תיקונו של הכהן הגדול ביום הכיפורים – מאת רפאל בדש

הגמרא במסכת כתובות (דף סב:) מספרת לנו סיפור קשה שאירע בערב יום הכיפורים, ובו מסופר על רב רחומי, שהיה מצוי תמיד לפני רבו בישיבה, והיה רגיל לשוב לביתו מידי שנה בערב יום הכיפורים. פעם אחת נמשך בלימודו ולא שב לביתו, והייתה אשתו מצפה לו. בכל רגע אמרה: "עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא" ולא בא. חלשה דעתה, עד שירדה דמעה מעיניה .באותה שעה, היה רב רחומי יושב על הגג. נשבר הגג מתחתיו ומת.

הסיפור קשה ומעלה שאלות ותהיות רבות שהיריעה קצרה מלדון בהם, ובכל זאת נעסוק בשאלה אחת שגם בה נדון בזעיר אנפין. מדוע בחרו משמיא את מיתתו של רב רחומי דווקא באופן כזה שהוא ישב על גג והגג קרס תחתיו והוא נפל ממנו ומת? איזה לימוד יש במיתה זו?

כדי לענות על שאלה זו, נקשה קושיה נוספת ממשנה ייחודית הדנה בחשיבות קשר הנישואין ביום כיפורים ומובאת במסכת יומא:

"שבעת ימים קודם יום הכפורים, מפרישין כהן גדול מביתו  ללשכת פלהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול.

רבי יהודה אומר, אף אישה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו, שנאמר: (ויקרא טז) "וכפר בעדו ובעד ביתו", ביתו, זו אשתו" (יומא, פרק א, משנה א).

המשנה מלמדת אותנו שתי הלכות הסותרות לכאורה האחת את רעותה, הנוגעות לחייו האישיים של הכהן הגדול, והמהוות תנאי לעבודתו ביום הכיפורים. הראשונה - עליו להיות נשוי, ולאחר שהוא עונה על תנאי זה, הוא מופרש מאשתו שבעת ימים קודם יום הכיפורים.

ויש לשאול, איזו חשיבות יש בהיות הכהן הגדול נשוי בזמן עבודתו ביום הכיפורים, אם בזמן עבודתו הוא מופרש ומופרד ממקור הקשר – אשתו?

אלא, שזה בדיוק מה שהמשנה רוצה ללמד אותנו: אדם שהוא נשוי, שייך למדרגה נעלת יותר של קדושה, של אחריות. הכהן הגדול חייב להיות נשוי, ורק לאחר שהוא מגלה את אחריותו לקשר הנישואין ולבת זוגו, ע"י הקרבת הקורבן הראשון לכפרה עליו ועל אשתו (למרות שפיזית הוא מופרש מקשר זה כעת), ורק מתוך כך, הוא מרים את עצמו לרמה שהוא ראוי לכפר על עם ישראל כולו.

זאת ועוד, המדרש בבראשית רבה המתייחס לפסוק "...לא טוב היות האדם וגו'" (בראשית ב', י"ח), מגלה לנו את שפע ההשפעות הטובות להם זוכה אדם הנשוי לאישה:

"תני רבי יעקב: כל שאין לו אישה שרוי בלא טובה, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה...רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: אף בלא שלום... רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: אף בלא חיים... רבי חייא בר גמדא אמר: אף אינו אדם שלם... ויש אומרים: אף ממעט את הדמות...

בעל "התורה תמימה" שואל: מדוע הצגת התנאים הינה בדרך השלילה? לכאורה, היה ראוי לכתוב בדרך החיוב:,"כל שיש לו אישה שרוי בטובה בשמחה וכו'?"

והוא עונה בתירוץ מופלא: "משום שאין זה כלל מוחלט, שכל מי שיש לו אישה שרוי בטובה ובשמחה ובברכה וגו'". ישנם מקרים שהאיש זוכה לאישה אבל היחס בינו לבין אשתו לא מאפשרים להם להנות מההשפעות הטובות להם היו ראויים, כי מקור השפע - הקשר ביניהם סתום, תקוע או מנותק.

נשוב לרב רחומי. רב רחומי יושב על הגג (בדר"כ יושבים תחת הגג ולא על הגג) "ונמשך בלימודו". תחת הגג נמצאת אשתו בביתם, ומתוך החזקת ביתם היא נותנת לרב רחומי את הכוח והיכולת להמשיך ולהתמיד בלימודו על הגג. אך מתוך חוסר תשומת לב שהוא נמשך בלימודו ודואג לצרכי כל העולם, אך אינו דואג לצרכי אשתו-ביתו, "דעתה נחלשת" וביתם מתערער והגג עליו הוא ישב נפחת ונשבר, ביתו נהרס והוא נופל אל מותו. את תיקונם של הדברים, אנו מוצאים למחרת יום מותו של רב רחומי ביום הכיפורים - "יום תיקונו של עולם". סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים מתחיל בכפרתו ובכפרת ביתו - אשתו תחילה, ורק מילוי צרכיה של אשתו והשיתוף עימה מעלים אותו בדרגה ונותנים לו תוקף ועוז לדאוג לכפרת עם ישראל כולו.

בימים אלה, שאנו עומדים מול ד' ומחפשים זכויות שיסייעו לנו, לביתנו ולעמנו, לזכות בשנה טובה ומבורכת, ראוי שנבדוק היטב, נחזק, נחדש וניטיב את הקשר עם ובתוך ביתנו ("ביתו זו אשתו"). הבסיס מכוחו אנו פועלים, שרק מתוך כך נהיה מובטחים אנו יחד עם כל עם ישראל כולו: לטובה, לעזרה, לברכה, לכפרה, לשלום, לחיים, לשלמות, לגדל את דמותו ברוך הוא, אכי"ר.

כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומבורכת.

                                                                                                                                 רפאל בדש

                                                                                                                            יועץ נישואין ומשפחה

                                                                                                                                 ומגשר מוסמך

                                                                                                                  REFAELB10@GMAIL.COM