מס' צפיות - 558
דירוג ממוצע -
דרוש מנהיג אגואיסט
מאת: אמיר אור 10/04/08 (16:10)

נסתכל בראי ונראה: ישראל של המאה ה-21 היא חברה משוסעת שמגזריה הכלכליים, הדתיים, הלאומיים והתרבותיים נלחמים זה בזה. חברה פרנואידית ואלימה שיש בה משבר מוסרי עמוק, קיפוח וכרסום מתמיד בתחושת היחד. חברה מתבדלת, שמתעמרת במיעוטים ובזרים, ומפלה בין תושב לתושב. חברה שפוגעת בחינוך, בתרבות, בטבע, בעבודה - בכל נכס של איכות חיים וכמעט בכל ערך אזרחי. 

 

אנחנו מתקדמים בכוח האינרציה, מאלתרים, לוקחים מה שאפשר. נבחרינו אינם שונים מאיתנו. אולי קטנים מאיתנו: אין ראש ורגליים, אין פנים ואחור. 


מנהיג איננו ראש ממשלה. מנהיג הוא אדם שמסתכל רחוק קדימה, ורואה מציאות חדשה. היו לנו כאלה בעבר: הרצל, ז'בוטינסקי, בן גוריון, רבין. 


המנהיג שינהיג חברה כזו צריך להיות רופא. כדי לרפא חברה כזו דרושות כמובן תבונה, רגישות ועוצמה, שתואמות את דרישת התפקיד. אבל מי כמונו יודעים שגם בזה לא די. לפני הכל - הייתי מחפש אדם שיודע להנהיג את עצמו. 

 

אדם שיודע להנהיג את עצמו באמת, שדורש את טובת עצמו באמת, יודע שאינו חי בריק, ושטובתו האולטימטיבית היא טובת החברה שבה הוא חי: משפחתו ומכריו, עמו, מדינתו, ומשפחת האדם כולה. טובתו של אדם היא טובת הכלל - לא על בסיס של אלטרואיזם מעפעף אלא על בסיס של "אגואיזם" פקוח עיניים. אדם כזה היה מבין שכל דיכוי של יחידים או קבוצות חוזר תמיד אל המדכא כבומרנג. אדם כזה יעדיף לבנות מאשר להרוס, וליצור תנאי חיים שאינם מסכנים איש, ושמאפשרים צמיחה, שמחה, ותחושת יחד. 


רק אדם שחזונו יכלול את כל אלה  יהיה מצויד בכוח המוסרי לרפא את פצעי החברה הזאת. אדם כזה, מעצם מניעיו, ידאג ככל יכולתו לקדם את כל בני הארץ הזאת לחיים של שיתוף והישגים בכל תחום. 

 

זה נשמע פשוט כל כך, והנה - כמה זה קשה! איפה יימצא לנו מין משה או מרקוס אורליוס שכזה? ואם יימצא, האם הדמוקרטיה הישראלית מסוגלת לאפשר למנהיג כזה להנהיג? הדמוקרטיה הישראלית משוללת כיום יותר ויותר מחינוך, מתרבות ומערכים: בשיטת הממשל הנוכחית כל אלה הפכו לאויביהם הבלתי מוצהרים של הפוליטיקאים. לשם מה לנו השכלה, שיקול דעת, עומק ותרבות? בשביל לזרוק פתק לקלפי כל זה לא נחוץ, ובעיני לא מעט פוליטיקאים - אולי גם מפריע.

 

אלא שבלי התנאים הבסיסיים האלה אנחנו מגדלים אנשים שנשדדה מהם ההזדמנות למצות את יכולתם האנושית. בלי התנאים הבסיסיים האלה אנחנו יוצרים חברה לא חושבת ולא מרגישה: חברה תחת דיכוי. לא, הדמוקרטיה הישראלית אינה נראית כמסוגלת לאפשר מנהיג כזה. ועם זאת, להיסטוריה יש לא פעם הפתעות משלה.

 

הנפש עייפה מהבטחות ריקות, מדמגוגיה פופוליסטית, מרמיית הנבחרים, ומהניצול הדורסני של קבוצות ויחידים. שעון החול של הארץ הזאת הולך ומתרוקן עם כל שנה שחולפת.  רבים כבר רואים זאת, אבל מתרגלים גם לחיים עם הידיעה הזו, בצל הר הגעש. דרוש לנו כנראה זעזוע עמוק - סכנת הישרדות מוחשית או זעם אזרחי רחב היקף - כדי שנתעורר.

 
חוט השידרה האתי שלנו נסדק, ובלעדיו אין לנו תקומה. דרוש לנו מוסר כדי לתקן בו את החוקים, ודרוש לנו איש מוסר כדי להנהיג את הנפש. אדם כזה, אם ניחן גם בחזון, בעוצמה ובתבונה הנחוצות, יזדקק גם לשפע של אומץ ואהדה אנושית על מנת לעמוד באתגרים ולשאת בעול הנהגתה של חברה הרוסה ואלימה. הוא יצטרך לעורר דור שלם שסבור שטובתו אינה קשורה בטובת זולתו, או גם מנוגדת לה. הוא ייאלץ להיפטר מעדרים שלמים של עגלי זהב בועטים. 

  

והוא לא יוכל לפעול לבדו. הוא לא יוכל פשוט להופיע, לעבור מן הבדיון אל המציאות, ולחולל עבורנו את הנס המיוחל. הוא יוכל רק להימצא - כשיהפוך למענה לצורך של רבים. 

 

בלוגי:  http://www.blogs.bananot.co.il/showpost.php?blogid=182

אתר הבית:  http://www.amiror.co.il

הכותב הוא משורר, חוקר ומתרגם. עורך "הליקון".

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר