לפני שאכנס לגופו של עניין, אני מזמינה להיכנס לאתר זה, לקרוא נתונים אשר מבוססים על מחקר שערכה לינדה הולידיי סמנר, ולהיווכח כמה גדול הוא אחוז התעללות המינית ע"י נשים, וכי עדיין ישנו מחסור במחקרים אלו:

"the media, courts and general public have the misconception that those cases involving females as perpetrators are "rare incidences" or the female being bullied, abused or coerced into such deviant acts under the domination of an abusive male."

"there continues to be a serious lack of research, treatment and acknowledgment in regards to females as sexual offenders - particularly juveniles."

מאמר נוסף:

"the problem with formulating sexual abuse as an outcome of masculine sexuality has been the denial of sexual abuse by women. the location of "bad" sexuality with the homogeneous masculine has meant that women have been denied any responsibility for their own harmful behaviour. women's (sexual) violence has perhaps been feminism's "best kept secret" and we need to develop further the means of analysing it rather than denying it"

"women have to acknowledge that we are as capable of hurting people as anyone else. that we have to be aware of the potential and take responsibility."

וכך התקשורת המושתתת על פמיניזם מתייחסת לנשים עברייניות מין: 

"חשד: אם קיימה יחסי מין עם ילדיה".

היכן שמה, תמונתה וזהותה של העבריינית כמו שזה נחשף בדרך פלא במקרים עם גברים? היכן המילים "אונס", "פדופיליה" ו"גילוי עריות"? היכן התיאורים המזעזעים וקורעי לב של רצח נפש וגוף של ילדים קטנים חסרי ישע?

כבר במבט ראשון מגולמת בכותרת תפישה מקוממת. ראינו כבר כיצד רשויות החוק מתחמקות ומתחכמות כאשר אישה אונסת קטין. והשאלה היא האם צריכים ארגוני הנשים לספק לרשויות החוק תירוצים והצדקות אשר יפטרו אותן מטיפול בכשל חברתי ומערכתי, ויציגו נשים אנסות כחפות מפשע, בזמן שמציגות הן גברים חפים מפשע כאנסים? על כל הציבור הישראלי להבין כי תנועת שוויון וצדק (לכאורה), דהינו פמיניזם, אשר צדה "עבריינים" נקודתיים - נכשלה טוטאלית בייצוג השוויון והצדק. במבט נוסף, המעיין בדבריהן ומעשיהן של ארגוני הנשים והפמיניסטיות מגלים, כי לא בעיקרון השוויון, זכויות האדם וצדק חברתי מתמקדות פעילות אלו, כי אם בסמכותן, כוחן, השפעתן ושלטונן. מאבקן הוא על סמכות וכוח, והוא אינו מאבק על ערכים. מאבק זה ניזון מתהליך הסתה רועש ומתמיד, המתנהל בתקשורת נגד כל המין הגברי, ואשר תכליתו לשלול מהם כל תוקף מוסרי. בסופו של דבר, ההנחה היא כי התמוטטות הלגיטימיות של חצי מאוכלוסיה, תוליך בהכרח לקריסה והתרסקות החברה כולה.

נראה כי תחת השפעת הפמיניזם ובחסות הפמיניזם לא מודע הציבור הישראלי כי כאשר אישה מבצעת פשע, חומרתו אינה אמורה להיות פחותה מפשע שביצע גבר, וכנראה שהציבור הישראלי אינו מודע לסילופים ומניפולציות של התקשורת הפמיניסטית הישראלית, ובדיוק על כך נפשי בוכיה.

העצמה האדירה שבידי עיתונאים וכלי התקשורת מחייבת אותם להיות נקיים מרבב. הדוגמא המובאת בפוסט, הינה דוגמא אחת מיני רבות, המוכיחה כי התקשורת, תחת הטלת אימה של ארגונים הפמיניסטיים, ככל הנראה נועדה לתת גיבוי לנשים פושעות ללא עוררין. התקשורת הפמיניסטית נוהגת לעוות את המציאות, לפי צרכי המקורבות אליה - פמיניסטיות וארגוני הנשים, אכן פוגעת בשוויון וצדק, ואף באופן קשה. במדיניותן הן מאפשרות לנשים עברייניות להישאר ללא ביקורת, ללא עונש, ללא אחריות. וכך הן מגבות, מעודדות, מטיחות ומצדיקות פשיעה חמורה בקרב נשים. וכל זאת עושים גם כלי התקשורת תחת הנהגה של ארגוני הנשים במטרה לטייח את הליקויים שיצרה התנועה הפמיניסטית ולחילופין להגן על האינטרסים הכלכליים ופוליטיים אישיים.

הסתרת וסילוף המידע ע"י הפמיניסטיות היא עוד דרך לכבוש נפשות ומוחות של בני האדם. בכפיה אנשים "אוכלים" כיום את הלוקשים הפמיניסטיים, שומעים רק את קולן ולומדים מפיהן את תורתן. פמיניסטיות מלמדות את הנשים (הצעירות בעיקר) כי מגיעות להן זכויות מיוחדות כגון להתעלל בילדים או בקשישים ולצאת מזה נקיות, לרצוח בעלים ולא להיענש, להעליל ולא לעמוד לדין, לאנוס קטינים ולטעון ל"רומן" או "קיום יחסי מין", לנהל מערכת יחסים מיוזמתן האישית עם הבוס ולאחר מכן לטעון לאונס, ועוד, ועוד, ועוד... ואמנם, תחת הטלת אימה של ארגוני הנשים על הכנסת, בתי המשפט, משטרה ותקשורת הן אכן מקבלות זכויות אלו. אני תקווה כי הציבור הישראלי אכן יתחיל להתעורר ולפקוח את עיניו לדבריהן ומעשיהן מדיפי הצחנה של הפמיניסטיות.

סבורני כי עקרון השוויון מחייב כי פעולה הנוגדת עקרון זה תגרור אחריה תוצאות שהן שליליות. הפרת עקרון השוויון/צדק/זכויות סופה סופו של עקרון זה. הפעלת עקרון השוויון תהיה יעילה רק אם היא תבוא מגופים ומוסדות ניטרליים ולא מבעלי אינטרסים כגון ארגוני הנשים ושאר ארגונים פמיניסטיים. אם לדבר ברורות, לגרסת התנועה הפמיניסטית, הרי לא יישום המהותי של עקרון השוויון הוא החשוב, אלא, העיקר הוא בעצם לשטוף לציבור את המוח במילים ריקות מתוכן "כמה חשוב הוא השוויון" ולשטות בציבור התם שעדיין מאמין לדיבורי סרק. קיומו של עקרון השוויון מחייב, לשיטתן, גם קיומו של ארגון פמיניסטי, אשר, מן הסתם, כלל לא דואג לכלל האוכלוסייה, לא דואג אפוא לשוויון כללי. יש לשים לב כי תנועת פמיניסטיות אינה מנמקת כלל כיצד זה מתקשר מושג "שוויון" לזכויות נשים (בלבד), מעמד הנשים (בלבד), קידום נשים (בלבד), הגנה על נשים (בלבד), העדפת נשים (בלבד), ומדוע כל זה נגזר מעקרון השוויון, הצדק וזכויות אדם. הטעם להתנהלות זו הוא ברור: אין כל קשר הכרחי בין השניים - דיבורי סרק של פמיניסטיות - לחוד, וביצוע, כלומר אי-ביצוע, של דיבורים אלה - לחוד.

בחסות החוק ותוך שימוש בלוליינות מילולית מבריקה והתעלמות מוחלטת מפעילות שוויונית מקמבנות "גבירות השוויון והצדק" את מעשי הנבלה של נשים. עיתון "ידיעות אחרונות" מה-02.04.2008 הכותרת "אימא די":

"בפעם הרביעית בתוך שבועיים נעצרה אימא על התעללות איומה: בנה בן ה11 סיפר בפנימייה על מעשה הסדום שבצעה בו ובאחיו בן ה8 כשבאו לבקר בבית. אבל לבית המשפט יש בעיה: בחוק אין סעיף של אונס קטין ע"י אישה."

לנשים מותר לאנוס (אם כי למישהו יש ספק שמעשה סדום זה לא קיום יחסים מין??), וכך מצליחות ארגוני הנשים להגן על נשים אנסות ופדופיליות בשם החוק ובחסות החוק. האם באמת אנו חייבים לסגוד לתיאוריה פמיניסטית רמאית, מזופתת ומופרכת לפיה אישה אינה יכולה לאנוס? האם חובה לכבד חוק זה אפילו אם מדובר בחוק רשע שחוקק או קודם ע"י משטר עריצות-פמיניסטיות אפל? האם חובה לציית לחוק המנותק מהתוקף המוסרי ומהסכמה חברתית לאותו החוק?

התשובות לכך גלומות, ככל הנראה, במעמד המיוחד שנוצר לפמיניסטיות וארגוני הנשים במערכת המשפט והעיתונות בישראל. פמיניסטיות הינן מוגנות, בשל היחס המיוחד שזכו לו כנראה: יש להן ספונסריות בכל מקום - מח"כית ועיתונאית לשעבר שלי יחימוביץ`, ונשיאת מועצת העיתונות הישראלית ושופטת לשעבר בבית המשפט העליון דליה דורנר, ועד לשופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל שמגינה ע"י החוק על נשים מעלילות, ונשיאת ביהמ"ש העליון דורית ביניש. נקלענו למצב בו משטר פמיניסטי נפשע זוכה להצדקה חוקתית. העברייניות האידיאולוגיות, דהינו פמיניסטיות, אינן מתקוממות נגד חוסר מוסריות, חוסר שוויון וחוסר צדק של השיטה להגן על נשים פושעות, אלא הן פועלות נגד מין מסוים, על לא עוול בכפו, שאינו מקובל עליהן.

כיצד קרה שנשים בישראל, הן הן המייצגות את המין הנשי, השוויון והצדק, העזו לתת יד לנשים לביצוע עשרות סוגי עברות פליליות חמורות ולהישאר ללא עונש, תוך רדיפתם וכליאתם של גברים נקיי כפיים וחפים מכל אשמה? כיצד העזו הן לתת יד לפגיעה המוגנת בחוק בילדים חסרי ישע? כיצד קרה שמחד גיסא מגנות הן עבריינות מינית (כאשר זאת נעשית ע"י גברים), ומאידך גיסא מצדיקות ומטייחות את אותה עבריינות מין כאשר זאת מבוצעת ע"י נשים? הטעם לשיטה זו הוא ברור: פיהן וליבן אינם שווים. אין מדובר בשני צדדים של אותו המטבע. לפיהן ניתן לאמץ גם גישה הפוכה, ולפיה, ככל שיודגשו כוחן וסמכותן של נציגות הפמיניזם, התוצאה תהיה זילות החוק, זילות עקרון השוויון והצדק, ואנו עדים כיום לתהליך הרסני זה.

היות ואני רואה כי זוועות הפמיניזם מתחילות להשפיע בנמרצות על כלל החברה, וכמעט כבר לא נשארה משפחה שלא חוותה על בשרה את מעשי השטנה הפמיניסטיים, אני באמת מצפה ליום שבו יעמידו את נציגות הרוע הנשי למשפט ציבורי, ואולם ידוע כי במדינתנו תחת שלטון של דיקטטורה פמיניסטית זה לא קרה מעולם, אך רואה אני כי אנו בדרך הנכונה כיום. אין לי ספק כי כבר היום מתחילות לגלות נציגות ארגוני הנשים והמאפיה הפמיניסטית כמה מדורות גדולות שהן הציתו במו ידיהן. כל אזרח במדינת ישראל כבר מריח את ריח הצחנה והשריפה שעולה באוויר בעקבות עוולות הפמיניזם. 

נ.ב. יש סיכוי כי בקרוב האמא שאנסה באכזריות את ילדיה תשכח כי רצחה שתי נפשות רכות, תשמח ותרקוד בחתונתה. האמא האנסת כרגע מבקשת מהמשטרה שתשחררה לחתונתה בשבוע הבא, כך דווח היום 3.04.2008 בעיתון מעריב:

"שחררו אותי לחתונה, זה מה שחשוב לי.

 מה שמטריד אותי עכשיו אלה לא הילדים, אלא העובדה שאני צריכה להתחתן בשבוע הבא. יש לי הרבה דברים לארגן".

מאמר זה פורסם גם בבלוג "זכויות הגבר בישראל":

http://www.tapuz.co.il/blog/viewentry.asp?entryid=1224136