יש שקוראים לחודש חשוון "החודש של רחל אמנו". הסיבה העיקרית לכך היא מועד פטירתה של רחל שחל ביום י"א בחשוון.

ננסה בס"ד להעלות רעיון נוסף שמשקף את דמותה של רחל אמנו בימי חודש חשוון הבעל"ט.

את אחת מנקודות גדולתה של רחל אמנו, אנו פוגשים במדרשי החורבן בפתיחתה לאיכה רבתי ובה מסופר, שכאשר הקב"ה הגלה את בני ישראל בחורבן הבית, הוא ביקש מירמיהו הנביא לקרוא לאבות הקדושים בניסיון לסייע ולסנגר על עם ישראל ויגרמו להקל מעליהם את רוע הגזירה. כאשר נודע לאבות האומה על הגזירה הנוראה של הגליית עם ישראל מארצו, מיד כל אחד מהם הטיל את כל הזכויות שעומדות לו ואת כל "כובד משקלו", בניסיון לבטל את הגזירה ולהשיב את  עם ישראל לארצו.

אברהם אבינו העלה בפני הקב"ה את הניסיון הגדול שעמד בפניו בגיל מאה שנה - ניסיון העקידה, בו כפה את עצמו לעקוד את בנו אהובו לעולה. יצחק אבינו סיפר כיצד הוא לא עיכב את ציווי אביו בעקידה ונעקד ברצון על המזבח. יעקב אבינו ביקש, שכשם שהוא מסר עצמו למיתה כשעשו הרשע ביקש לפגוע בבניו, ובזכות מסירות נפש זו הקב"ה יחוס על בניו.

האבות פנו בבקשה אחת "ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?" אך הם הושבו ריקם.

ממשיך המדרש ומספר: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: "רבש"ע, גלוי לפניך  שיעקב אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני באחותי, ולא קנאתי באחותי ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אם אני בשר ודם עפר ואפר, לא קנאתי בצרה שלי, אתה, מלך חי וקיים ורחמן, מפני מה קנאת בעבודה זרה שאין בה ממש והגלתה את בני?"

מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: "בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם...".

ויש לשאול, הרי ידוע שזכות ניסיון העקידה עמדה לעם ישראל בכל הדורות. בכל בוקר אנו מזכירים אותו בתפילה, ביום ר"ה, יום הדין האיום והנורא, אנו מזכירים אותו מספר פעמים, ואף תוקעים בשופר של איל, כל זאת כדי שד' יזכור לנו את ניסיון עקידתו של יצחק אבינו וירחם עלינו. מה יש במעשה רחל שעולה על ניסיון העקידה, שרק בזכותו הקב"ה מבטל את גזרתו ומחזיר את עם ישראל לארצו?

רבותינו מצביעים על מספר הבדלים בין שני אירועים אלו:

אברהם אבינו נצטווה בניסיון העקידה מפי קונו, ד' יתברך - מפי האמת האלוקית הנצחית.

בניסיון העקידה אברהם הוצא ממסגרת חייו היום-יומית ונשלח "לארץ המוריה" שהינה מקום מקודש - מקום השראת השכינה, ע"מ לנסותו (להגביהו ולהעלותו) מעל כל הנבראים.

משך הזמן שהיה על אברהם לכפות את יצרו כדי לעמוד בניסיון העקידה היה מוגבל ומערך במס' ימים - "לך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אמר אליך" (בראשית כ"ב, ב').

ואילו במעשה רחל מקור העצה להחליפה באחותה הוא אביה הרשע (לבן), דמות מפוקפקת שלא יוצרת רצון לאיש הישר לשמוע בקולה ולשתף איתה פעולה, ואע"פ שהיא יכלה למנוע את ההחלפה, רחל מרצונה הסכימה לעצתו ומסרה לאחותה הבכורה את הסימנים, כדי לא לביישה.

המעשה של רחל נעשה בתוך ביתה, בשגרת החיים המשמימה של היום יום. וכל עוד הדבר היה תלוי ברחל, אף אחד לא ידע על מעשה הקרבתה של רחל (גם לא לאה).

רחל לא ידעה שלאחר מכן יעקב יישא גם אותה לאישה, ובעצם מסירת הסימנים ללאה היא למעשה הקריבה את כל ימי חייה, יום–יום ושעה-שעה, בידיעה שתצטרך לראות את יעקב הצדיק מקיים את בית ישראל עם אחותה לאה, במקום איתה. 

רחל מלמדת אותנו במעשה ההקרבה שלה, שהנחת רוח היותר גדולה לד' אפילו מניסיון העקידה מגיעה דווקא מתוך הרצון האישי להתגדל ולהתקדש במצוות ד', ודווקא בבית בשגרת היום-יום הארוכה והשוחקת כשאף אחד לא רואה ולא מודע, ובעיקר שההתקרבות היותר גדולה נעשית ע"י קיום מצוות שבין אדם לחברו - לאשתו ,להוריו ,לילדיו ולחבריו.

בניגוד לחודש תשרי, בו זכינו לעמוד מול ד' ממש בקרבה והארה גדולה, מצוידים בשופר ובארבעת המינים - "דירשו ד' בהימצאו, קראהו בהיותו קרוב", חודש חשוון קצת משמים - הוא נטול חגים ואירועים מיוחדים, הוא חודש של חול, שיגרה ובית. אבל דווקא בגלל זה, נפתחת בפנינו הזדמנות גדולה יותר לקרבת ד', דווקא משום העדר החגים שבו והימצאותנו בביתנו כשאף אחד לא רואה, בשיגרת החול היום יומית. אך זה תלוי בלימודנו את מעשה ההקרבה של רחל אמנו וברצוננו להתגדל בעבודת ד' שלנו "בחודש של רחל אמנו".

                                                                                                      רפאל בדש

                                                                                              מנחה נישואין ומשפחה

                                                                                              נייד- 052-3278082