה לעבודה של מריקה ואולי גם אנשים נוספים בסביבתה, אינם יודעים שהיא יהודייה! היא לא מבקרת בבית כנסת, איננה חוגגת את חגי ישראל, הקשר עם אביה הבא בימים - חילוני אף הוא, אבל בילדותו ספג קצת אווירה יהודית - רופף ואפשר לומר, כי הדבר היחידי שמזכיר לה את מוצאה, הם יחסי הקרבה בינינו.  

יהודים רבים כמוה חיים בהונגריה. האוכלוסייה בערים הגדולות חילונית וכך איש אינו שם לב, מי משכניהם אינו מופיע בימי א' בכנסיה. היהודים מרגישים הונגרים לכל דבר, בהרבה מקרים בני-זוגם אינם יהודים, הם אינם מזכירים בפני ילדיהם את מוצאם ובמקרים רבים אף מסתירים אותו. כך היה המצב גם בתחילת המאה הקודמת. גם בנימין זאב הרצל נולד והתחנך במשפחה כזאת, אבל משפט דרייפוס טלטל אותו וגרם לו להתוודע ליהדותו. כעבור כמחצית המאה, הייתה זאת השואה שהחזירה יהודים רבים, ביניהם אותי - ואחרים שנותרו בחיים - ליהדות. מאז עברו מעל ל-60 שנים וכעת הגלגל שוב חוזר לאחור. רבים מיהודי הונגריה עלו ארצה, אבל אלה שנותרו בה, נמצאים במסלול המהיר להתבוללות ואם לא יתרחשו אירועים קיצוניים, כמו התפרצויות אנטישמיות, תוך 2-3 דורות, רובם ייטמעו לחלוטין באוכלוסייה.

כל אדם שני שאני פוגש, מספר לי כבדרך אגב, כי אחד מסביו, או מהוריו, היה יהודי. בשיחה עם נוצרייה בעיר שדה, נתברר לי, כי אמה הייתה יהודיה ולפי ההלכה היא נחשבת כיהודייה (האין זה טיפשי?), גילוי שנראה היה מוזר ביותר בעיני אותה גויה אדוקה. על צווארו של אחר הייתה שרשרת עם מגן דוד ענקי. כששאלתיו אם הוא יהודי, הוא ענה בשלילה, אבל הוא נושא את השרשרת לזכר אביו. אחת מבעלות הבית שלנו התוודתה בפני אשתי, כי "פעם הייתי יהודיה". כאשר היא הסבירה לה, כי מי שנולדה יהודייה, תמיד תהיה כזאת, היא הביטה בה בחוסר אימון מוחלט. ידידנו הטוב, הצלם, התבשר על מוצאו רק כאשר בשובו מביה"ס השמיע קללה עסיסית על תלמיד יהודי חביב המורה ואמו האירה את עיניו, שגם הוא שייך לעם מבוזה זה. מאז הוא גאה מאד ביהדותו ובניו הגברתנים מראים בשמחה את נחת זרועם לכל מי שמעז להשמיע הערה אנטישמית בחברתם.

במכתב שקיבלתי מבת דודתי, היא מספרת על התלבטויותיה. לחבריה לעבודתה סיפרה, כי נסעה לארץ רק כתיירת - כדרך שביקרה עם בן זוגה בארצות אחרות, הם אוהבים לתייר - ועד עתה לא גילתה לאיש, כי בתה בהריון. כאשר ייוולד התינוק, היא תיאלץ לספר על כך לעמיתיה, אבל החליטה מראש, כי תגיד להם שחתנה הוא הולנדי (הרעיון נולד בה כיוון שזה מוצאה של אשתי). "לו הייתי מספרת להם, כי חתני ישראלי, יכולה אני לתאר לעצמי את פניהם המשתאות לנוכח הידיעה וההערות שתושמענה בפניי ומאחורי גבי" - היא כתבה. 

מכתב אישי זה, יותר מכל ידיעה אחרת בעיתונות, או סקר דעת קהל, מהווה אינדיקציה של המצב הנורא לדעתי, בו מתקיימים בני עמנו ברוב ארצות אירופה. הוא מצביע על ההרגשה החריפה של נחיתות שהם מרגישים, כאילו אם ייוודע ברבים שהם יהודים, הם יהפכו לאזרחים ממדרגה שנייה, יאבדו את חבריהם, את מעמדם בחברה. לו בת דודתי הייתה גויה, לא הייתה לה כל בעיה עם העובדה, כי חתנה הוא ישראלי, או בן כל לאום אחר, אבל כיוון שהיא נאלצת לחיות כל ימיה בשקר, היא צריכה להיזהר פן ידבק בה שמץ של חשד, כי היא איננה משלהם, כי היא שייכת לאותו עם מוזר המתעקש לשמור על ייחודו.

בינינו, אני מכיר קצת את ההונגרים וכלל אינני בטוח, אם חבריה לעבודה אינם מצטחקים לעתים ביניהם ומשמיעים הערות בנוסח "האם מריקה באמת חושבת שאיננו יודעים, כי הוריה היו יהודים?" אינני יודע כיצד, אבל לגויים יש טביעת עין להבחין ביהודים. בפניי ובחזותי אין שום דבר המסגיר את מוצאי, אולם בילדותי לא פעם הופתעתי, כאשר פרחחים זרים ברחוב ידעו אינסטינקטיבית שאני יהודי וצעקו לעברי קריאות נאצה. גם שמה של בת דודתי עשוי להסגירה. רוב יהודי הונגריה בחרו 'להנגר' את שמם, אבל במקום לבחור שמות פשוטים ונפוצים - כגון כהן, מזרחי, או כץ במקומיתנו - הם בחרו שמות כל כך גזעיים, מובהקים, הונגריים בעליל, ששמותיהם מסגירים את יהדותם.

אל תחשבו כי הבעיה קיימת בהונגריה בלבד, או בארצות מזרח אירופה אחרות. אחות אשתי הכירה בשעתו גבר שבדי, התחתנה עמו ועברה לגור בארצו. כעבור שנים שאלה אותה אשתי אם חבריה יודעים על יהדותה. אחותה הצטחקה והשיבה לה, כי החברה השבדית מאוד סגורה וחשדנית כלפי זרים. לקח לה כעשור של למוד השפה והמנהגים, עד שחבריה 'שכחו' את מוצאה ההולנדי וקיבלוה לקרבם ואם תגלה עתה שהיא נוסף על הכול גם יהודיה, מי יודע אם עשר שנים נוספות יספיקו לה כדי לא להרגיש שוב זרה.  

לאחרונה נתקלתי בהתכתבות מעניינת באתר שנקרא "שאל את הרב" והיא מובאת כאן בתרגומי:         

"שאלה:

למרות שגדלתי בבית מסורתי, עשו לי ברית ובר מצווה, אף פעם לא הרגשתי אמונה, או זיקה לדת. אני בן 34 והייתי מתאר את עצמי כאתיאיסט. אין לי כל רצון להיקבר בבית קברות יהודי (ובצוואתי אבהיר רצון זה) והתחתנתי בטכס אזרחי עם אישה לא-יהודיה.  

שאלתי היא, האם אוכל להיחשב באופן רשמי כלא-יהודי בשל כך שמעשית אינני חי חיים יהודיים, או שאני חייב למלא איזשהו טופס, או זקוק להיתר, כדי להיהפך חוקית ללא-יהודי?

תודה רבה על עזרתך בשאלה שאולי היא יוצאת דופן. מיטב הברכות,

אדוארד

תשובה:

אדוארד היקר,

הייתי רוצה לעזור לך, אבל נראה לי, כי אן דבר שאוכל לעשות משהו למענך.

משאלתך נראה, כי עשית ככל יכולתך, כדי לשלול את יהדותך. מעשית אינך שומר על המסורת היהודית; על פי אמונתך, הנך אתיאיסט; באשר לחיי המשפחה, התחתנת עם לא-יהודייה, כך שלא יהיו לך ילדים יהודיים והחלטתך נחושה אף במותך לא להיקבר בבית קברות יהודי.

ניתן היה לחשוב, כי כל זה מספיק, כדי לאשר את אי-יהדותך. 

אבל לא, מסיבה כלשהי, אתה עדיין אינך מרוצה: הנך מרגיש עדיין יהודי! עד כדי כך, שאתה מרגיש, כי אתה זקוק להיתר רשמי!

וכך, בהיותך אתיאיסט, למי אתה פונה, כדי לפתור את בעיה זאת? לרופא? לפסיכיאטר? מנהל הטכס האזרחי שחיתן אותך? לא... אתה פונה לרב! 

אני נזכר בילד שברח מהבית, אבל בסופו של דבר סובב פעם אחר פעם את גוש הבניינים בו התגורר, כי הוריו אמרו לו לעולם לא לחצות את הכביש לבד.

אני מצטער אדוארד. אין שום דבר נוסף שתוכל לעשות. אתה יהודי באותה מידה כמו משה רבנו, אריק שרון והרב הראשי של וולס.

למעשה נראה, כי היותך יהודי הוא גורם הדומיננטי ביותר באישיותך. הוא אפילו משפיע על המקום בו אתה רוצה להיקבר! (למה שלאתיאיסט יהיה איכפת היכן הוא ייקבר?)

אדוארד, יהדות איננה אמונה, הרגשה, הכרה, או אורח חיים. הוא מצב קיומי. נוכל או לחגוג אותו, או להילחם בו, אבל הוא תמיד יהיה עמנו. אז למה לא לחגוג אותו?   

הרב אהרון מוס"

אני מצר צער רב על אובדנו של כל יהודי מתבולל ולא כל שכן על קרוב משפחה היקר לי. המרצחים הנאציים חסרי צלם אנוש גדעו שישה מיליון ענפים חיים ומלבלבים מעץ היהדות וחבל לי על כל נפש נוספת הבוחרת לחיות בשקר מתמיד ומתכחשת לעברה, לשורשיה, אבל זאת הבחירה שלה, לפי הפתגם הידוע: איך שאתה מציע את מיטתך, כך תישן! לשמעה של פרשה כזאת שגוללה בפניי בת דודתי, אני שמח, כי על אף אהבתי הרבה להונגריה, גמרתי אומר בליבי לעזוב אותה ולבנות את עתידי בארצי שלי. לא חסרות לנו בעיות כאן בישראל, אבל אנו חיים במולדתנו, מצהירים בגלוי ובגאווה על זהותנו ושייכותנו לעם זה שכל כך רבים מבניו האדירו וממשיכים להאדיר את שמו.

לדעתי, רק כאן בארץ אנו יכולים לחגוג את יהדותנו. גם הצדיק הגדול ביותר החי בגולה, מקיים באדיקות את כל חגינו, שומר על תרי"ג המצוות וגדול בתורה, הוא פחות יהודי מהאפיקורס הגמור החי כאן בארץ ישראל.