מס' צפיות - 2520
דירוג ממוצע -
"... תורה בגויים אל תאמין" / מאת: רפאל בדש
תהיות ונקודות למחשבה לחודש טבת על מהותו ,חשיבותו ותפקידו של הבית היהודי בעידן המודרני.
מאת: רפאל בדש 16/12/15 (12:51)

חז"ל מציינים שלושה מאורעות שבעטיים נקבעה תענית ביום י' בטבת, על אף שלא כולם אירעו ביום זה.

סדר המאורעות שבגינם מתענים הינו:

בח' בטבת תורגמה התורה ליוונית ע"י גזרת תלמי מלך יוון.

בט' בטבת נפטרו מנהיגי הדור עזרא ונחמיה בן חכליה.

בי' בטבת החל המצור על ירושלים, ולאחר שנתיים וחצי לערך מתחילת המצור נחרב הבית ראשון.

מבין שלושת האירועים, קשה להבין מדוע תרגום התורה ליוונית שהייתה השפה האקדמית, הנאורה והבינלאומית באותה תקופה, היווה גורם נוסף לקביעת התענית בי' בטבת. לכאורה, היינו צריכים לשמוח על כך?

כדי לענות על שאלה זו, נקדים סיפור מסיפורי הרב שלמה קרליבך, כפי שמובא בספרו של הרב שמואל זיוון "סיפורי נשמה ב'", שיעזור לנו לרדת לעומקם של דברים:

רבי חיים מצאנז, היה מפורסם בכוחו לרפא אנשים. יום אחד עצרה עגלה ליד ביתו, וממנה ירד איש זקן המלווה באיש צעיר שצעק לעבר הרב: "רבי! אבי חולה בשחפת. הרופאים נתנו לו זמן קצר לחיות. האם תוכל לעשות עבורו משהו?"

ענה לו הרב ללא היסוס: "קח את אביך הביתה ותן לו לשתות כוס קפה שחור חזק!"

"קפה שחור?!" תמה הצעיר. "רבי! זה הדבר הכי גרוע שאפשר לתת לאדם במצבו!"

אך הרבי חזר על דבריו: "קח אותו הביתה ותן לו לשתות כוס קפה שחור חזק!"

לא ידע הבן מה לעשות, ולבסוף אמר לעצמו: "עשיתי את הדרך לכאן, כי אני מאמין בקדושתו של הרבי. אם כך, אין ברירה, אני חייב לסמוך על דבריו".

הוא החזיר את אביו לביתו ונתן לו קפה שחור חזק, והאב הבריא.

אחרי כמה שנים, שוב חלה האיש הזקן. חשב הבן לעצמו, לאבא יהיה קשה עם טלטולי הדרך לרב. חוץ מזה, הרי כבר שמעתי ממנו מה התרופה.

הוא חזר והשקה את אביו כוס קפה שחור חזק.

אך הפעם, תכף לשתייתו, החל האב להשתעל ולירוק דם.

מצב האב החמיר משעה לשעה, עד שבלית ברירה העלה אותו בנו לעגלה והם נסעו לרבי מצאנז.

כשראה הרב את היהודי הזקן, הוא שאל את בנו: "אמור לי, מה הביא אותו למצב הזה?"

"אבי שוב חלה בשחפת, ונתתי לו לשתות קפה שחור חזק", ענה הצעיר.

"השתגעת?!", צעק הרבי, "אתה רוצה להרוג אותו? אתה לא יודע שקפה שחור מסוכן לחולי שחפת?!"

"אז מה אעשה עכשיו, רבי?" התייפח הבן.

הביט בו רבי חיים ישר לעיניים ואמר לו: "קח אתו הביתה ותן לו לשתות כוס קפה שחור חזק!"

הבן היה המום, אבל עשה כמצוות הרבי. שתה האב את הקפה ולמרבה הפלא, מצבו השתפר.

ע"פ ההלכה, כאשר אדם חולה הוא מצווה ללכת לרופא ולהתרפא באופן הטבעי. אולם הוא צריך לדעת, שמי שמרפא את החולה הוא לא הרופא ולא התרופה אלא  ד' יתברך לבדו, שנאמר: "ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא" (ב"ק פה.). ראיית ריפוי האב באופן טבעי מדעי ע"י הבן, פוגעת בכוח הריפוי שלו, ואילו האמונה שהריפוי הוא אלוקי ע"י שליחיו, היא הנותנת כח ומסייעת לחולה להתרפא.

תרגום התורה ליוונית יצרה זילות מחפירה בכוחה של התורה, והופכת אותה ללא יותר מקובץ סיפורי פולקלור עממיים. התורה היא חיוּת, היא אלוקוּת, היא קיום העולם. במוקדה נמצא ד' יתברך, שמקיים ומהווה את כל העולם בעבורה. הפיכתה למידע תרבותי–עיוני, בדומה לספרי פולקלור של תרבויות העמים השונות, פוגעת בה ובכוחה ופוגעת באופן ישיר בחוזקו ובחוסנו של העם היהודי, ששואב את כוח קיומו מתוך כוחה ומעמדה של התורה.

בדומה לכך, צריך לראות את הבית היהודי על כל המערכות המרכיבות אותו. לכאורה, מדובר בצירופי מקרים של איש ואישה ש"במקרה" נפגשו ו"במקרה" מצאו חן זו בעיני זה, "ובמקרה" שניהם רוצים/מסכימים להקים בית, "ובמקרה" עולה בידם הדבר בהצלחה או ח"ו להיפך. ראייה כזו עוקרת מהבית היהודי את מהותו ואת כוח קיומו. יתרה מכך, היא אף גורמת לחשכת העולם כולו.

חז"ל טורחים לציין לנו בשלושה מקומות (!) בתלמוד, כי "מאת ד' אישה ואיש" (סנהדרין כ"ב., מועד קטן י"ח., סוטה ב.). בציון המופיע במסכת מועד קטן, מגדילים חז"ל לעשות, ומביאים לנו מקורות לכך מהתורה, מהנביאים ומהכתובים, וכל זאת כדי להדגיש לנו היטב שהבית היהודי על כל מרכיביו הוא קודש ובמרכזו, בדומה לתורה, נמצא ד' יתברך שהוא זיכה את בני הזוג להקים את הבית והוא מקיים אותו באמצעותם.

רמז לדבר אפשר למצוא בשמות ד' המופיעים במזוזה המונחת בפתח ביתנו. מחוץ למזוזה מופיע שם ד' - "ש-ד-י". שם זה מייצג את קיום השגחת ד' באופן נסתר כשהוא לבוש בתוך הטבע. כך הדברים נראים כלפי חוץ חס ושלום, שהכל כביכול מיקרי. אולם בפנימיות העניין באמיתותו בתוך המזוזה מופיע שם ד' על הקלף בשם "י-ה-ו-ה". שם המייצג את מדת הרחמים שמהווה ומקיימת בכל רגע ורגע באופן ניסי את הבית היהודי.

 

חז"ל אומרים, שלאחר שתורגמה התורה ליוונית, ירדה חשכה לעולם שלושה ימים. הסתרת השגחת ד' מהעולם גורמת לעולם להיות חשוך. תפקידנו כיהודים הוא להאיר את העולם, ואם בחנוכה עשינו זאת מביתנו דרך חינוך ילדינו, בחודש טבת צריכים אנו לעשות זאת בהתנהגותנו ובהנהגותינו בתוך ביתנו, בידיעה ברורה שד' ביננו.

 

                                                                   רפאל בדש

                                                             מנחה נישואין ומשפחה

                                                 דוא"ל : REFAELB10@GMAIL.COM

 

הכותב הוא יעוץ משפחה ונישואין ומגשר מוסמך

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר