בשעה טובה סיימנו את חומש "בראשית", חומש המשפחה, ואנו מתחילים את חומש "שמות", חומש העם.

כבר בפרשה שלנו, כשמתגלה המצב הקשה בו שרוי עם ישראל, בוחר ה' במשה כמנהיגם הראשון של עם ישראל.

לאור זאת זוכה משה להיות בין הבודדים בתנ"ך שהכתוב מתאר את תהליך לידתם כולל החודשים הראשונים של חייו.

בהמשך דואגת התורה לספר לנו שמשה היה מגמגם, או כלשונה: "כבד פה וכבד לשון": "בי ה', לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי" - משה רואה במום שבו מכשול גדול לקראת המנהיגות ומעלה טענה זו בפני ה'. הוא חושב, באופן טבעי יש לומר, שכמנהיג עליו להיות אדם שצריך לסחוף אחריו את ההמון, להיות כריזמטי,  לגרום גם להם וגם כמובן לפרעה (שצריך "להשתכנע" ולשחרר אותם) להתפעל מיכולותיו הדיבוריות, אך בשעה שהוא אינו מסוגל לומר משפטים שלמים באופן רצוף הוא אינו רואה איך יוכל לעשות זאת ומבקש לשחררו מהתפקיד.

אלוקים בוחר מיד לענות לו: "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש...הלא אנכי ה'" - על פי מדרש רבה לפסוק זה, מודיע ה' למשה שהוא לעולם לא יבריא ממגבלה זו ותמיד יגמגם ועדיין עליו ללכת ולהילחם למען העם מול פרעה, שהרי אם היה רוצה ה' היה דואג שיבריא מזה, אך ה' בוחר לעשות נס דרך משה שדבריו יהיו נכונים ונשמעים.

עולה רק השאלה, למה בכל זאת ה' לא דואג להבריא את משה על מנת שדבריו יהיו עוד יותר ברורים, הרי הוא זה ששם פה לאדם?

אלא שעלינו לדעת שתורת ישראל דורשת מאיתנו להסיר כל סממן חיצוני מהאישיות של הגואל.

שהרי אם יהיה משה כל כך "מושלם" ובלי כל מום או מגבלה יאמרו כולם שהלך העם ופרעה אחרי הקסמים שמוציא פיו בזכות כושר הביטוי שלו וכך הוא כובש את לב כולם.

דווקא המום הזה של משה, הוא הוא הגרעין והעומק של שליחותו. הגמגום והכבדות הם חותם האמת של דבריו. הם מראים ומוכיחים שדבריו הם דברי אמת שבאים מעומק הלב והשכל ולא הצגה מהפה ולחוץ.

משה משמיע בפני כולם דברים שקופים ופשוטים בלי הצגות צבעוניות מסביב.

זהו הכח הפנימי והאמיתי של משה.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

חומש המשפחה,חומש "שמות,חומש העם,מגמגם,כבד פה,כבד לשון,כריזמטי,לעשות נס,מושלם,הקסמים,